מחפש עצה

[projectmanager]

מחפש עצה

שלום לכם . זו פעם ראשונה שאני אוזר אומץ וכותב פה . האמת שאני מסתובב עם בטן מלאה ( או יותר נכון לב מלא ) ולא היה לי עם מי לשתף . העניין הוא כזה . אשתי ואני נשואים כבר 11 שנים ויש לנו שני ילדים ( 8 ו 3 ) נהדרים . לדברי אשתי אני אבא מצויין והיא לא יכלה לחשוב על מישהו מתאים יותר להיות אב לילדיה . אולם בתחום הזוגי העניינים על סף פשיטת רגל . אין ריבים וצעקות או משהו כזה יש פשוט אדישות . לדבריה היא מרגישה שהיא חיה לבד כבר מס' שנים . אמת אני לא דברן כזה גדול ואני לא מאלה שחוקרים את נבכי הלב אני בעיקר מאלה ששומרים הכל בפנים . גם אף פעם לא הייתי קנאי ואף פעם לא הגבלתי אותה או משהו כזה . בקיצור לפני מס' חודשים ישבנו ודיברנו ואשתי גרמה לי להבין שזהו מבחינתה זה נגמר . בהתחלה כמובן נכנסתי לפאניקה . אולם משהזמן חלף והתחלתי לחשוב יותר לעומק התחלתי להבין שגם אני לא ממש סגור על זה שהנישואים ימשכו ואופצית הרווק\ גרוש נראית פתאום לא כל כך נוראה . כמובן שדיברנו שהכל ייעשה בהסכמה כאשר טובת הילדים וטובתנו ( עד כמה שאפשר ) לנגד עינינו . אין פה רצון משום צד להיכנס למלחמות ודברים כאלה . העניין שעכשיו פתאום זה נראה נורא מפחיד . ובנושא הזה יש לי שתי שאלות . 1. איך יודעים שבאמת עושים את הדבר הנכון ? 2. במידה וגירושים זה הדבר הנכון מתי בתהליך ואיך מספרים לילדים ( לפחות לגדול שבהם ) ?

 

[שילה1]

1.תמיד ישארו ספקות.בודקים שלילי מול

חיובי,מחליטים,ואז בוחרים אתהדרך. 2.נעזרים באיש מקצוע,ויחד איתו מחליטים איך ומה.וכמובןשניכם אמורי להתייעץ איתו.

 

[מריוס זכריה]

תשובות

1. אין פה "נכון" במובן של תשובה במתמטיקה. הקריטריון הוא המוכנות שלך לקחת אחריות על ההחלטה. אם אתה לא בטוח, אז זה כנראה לא נכון לך. בכל מקרה, נשמע שההחלטה היא לא שלך אלא שלה, ושאילו היא לא ביקשה להיפרד, היית ממשיך ככה, נכון? אם זה כך, אתה לא חייב להחליט. צשאיר לה כבר את העניין... באופן כללי, אתה מתאר את עצמך כטיפוס נמנע, כזה שרוצה שיעזבו אותו בשקט, שלא מתעסק ברגשות ומעדיף להדחיק אותם. אם זה המצב, זה לא סגנון חיים בריא במיוחד, ובסגנון הזה, באמת קשה להחליט החלטות, כי אין חיבור חזק לרצון האמיתי שלך. הייתי ממליץ לך, גירושין או לא גירושין, לנסות לצאת קצת מהקליפה שלך, אם זה באמצעות סדנאות, טיפולים כאלו או אחרים, או כל דבר שיזרים אנרגיה חדשה לחיים שלך, ויעזור לך להפתח קצת. לשאלה מתי מספרים לילדים: אני חושב שברגע שההחלטה כבר נפלה והיא עומדת לפני ביצוע. אין טעם לספר על זה שנה מראש, אבל רצוי שיהיה להם זמן הסתגלות מסוים - כמה שבועות, שבהם הדברים ממשיכים כרגיל ויש להם יכולת לדבר על זה, להבין כמיטב יכולתם (ושניהם יכולים!), ולהתרגל. בשום אופן לא להסביר לאחר מעשה - רק לפני! וכמובן, חובה לספר לשניהם. גם הקטן יכול להבין שלהורים לא טוב ביחד, והם יגורו לחוד וכלי וכולי. בהצלחה, כך או כך. מריוס

 

[chenby]

איך יודעים?

לא יודעים. מחליטים.. אם יש משהו שלמדתי בשנתיים האחרונות ואני פועלת קבוע לפי זה - עדיף לקבל החלטה, מאשר את ההחלטה הנכונה... תמיד בדיעבד היא מתבררת כנכונה.. לגבי איך מספרים לילדים? נראה לי פשוט מספרים. תראה, קל זה לא יהיה, ואלא אם הילדים מתים שתתגרשו מה שלא נראה לי, אז תשאר צלקת אין מה לעשות, אתם יכולים להקל עליהם כמה שיותר, ולהראות להם בעיקר שבהחלטה שקיבלתם, כולם כולל הם וכולל אתם מאושרים יותר. ברגע שההורים מאושרים, קל יותר לילדים זה בטוח.

 

[seeyou]

איך יודעים שבאמת עושים את הדבר הנכון ?פשוט

כפי שהחלטתם להתחתן ולהביא לעולם ילדים-הימור. אתה יכול לבחור רק בין דברים שאתה מכיר במיקרה שלכם הגרושים זה נעלם גדול שאף אחד לא יכול לנבא. יוסי

 

[projectmanager]

משהו קטן ששכחתי

תודה לכולכם על העצות .

 

[czar]

הייתי שם

ואין תשובות אינסטנט. מקווה בשבילך שלא תכנס לבור הזה אלא בלית ברירה.....וגם אז, לא אסון גדול יותר מידי. תמיד היו ויהיו לבטים, תמיד יהיו שאלות לא פתורות וברור שכרגע יש בניכם נתק נפשי מאד גדול שלא ניתן לאיחוי, לפחות ללא התערבות כירורגית. אתה מתאר החלטה בנקודות ולא בנוקאוט וזה בסדר וסביר, שבו יחד עם ניר ודף ותתחילו לכתוב מה אתם מסכמים, תהיה פייר אבל לא פרייר ומשם תתחילו, אחכ, זה מקבל כבר עור וגידים וניתן להאט אבל לפחות יש הסכמות למרות שהכל עוד יכול להשתנות, רק בסוף הולכים יחד לעו"ד/מגשר. שמרו על הילדים מחוץ למגרש אבל מנגד אל תהיו זוג לתפארת היום שמחר הם לא יבינו מאיפה הבילבול הזה בא עליהם. לא להגיד כלום עד יום יומיים לפני שמשהו ממשי כמו אתה יוצא מהבית קורה, אין שום טעם אבל הכל ביחד. נכון או לא שוב - אי אפשר לדעת, רק אתה יודע וגם אחרי שתדע עוד תתחרט ואחכ תשמח וחוזר חלילה שהרי שוב, אין כאן מקרה נוקאוט, סתם זרימה עם המתרניות החברתית שאנחנו חווים היום....פעם זאת לא היתה סיבה להתגרש. אחרי - נכנסים למין מערה חשוכה, מתקשים לראות אור בקצה שלה אבל זה בא, קצת אור, אחכ הוא מתחזק ולוקח כשנה להתעורר ולצאת לאור ואז גם שום דבר לא אסון גדול יותר מידי.... שמרו רק על הילדים....תזכור שאחרי היום הקובע, אתם תשתנו והחברות לא בהכרח תשאר כמו שהיא היום ולכן, כשאתם מסכמים מה אתם עושים, תהיה שוב - הוגן אבל לא פרייר.

 

[מדען טילים סובייטי]

מה איכפת לך?

איכשהו, לא קיבלתי את הרושם שלמישהו איכפת מה נכון בעיניך ומה לא - אשתך הושיבה אותך והודיעה לך איזו החלטה התקבלה ותרשה לי לנחש - זו לא הפעם הראשונה שהיא עושה את זה. אותו דבר לעניין הילדים - מינית מישהי לאחראית הבית, זאת שמקבלת את כל ההחלטות? תהיה עקבי ותן לה לטפל בעניין - אם עוד לא הבנת, כבר קצת מאוחר מבחינתך לנסות לתפוס פיקוד במערכת הזאת.