חוק מרפי כמשל
יצא לי לקרוא כתבות רבות על חוק מרפי שבהם חוקרים ניסו להסביר בצורה טבעית את העובדה הידועה שפרוסה נופלת ברוב המקרים על הצד המרוח (דבר שגורם עגמת נפש גדולה לבעל הפרוסה ואושר אין סופי למרפי), לשם כך הובאו טענות שונות כשהשכיחה שבהם היא שהממרח כבד מהפרוסה ולכן הוא נמשך כלפי מטה. יום אחד נתקלתי בכתבה קצת שונה, בה סופר על חוקר צעיר (כנראה משועמם בטירוף) שהחליט לבדוק סטטיסטית את חוק מרפי. הוא בנה מכונה שמפילה פרוסה בכל הזוויות האפשריות בהתפלגות שווה והריץ אותה על עשרות אלפי פרוסות. והתוצאה - בדיוק (עד כדי סטיה סטטיסטית בהתאם לחוק המספרים הגדולים) חצי חצי. ההקשר ברור והוא הנסיון המיותר לתת הסברים טבעים למקרים על טבעים שעצם קיומם נובע מהשפעות פסיכולוגיות או דמיון פורה. ישאל השואל איך אני מתעלם מעדות של כל בני ישראל. אז אומר לו (אגב זכויות יוצרים לטענה מסוג זה שייכת להלל [שבת לג,לד]) מי סיפר לך את זה? התנ"ך. אז בבקשה תקרא אותו עד הסוף. הספר הפחות מוכר בתנ"ך - דברי הימים (כן, הוא ספר קשה לקריאה וחסר הרבה קישורים), מציג גרסאות אלטרנטיביות להרבה מסיפורי המקרא. בין השאר הוא מספר על התיישבות השבטים וצאצאיהם בארץ ובנייתם אותה, בזמן ובדורות המקבילים לזמן ישיבת ישראל במצרים. ציטוט קצר וידוע: א ז,כ וּבְנֵי אֶפְרַיִם, שׁוּתָלַח; וּבֶרֶד בְּנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ, וְאֶלְעָדָה בְנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ. א ז,כא וְזָבָד בְּנוֹ וְשׁוּתֶלַח בְּנוֹ, וְעֵזֶר וְאֶלְעָד; וַהֲרָגוּם, אַנְשֵׁי-גַת הַנּוֹלָדִים בָּאָרֶץ, כִּי יָרְדוּ, לָקַחַת אֶת-מִקְנֵיהֶם. א ז,כב וַיִּתְאַבֵּל אֶפְרַיִם אֲבִיהֶם, יָמִים רַבִּים; וַיָּבֹאוּ אֶחָיו, לְנַחֲמוֹ. א ז,כג וַיָּבֹא, אֶל-אִשְׁתּוֹ, וַתַּהַר, וַתֵּלֶד בֵּן; וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ בְּרִיעָה, כִּי בְרָעָה הָיְתָה בְּבֵיתוֹ. א ז,כד וּבִתּוֹ שֶׁאֱרָה, וַתִּבֶן אֶת-בֵּית-חוֹרוֹן הַתַּחְתּוֹן וְאֶת-הָעֶלְיוֹן, וְאֵת, אֻזֵּן שֶׁאֱרָה. א ז,כה וְרֶפַח בְּנוֹ, וְרֶשֶׁף וְתֶלַח בְּנוֹ--וְתַחַן בְּנוֹ. א ז,כו לַעְדָּן בְּנוֹ עַמִּיהוּד בְּנוֹ, אֱלִישָׁמָע בְּנוֹ. א ז,כז נוֹן בְּנוֹ, יְהוֹשֻׁעַ בְּנוֹ. א ז,כח וַאֲחֻזָּתָם, וּמֹשְׁבוֹתָם--בֵּית-אֵל, וּבְנֹתֶיהָ; וְלַמִּזְרָח נַעֲרָן--וְלַמַּעֲרָב גֶּזֶר וּבְנֹתֶיהָ וּשְׁכֶם וּבְנֹתֶיהָ, עַד-עַיָּה וּבְנֹתֶיהָ. א ז,כט וְעַל-יְדֵי בְנֵי-מְנַשֶּׁה, בֵּית-שְׁאָן וּבְנֹתֶיהָ תַּעְנַךְ וּבְנֹתֶיהָ, מְגִדּוֹ וּבְנוֹתֶיהָ, דּוֹר וּבְנוֹתֶיהָ; בְּאֵלֶּה, יָשְׁבוּ, בְּנֵי יוֹסֵף, בֶּן-יִשְׂרָאֵל. נושא זה ועוד, הוביל רבים מחוקרי המקרא לסבור כי בני ישראל התפתחו מלכתחילה בארץ, בעוד שבט קטן (הכהנים שמשה היה נביאם) שהסתבכו איכשהו במצרים עלו לארץ ולא מצאו את מקומם, ומכאן הפכו להיות קבוצת מנהיגים רוחניים נודדים שהתפזרו בכל הארץ ומצאו פרנסתם מן הדת. במשך הזמן (כאלף שנה) ועם השתלטות הדת בימי יאשיהו הכניסו את כל ישראל לתוך סיפוריהם. אני ממליץ על הספר "מי כתב את התנך" של פרופסור ריצ'ארד אליוט פרידמן בתור מבוא לנושא (למרות שניתן להניח שהרוב כאן כבר קראו אותו)
