שבת בישיבה הקדושה,בירושלים.
אני לוגם באיטיות,מכוס הזכוכית הגדושה בקפה שחור חם.ומנסה להזכר בימים ההם בישיבה הקדושה בירושלים,אז לא היה לנו שטויות בראש,האמת דווקא כן אבל קצת.ביום שישי אחרי הצהרים היינו הולכים ברגל לעיר העתיקה,מסתובבים בסימטאות השוק. עושים טריקים מיוחדים לסוחרים הערבים.ואחר כך ממשיכים למעיין השילוח בכפר סילואן,בעמק שבין הר הבית להר הזיתים. מעין השילוח המקום שבו היו שואבים מים לבית המקדש,ושם היה מתחיל השמחה הגדולה,שמחת בית השואבה,של חג הסוכות. היינו חולצים את הנעליים,פושטים את הגרביים,מרימים את שיפולי המכנסיים,ויורדים למנהרה החשוכה,המלאה במיי מעיין קרים, אחרי חווית המעיין,וההתחברות הנפשית לצדיקים שחיו בתקופת בית המקדש,היינו מסתבכים קצת בעניין שמירת העינים,כי היו שם תיירות סקנדינביות,יפהפיות,ה ישמור ויציל,כל אחת מהם היתה יושבת לי,כמעט שבוע בזיכרון,בשוכבי על משכבי בלילות הקיץ. אחרי חווית המעיין,היינו חוזרים לישיבה,ומתכוננים לשאבאס,דבר ראשון הולכים למקוה במורד התחתון של ההר,אני לא אשכח את המקרה הנורא שהיה במקוה,כידוע לכם יש במקוה ספסלים בסיגנון של התמונה המצורפת,רק בלי משענת.הקיצור יהודי צדיק אחד בא בימים,שהיה מוהל ידוע,בזמן שהוא יושב ערום על הספסל,ומביט בנערים ואומר,זה אני חתכתי,זה לא,וזה כן וכו וכו. וכשהוא בא לקום מהספסל,התברר שאשכיו החליקו ברווחים,שבין פסי העץ של הספסל,כך שהוא נלכד ואינו יכול לקום,כל המקוה בלגן,קבוצת מבוגרים שנאספה סביבו,מתחילה לתת עצות, אבל אף אחד לא מתקרב.נו אז תנחשו מה בסוף קרה. בקיצור אחרי המקוה,עולים לחדרים בפנימיה,ומתחילים להתכונן לשבאס,שמים חולצה לבנה,קצת בושם מזויף וזול,והכי חשוב כובע ברסלינו,עם נטיה לצד,כי זה קול. יורדים לזאל,בשביל חס וחלילה לא לאחר לתפילת מנחה,של ערב שבת קודש.החזן מתחיל לסלסל בקולו הערב,והנשמה היתרה של שבת מתחילה להכנס לתוך הגוף הגשמי,והחגיגה מתחילה....... האמת האוכל בישיבה,לא היה משהוא,לכן אני לא מפרט....
