אכן הנסיון להצדיק התמכרות...
נתקלתי לפני מספר שבועות כשליויתי את אבי לבית החולים, בחולה שהוציא ממני סיגריה, כאשר לאחר מכן סיפר שהוא ממתין להחלפת מסתם בלב. ניסיתי לקחת את הסיגריה ממנו בחזרה, ולבקש ממנו לא לעשן אותה, אך הוא הוסיף וטען, למרות שאינו נראה סובל מהשמנת יתר, כי זה מאכילה מרובה של בשר, כי הוא מעשן בקושי 10 סיגריות ביום, וזו בכלל מחלה גנטית. יש כאלה שמרגישים אשליה כי הם שולטים בהתמכרות, אך זה בהחלט מחזק את מידת השיעבוד ומחליש את המודעות למחלה עד כדי היבט הזוי, ובתום לב, מבקשים לעזור בעזרת ספק התובנה הזו, על אף שהנזק נותר בעינו. עובדה שכל מכור נשאר כלוא במהלך התמכרותו תחת בדיוק אותה מערכת התניות, ואשליות מנטאלית (הדוגמה הקלאסית בעיניי היא התמכרות לאלכוהול שלמעשה אינו ממכר כימית, אך מידת קושי ההתמכרות שוות ערך להרואין). אפשר להתקלקל מלנסות לתקן את שאינו בר תיקון, לכן מי שמבקש את עצמו לתקן, מוצא זאת אצלו בפנים בסופו של דבר, ועדיף מוקדם, אך מאוחר עדיף מלעולם לא. עובדה היא אם נביט ונראה במקרים אלה, כי אף מי מבין מציעי העזרה להפסיק את ההתמכרות המכבדים את עצמם, לא מפרסם למכור שהוא צריך להפסיק, אלא ממש כמו בעזרה ראשונה, מודיע כי הוא יכול, ומספק ראשית, מענה לשאלה כיצד.
