מחפש תשובה-

[miromiro]

מחפש תשובה-

מה יש לרפואה המשלימה להציע בעניין אלכוהוליזם ובעיות שתיה ו\או התמכרות בכלל? האם ישנו תחום ספציפי עם הצלחות בנושא? לא אני לא שותה ואין לי בעייה של אלכוהול , אבל אני נתקל בזמן האחרון ביותר מידי טיפשעשרה שעברו מזמן את הגבול ולא יודעים שהם בבעיה אמיתית, חלקם כבר עברו את שלב ה"בילוי" ושותים כבר כדרך קבע, ואפילו לא מתגייסים בעקבות זה... אני מקווה שהפניה לרפואה משלימה לא תיתקל בהתנגדויות שהשם "פסיכולוג" פסיכיאטר" " מטפל"יוצר. תודה

 

[freearth10]

אני כבר השלמתי עם זה../images/Emo6.gif

היי מאיר, התמכרות,לך אני בטח לא צריכה לאמר, זה סוג של בריחה. בריחה ממה? בריחה מעצמך. ולכן כל טיפול של גוף-נפש יכול לעזור כאן. ואם הבן אדם מקבל כבר טיפול נפשי אולי הייתי אפילו הולכת יותר על טיפול גוף-נפש בעל אופי גופני יותר:רפלקסולוגיה,שיאצו,עיסויים וכו,עם איזו תמיכה של תמצית באך או קריסטלים. קריסטלים שמאזנים התמכרויות: או שימוש בקריסטלים:פנינים ואמטיסט. מאיה

 

[דוד כפרי]

התמכרות היא בריחה, אבל גם צורך

פיזיולוגי. וגם בעיה חברתית. מהמעט שאני יודע על התחום (במרכז עבדו בזמנו עם אלכוהוליסטים בגמילה, אני הדרכתי טאי-צ'י במרכז יום לנגמלים מסמים), מדובר בבעיה מאוד "הוליסטית", כלומר שמשפיעה על כל תחומי החיים: כשאדם גונב מאחיו/הוריו כדי שיהיה לו כסף לקנות אלכוהול/סם, קשה לו להתמודד עם התוצאות - אז הוא בורח לעוד סם/אלכוהול. הוא נכנס לספיראלה שקשה מאוד לצאת ממנה, וכמעט בלתי-אפשרי לעשות את זה בלי עזרה מקצועית. הכלל הבסיסי של הרבה ארגונים כמו אלכוהוליסטים אנונימיים וכו' הוא ש"מכור נשאר מכור". לפי התפיסה הזו, נרקומן שלא השתמש 10 שנים, הוא מכור. נקודה. כל מעידה הכי קטנה תפיל אותו לא אל שולי המדרון (כמו אדם "רגיל" שניסה חשיש פעם אחת), אלא אל תחתית הבור. לאלכוהוליסטים שנגמלו אסור לקבל, ודאי שלא לאכול, בונבוניירה - כי בחלקן יש רום. הכמות הזעירה הזו מספיקה בשביל להפיל אדם לתחתית הבור. לכן, עם כל הכבוד לכל השיטות, תפקידנו כאן הוא תומך ומלווה בלבד, אם המטופל שלנו כבר בטיפול; ואם הוא לא, אנחנו צריכים להביא אותו לכך שיראה שהוא בבעיה, ויפנה לטיפול מקצועי אצל המתמחים בגמילה. רוב הסיכויים שכאשר המטופל שלנו יבין לאן אנחנו מכוונים אותו, הוא יעזוב אותנו ויחפש מטפל אחר, או ילך לשתות עוד כוסית. ועוד אחת. כי ההתמודדות קשה מדי. מצטער על מה שנראה כפסימיזם - זה ריאליזם.

 

[freearth10]

אז איך יוצאים מהספירלה הזאת?

כאשר היא בנויה על חוסר אמון מוחלט ועל הרגשה של: ידעתי שאי אפשר לסמוך עליך. אתה נמצא כל הזמן על הכוונת. אני לא מאמינה שהמכורים למיניהם לא יודעים שהם בבעיה. הם רק לא יודעים איך לצאת ממנה. ואנחנו לא ממש עוזרים, כאשר אנחנו לא מאמינים שמה שכרגע יעזור להם זה הטיפול שלנו. אני אישית, כמו שאני לא אפנה לרופא, כי הבן אדם בא אלי וזקוק לי ויש בו מספיק תבונה להבין שהוא צריך/או לא גם התערבות אחרת. באותה המידה גם לא אפנה לפסיכולוג, שוב משום שהוא בא אלי וזקוק לי, כדי שנצעד יחד כברת דרך מסויימת, שתוביל אותו למקום מסויים, אבל כמובן שאני אף פעם לא אומר לאדם אל תלך לרופא או אל תלך לפסיכולוג. ואני ראיתי בחיי מספיק אנשים מכורים שבשעת סכנה אמיתית כאשר הצטרכו להחליט לחיות או למות - הם נגמלו אוטומטית מההתמכרות שלהם. כן, חלק מהם אפילו לא חזר אליה. אבל מאיר כאן שאל שאלה הפוכה לדעתי. אדם שכבר נמצא בטיפול פסיכולוגי, איך ניתן לעזור לו ברפואה ההוליסטית. אז כן, מאיר, ניתן לעזור לו, כי גם התופעה הזאת, כמה שהיא לא מסובכת היא רק תופעה חיצונית, שיושבת עמוק עמוק בפנים וכשנפרק לאט לאט ונגיע לסיבה שבגללה הוא בחר בדרך הזאת הוא יהיה כבר במקום אחר ואולי יוכל להחליט החלטה אחרת. וכמו כל שינוי זו לא דרך לא קלה, לא מעטים נופלים בדרך,כי אין להם מספיק כוח ובטחון שזה יוביל אותם לאן שהוא. ובמה? שוב כל תחום שהבן אדם מתחבר אליו, כי כולנו בתכלס מכוונים לאותו האיזון. מאיה

 

[דוד כפרי]

לצאת מהספיראלה

"אלכוהוליסטים אנונימיים" כנראה יוכלו לעזור. מאיה, הנושא הזה נחקר המון ב-30 שנים האחרונות, מכמעט כל כיוון - עישון, שתיה, סמים, אכילה... מי שמכור - מכור. נקודה. הוא יכול לא להשתמש במשך שנים, אבל הוא עדין מכור. הסטטיסטיקה בנושא עצובה מאוד - ראי כמה אנשים מנסים להפסיק לעשן, וכמה באמת מצליחים להחזיק 5 שנים בלי לעשן. נכון שיש דוגמאות הפוכות, וחשוב מאוד לציין שאם אדם הצליח להיגמל לפני שסיים את ההתבגרות שלו, הסיכוי שיחזור להשתמש קטן בהרבה מהסיכוי של אדם שנגמל כמבוגר, אבל, שוב - הסטטיסטיקה על הצלחות בגמילה מהתמכרויות עצובה מאוד. התכניות היותר מצליחות בתחום הזה, למעשה מחליפות התמכרות אחת באחרת: דת, קבוצת-תמיכה (XXXXX אנונימיים למיניהם), ויפאסאנה (שילוב של "דת" וקבוצת תמיכה), טאי-צ'י וכו'. דבר אחד חשוב לציין: זה שצריך לתת למטופל את מירב התמיכה, את הטיפול הכי טוב שאפשר, את כל התקווה שבעולם - לא אומר שצריך להתעלם מהנסיון שהצטבר בשטח. הנסיון הזה מראה איפה נקודות השבירה, מה הקשיים, וגם מה עובד. וגם, למרבה הצער, שהרוב לא עובד. אחד ממשתתפי פורום אמנויות לחימה כותב בחתימה שלו: "לא כל מה שאני רואה אני רוצה לראות אבל כל מה שאני רוצה זה לראות"

 

[דוד כפרי]

נקודה אחת שכחתי

מי שמכור ועבר את גיל 40, +/-, יכול להגיע למצב שהוא, בערך, שולט בהתמכרות. הוא עדין מכור, אבל בד"כ מסוגל לתפקד עם ההתמכרות ברמה כלשהי, מסוגל לעבוד, לגדל ילדים, לתמוך במשפחה. את כל אלה הוא יעשה גרוע, כי עדין הוא מכור, אבל יש סיכוי שהוא יעשה אותם. כנראה שאחרי גיל 40 משתנה משהו במבנה הכימי של המוח, שגורם להתמכרות להיות פחות דומיננטית.

 

[freearth10]

בגיל 40+-

הלב שלנו כבר כל כך שרוף שההתלהבות היא מאיתנו והלאה, גם ההתלהבות מההתמכרות. כי כבר מזמן הבנו שגם היא לא מובילה אותנו לשום מקום. אנחנו עדיין צורכים אותה לרגע, אבל יכולים גם בשקט לוותר עליה. או אם תרצה היאנג כבר כל כך מלא שהוא מפנה מקום ליין. וסיפור קטן על מכורה גדולה. אמא שלי היתה מעשנת כבדה. אדם שאיבד את כל משפחתו ביום אחד צריך לברוח לאן שהוא. ואז כשהיתה פחות או יותר בת 50-60 כולנו זעקנו: תפסיקי לעשן, את הורגת את עצמך וכו. ואז היו לה תקופות של קצת יותר, קצת פחות, ואפילו תקופות של גמילה. ואז יום אחד כאשר היא היתה בת 80 או משהו מישהו הציע לה סיגריה. האור חזר לעיניה. אמרו לי את משוגעת. את הורגת אותה. היא חזרה לעשן קופסא ביום. עם לב פגוע, עם ריאות פגועות. אם היא היתה מקבלת אז טיפול בטראומה של איבוד כל היקר לה, יכול להיות, רק יכול להיות שהיא לא היתה צריכה לחנוק לעצמה כך את הריאה. מאיה

 

[freearth10]

אתה מישהו שלא מכור למשהו?

היי דוד, כולנו מכורים! יש כאלה שמכורים למחשב, יש כאלה שמכורים לסיגריות,למין,לעבודה... you name it ונכון הרבה אנשים מחליפים התמכרות בהתמכרות וזה רק אומר שהבעיה לא טופלה לעומק (מכל סיבה שלא תהיה) וכשהבינו שכך אי אפשר יותר החליפו את ההתמכרות ולכן אני כן חושבת שהפתרון האמיתי הוא דווקא בעבודה שאנחנו עושים. הסיכויים שלנו קלושים. גם כל סיכוי אחר הוא כזה. הנסיון שהצטבר בשטח הוא לא ממש עוזר. אז אתה מעדיף לראות את מה שאתה יודע שאתה לא רוצה לראות? אני מעדיפה לראות אם יש דרך לראות דברים אחרת. ושוב, דוד, זה לא שאני נגד כל טיפול אחר, אבל כאשר שואלים אותי אם יש לי מה להציע - אני בהחלט חושבת שכן.

מאיה

 

[דוד כפרי]

לא מכיר מי שלא מכור, אבל יש

התמכרויות יותר מזיקות מאחרות. אדם שמכור לפגישות עם קבוצת-התמיכה שלו פעמיים בשבוע, לא יזיק לעצמו ולסביבתו כמו שאדם שמכור להרואין. לצורך הענין, קבוצת התמיכה יכולה להיות "נרקומנים אנונימיים", שיעורי מקרמה, ו/או המניין בבית-הכנסת. נקודה פשוטה בכל הקשור להתמכרויות פיזיולוגיות: הן גורמות לשינוי במבנה המוח. במבנה הפיזי, ברמה של איזה נוירון מקושר לאיזה נוירון. את השינוי הזה אי-אפשר לתקן בשום רמה של טיפול הידוע היום, והוא שגורם למכור להיות מכור. זו הסיבה שאלכוהוליסט שלא שתה 10 שנים עלול לחזור לאלכוהוליזם אחרי שאכל פרוסה של עוגת-שוקולד עם טיפת רום. זה לא משנה לאיזה עומק הגיע הטיפול שלו - טיפת הרום גורמת לתגובה במוח, ואין דרך לשנות את זה. מטפל שלא יודע את הדברים האלה, עלול להסתבך בשני דברים: 1. ביצירת אשליות אצל עצמו; 2. ביצירת אשליות אצל המטופל שלו. אני נגד אשליות. אני משקיע בטיפול זמן ואנרגיה, המטופל משקיע בטיפול זמן, אנרגיה וכסף. ההשקעה הזו צריכה להיות מבוססת על הבנה ריאלית של המציאות כמו שהיא. "אם נותנים לך לימון, תעשה לימונדה" אבל אם זה לא לימון אלא מלון? צריך תמיד ביקורת-מציאות. צריך תמיד לבדוק שהדרך בה אתה מבין את המצב, לא מנותקת לגמרי מהדרך בה אנשים שאתה סומך עליהם מבינים אותו. זה לא אומר להתעלם מהתחושות שלך, מהאינסטינקטים שלך - זה כן אומר להבין שאתה עשוי לטעות, ואתה צריך לבדוק את עצמך. תמיד, כל הזמן, לבדוק את עצמך. כי אחרת אין דרך לדעת אם אתה עומד על קרקע המציאות או מרחף בעננים. הדרך היחידה לעמוד על הקרקע עם הראש בעננים, היא להיות מאוד גבוה

כדאי לבדוק אם אתה באמת כל-כך גבוה, או שרק איבדת את הקרקע...

 

[freearth10]

אני לא מצפה להצלחה,

אלא לשינוי. ואדם שמגיע אלי יודע שאני לא מטפלת בבעיה, אלא בו ויכול להיות שהבעיה שהוא רוצה לפתור היא כל כך עמוקה, שבדרך נפתור הרבה בעיות שהיו קיימות אבל הוא כלל לא העלה כבעיה ורק בשלב הרבה יותר מאוחר ניתן יהיה לשפר/לפתור את הבעיה שלשמה הגיע לטיפול. אם הגיע אלי בן אדם עם בעיות בברך והצלחתי לעזור לו לפתור את הבעיה. האם הצלחתי? מתי אדע שהצלחתי? אולי אחר כך הצוואר שלו התקשה והבעיה יצאה מהברך ורק עלתה רמה? האם החלפנו כאב בכאב? (בנוסח החלפת התמכרות בהתמכרות) האם זה חוסר הצלחה שלי כמטפלת? אני כאן כדי להוביל את המטופל למקום קצת יותר טוב. זו כל המטרה שלי. אם המטרה שלך, דוד היא לפתור את הבעיה - אתה בבעיה. אז כן, יש התמכרויות שמייד רואים שהן פוגעות בסביבה ויש התמכרויות שזה לא כל כך שקוף. כמו שיש אדם שכואב לו משהו והוא מתפרץ ומפנה את זה החוצה אולי אפילו על מישהו ויש אדם שסובל בשקט מכניס הכל פנימה, יתכן שהוא יעוקל מבפנים ויתכן גם שיום אחד בבום אחד גדול זה יתפרץ החוצה. לכן כל התמכרות היא התמכרות מבחינתי ומסוכנת לבן אדם ולסובבים אותו. כמובן אם אתה מסתכל לא על הרגע אלא גם על מחר ומחרתיים. על המוח אני יודעת כל כך מעט, שאני לא יכולה לענות לך, דוד. אבל כל אלה שמבינים במוח יודעים שהם יודעים מעט מידי על המוח וגם אם אני אקבל את הנחת היסוד שלך (שאותה אני לא שוללת)אני עדיין לא בטוחה שהמוח לא יודע לפצות את עצמו על הנזק שנגרם. כי אחרת איך תסביר שיש אנשים שבכל זאת מצליחים להגמל? מאיה

 

[דוד כפרי]

לרדת לקרקע!

יש תיבות שמסוכן לפתוח. לא בכל דבר אני יכול לטפל. כשאדם מגיע אלי עם בעיה כל-כך עמוקה וכל-כך קשה שהביאה אותו לבור תחתיות, אולי פתיחת התיבה שלו תוציא משם שדים כאלה שמרוב בהלה הוא יסגור אותה לפני שהתקווה תספיק לצאת. אז יש מצבים שעדיף להחליף התמכרות מזיקה בהתמכרות לא מזיקה, אם זה מה שאפשר כרגע; בהמשך אולי יהיה אפשר לעשות דברים נוספים. "אם רופאים נבונים ממני רוצים ללמדני בינה תן לי רצון ללמוד מהם כי תורת הרפואה אין ערוך לה, ... אהבתי למקצוע תחזק את רוחי מבלי להתחשב בזקנת המלעיגים וכבודם; רק האמת תהיה נר לרגלי כי כל ויתור במקצועי יכול להביא כליון ומחלה ליציר כפיך." (מתוך תפילת הרופא) האמת היא שהעוסקים בתחום בצורה מקצועית כבר עשרות שנים, אומרים שזה מה שנותן את התוצאות הכי טובות. מה זה תוצאות טובות? אדם שמסוגל לתפקד בחברה בלי לפגוע בעצמו ובזולתו, ושמסוגל לשלוט בדחפים ההרסניים שלו. שאלת איך יש אנשים שבכל זאת מצליחים להיגמל? איך יש אנשים שמצליחים לרוץ 100 מטר בפחות מ-9 שניות? ללמוד בעל-פה את התנ"ך? לנגן את הטוקטה ופוגה ברה-מינור על מפוחית? עובדה, יש. אבל הם נדירים. הם כל-כך נדירים, שעד שלא הוכח לי שהאדם איתו אני מדבר הוא כזה, אני אניח שהוא לא - למרות שאקווה שהוא כן. שוב, אני לא אומר שמכור לא יכול להפסיק להשתמש. הוא רק לא יכול להפסיק להיות מכור. אם יגיע אלי מכור, אנסה להפנות אותו לגורמים מקצועיים ממני, ואטפל בו כמיטב יכולתי. אבל לא אחיה באשליות שאצליח להפוך אותו ל"לא-מכור".

 

[freearth10]

אתייחס כרגע רק לתיבה

כשאדם מגיע אלי עם בעיה כל כך עמוקה, אני חושבת שאני צריכה לעזור לו לפתוח חריץ קטן ואחריו עוד אחד ועוד אחד. יתכן שמה שיצא משם הוא כל כך מלכולך שהוא יבהל ומייד יסגור את התבה. ייתכן שהנסיון הזה יבהיל אותו כל כך שהוא לא ירצה לחזור לא אלי ולא אל מטפל אחר. ייתכן שהנסיון הזה יבהיל אותו ממני אבל יפתח אותו בפני טיפול אחר. ייתכן שהוא יצטרך פסק זמן כדי לעכל את מה שהיה והוא יחזור אלי. כשאני מתחילה טיפול אני אף פעם לא יודעת איך ואיפה הוא ייגמר. לפעמים הקליפה היא כל כך עבה שכבר קשה להפריד בין העור האמיתי לקליפה שמכסה אותו. התקווה, דוד, היא רק הצד האופטימי של האשלייה. תקווה זה דבר שלא בטוח שיקרה וכשהוא לא יקרה יגידו: זו היתה סתם אשלייה. כשהוא יקרה יקראו לזה תקווה שהתממשה. בלי תקווה אני לא יכולה לחיות. בלי תקווה אני גם לא יכולה לטפל.

 

[דוד כפרי]

כמה זמן יש לך?

עקרונית אני מסכים עם הגישה; אני גם מסכים שבלי טיפול לעומק, לא נפתור אף בעיה. אבל כמה זמן יש לך? מאיר שאל על צעירים, אני מניח שלפני גיוס או אחרי השחרור. אלה אנשים שהרכבת הולכת לברוח להם. כמה זמן לוקח טיפול עמוק? בדרך-כלל שנים. בשנים האלה, אנשים צעירים נוהגים כמו מטורפים, נוסעים להודו ונחשפים לסמים, מתגייסים לצבא ומקבלים נשק ליד - או פרופיל 21 בגלל "אי התאמה"... בקיצור, זה בדיוק הזמן שבו צריך לעצור את הספירלה. כשהספירלה נעצרה, כשאדם מספיק יציב בחיים בשביל להציץ בתיבה, אפשר ללכת בכיוון הזה. דוגמא: אדם נרדם על ההגה ב-100 קמ"ש, ואת רואה שהוא נוסע לכיוון קיר. מה תגידי לו? "למה נרדמת בנהיגה?" או אולי: "ברקס!"

 

[freearth10]

ולכן ודווקא לכן

כשיבינו במערכת החינוך/בריאות/ רווחה כמה חשובה הרפואה האלטרנטיבית במסגרות אלה בגילאים הצעירים - נִרַאה כולנו אחרת. אמנם יש פה ושם כבר ניצנים אבל הם כאלה מן קטנים, שכמעט ולא מורגשים. אבל יש עוד תקווה ואני מקווה שהיא לא תתברר כאשליה

מאיה

 

[דוד כפרי]

עם זה אני אסכים בכיף! ../images/Emo13.gif

 

[עירית פרידמן]

פרויקט הומאופתיה עם נגמלים

זה הזמן והמקום לספר לכם על עבודתי עם נגמלי סמים בכפר גמילה. אני (ועוד הומאופתים) עובדים שם 3 שנים ואפשר כבר לסכם מעט. הנגמלים בכפר הם מהסוג הקשה ביותר (מאסרים, סמים קשים וכו'). הם באים לשם לעבודה אינטנסיבית קשה וממושכת מאד. אחוז ההצלחה (כאלה שמסימים ונשארים נקיים) נמוך מאד. ויחד עם כל זה ניתן לציין בסיפוק שההומאופתיה משפיעה באופן מובהק. להפתעתי התגובה שלהם לתרופות ההומאופתיות מורגשת במהירות (בהשואה לאנשים ה"רגילים"). ברור לי לחלוטין שהומאופתיה בלבד (או כל שיטה אחרת) ללא העבודה האינטנסיבית במקום, לא מספיקה. אבל גם ברור לי מאד שההומאופתיה מצליחה לגעת בשורש הבעיה. והשורש הזה אצלם הוא מאד חשוף וכואב. אצל רבים מהם הסמים היו הדרך היחידה לשרוד חיים קשים ובלתי אפשריים. רבים מהם הם אנשים רגישים שניתו עליהם מכות קשות, חלקם אנשים חלשים שנשחפו עם הסביבה החולה מגיל צעיר. בסה"כ זהו פרויקט מאד מאתגר ומתגמל. עירית

 

[SideKick]

../images/Emo127.gif../images/Emo45.gif../images/Emo127.gif

 

[דוד כפרי]

בהחלט ../images/Emo45.gif

 

[אדומה2]

NADA

לא מלשון שאין כלום, אלא זהו שם הארגון שקיים בארה"ב שכל ייעודו הוא לעזור למכורים לסמים ואלכוהול להיגמל ע"י דיקור אוזן. הדיקור הוא רק חלק מתוכנית שלמה של גמילה- שאיני יודעת את פרטיה- ואם התוכנית כולה אינה מיושמת, לפי הבנתי הדיקור לא ייעשה, מתוך הבנה שהבעיה היא כלל מערכתית והרעיון הוא להגיע לכמה שיותר רבדים על מנת למגר את הבעיה עד כמה שניתן.

 

[0 אור 0]

מאיזה איזור בארץ?

אני מכירה מישהו שעושה פלאים בנושא. השכלתו הפורמלית עובד סוציאלי - אבל הוא עובד באופן פרטני עם בני נוער בעיקר בנושא התמכרויות וראיתי כמה תוצאות ממש מדהימות. הוא גר באשקלון אז אם זה מעניין, אברר את כתובתו העדכנית (הייתי אתו בקשר לפני שעבר לשם ואין לי כתובת מדויקת אבל אני יכולה לברר) ואשלח לך במסר.