unknown9898
New member
מחפש עצה
שלום
כבר המון המון זמן שזה מטריד אותי, ואני מניח שכול עוד זה יהיה בתוך ראשי בלבד זה לא ייפתר. אני צריך דעה של אנשים אחרים. אז למי שרוצה, מוזמן לקרוא ולהגיב
(אני בן 21, גר עם ההורים) יש לי חבר ממש ממש טוב, שהקשר שלי איתו הכי חזק שהיה פעם עם מישהו. ולאחרונה יש לי המון בעיות עם הקשר הזה שאני חושב שרובם נובעות מהניסיון הרע שהיה לי עם אנשים בעבר. *נשכב על הספה*
הכול התחיל כשהייתי קטן ותמים. הייתי ילד מאוד חברותי והיו לי המון חברים בכיתות הנמוכות. אך כשהגעתי לכיתה ה' הדברים התחילו קצת להשתנות. גיליתי שה"חברים" שהיו לי הם בעצם חבורה של שקרנים שבחרה אותי בתור הבן אדם שיצחקו עליו וילעגו לו (הייתי אז שמן עם גשר בשיניים.. אז זה היה די צפוי אני מתאר לעצמי).. מכיתה ה' עד כתה י' בערך, אני יכול לומר שהחיים היו די גיהנום. גם אז אמרתי את זה, וגם היום כשאני מסתכל לאחור, זה מה שאני זוכר. אני יודע שזה נשמע עצוב. אבל ממש סבלתי אז. אני בן אדם מאוד חברותי, תמיד הייתי.. וכול הזמן ניסיתי להתחבר לאנשים שהיו איתי בכיתה, אבל שוב ושוב הם בגדו בי וצחקו עליי מאחורי הגב וגם בפנים. פעם אחר פעם גיליתי ש"חברים" שהיו יחסית קרובים אליי, עשו זאת רק בשביל לנצל אותי בשביל כול מיני דברים.. וכשלא היו צריכים אותי יותר, אז זרקו אותי לכול הרוחות. זה היה נוראי מבחינתי. היום כשאני נזכר בזה אני לא מאשים אותם, הרי ככה ילדים מתנהגים, לא? זה החיים. מאז, עברו המון שנים, והיום אני בן אדם אחר לגמרי. יש לי המון חברים, וחברים אמיתיים שאני סומך עליהם.. לא סתם אנשים שאני יוצא איתם למקומות. ובן אדם אחד, שאני קורא לו החבר הכי טוב שלי. אני משתף אותו בהכול והוא אותי... אנחנו כבר כמעט שנתיים החברים הכי טובים, מתראים כמעט כול יום. ובשנה האחרונה הוא די גר אצלי (גם בגלל שכיף לנו ביחד ואנחנו מסתדרים ממש טוב אחד עם השני, וגם בגלל שהוא גר רחוק, ועובד יחסית קרוב אליי.. אז זה הגיוני) אבל בדיוק פה נעוצה הבעיה. למרות שעברו המון המון שנים מאז אותה תקופת ילדות נוראית, עברתי המון דברים מאז.. משהו התעורר מהתקופה ההיא. פתאום תוקף אותי פחד משתק שהבן אדם הזה התחבר אליי קרוב קרוב רק בשביל לנצל אותי. הרי הוא מסיים לעבוד בשעות ממש מאוחרות, שכבר אין אוטובוסים, אין לו איך לחזור וגם בטח שאין לו כוח לנסיעה מעייפת עד הבית (שזה ממש רחוק ממקום עבודתו), אז הוא ישן אצלי פשוט, ולמחרת בבוקר הוא חוזר לעבודה, ויוצא שהוא נשאר אצלי שבועיים-שלושה. כלומר, אלא אם כן הוא היה יושן אצלי.. אין מצב שהוא היה יכול לעבוד בעבודה הזאת. ופה מתחילות לעלות לי המחשבות "האם הוא בא אליי רק בגלל שאין לו ברירה? האם הוא חבר טוב שלי רק בגלל שהוא צריך אותי?".. ואני לא יודע אם אלה מחשבות נורמליות, או שהמחשבות האלו עולות רק בגלל מה שעברתי בילדות. לרוב, הוא גר אצלי איזה שבועיים-שלושה, ורק פעם ב.. חוזר למשפחה שלו. מדי פעם, הוא מקבל חופש מהעבודה של כמה ימים, אותם הוא בוחר בשביל לחזור למשפחה שלו. וזה גם מאוד הגיוני שהוא יעשה את זה, אני הייתי עושה את זה אם הייתי במקומו. אבל פה שוב באות המחשבות האלה שרוצות לבחון אותו. הרי הנה מצב שבו הוא לא חייב להיות אצלי, אלא אם כן הוא רוצה. כלומר, הבחירה פה היא בעצם הכי "טהורה" ונטולת אינטרסים וניצולים. כי אם הוא בוחר לישון אצלי, אזי הוא באמת חבר טוב. ואם לא, אז מה שהמוח שלי אומר לי זה שבעצם, בהזדמנות הראשונה שהוא יכול.. הוא בורח. מחשבות לא נורמליות, נכון? אני נקרע פה בין הרציונל שאומר שמן הסתם הוא רוצה לבלות עם המשפחה שלו שאותה הוא לא ראה שבועיים-שלושה.. לבין הניסיון הרע שיש לי, שרוצה כול הזמן לבחון אותו אם הוא מנצל אותי. איך אני יכול לתת לראש שלי קצת מנוחה? מאוד מאוד קשה לי לבטוח בו בגלל שהוא כ"כ קרוב אליי, איך בכול זאת מתגברים על זה? לדבר איתו אני לא ממש רוצה, כי אני פוחד שהוא ייפגע.. וזה לא מתאים שככה אני יוצא בהאשמות שהוא מנצל אותי. אני אוהב אותו והוא אוהב אותי.. שנינו מאוד חשובים אחד לשני. אני מודע לזה שהבעיה היא בי, ולכן אני צריך לפתור אותה. אבל איך?
שלום
