מחפש עיצה

[ולריי]

מחפש עיצה

מה הייתם עושים בסיטואציה הבאה כשהבת זקונים בגיל 7 נודניקית או רוצה התייחסות או סתם מרגיזה אישתי מנסה לנוח וזה לא מתאפשר או שהיא עיפה מיום עבודה במשרד אישתי אומרת לי "איזה טעות לעשות ילד בגיל מאוחר . למה עשית לי את זה?" ולילדה היא אומרת "איזה טעות . בטעות נולדת" וכמובן שהילדים הגדולים בהלם כשהם שומעים זאת בהתחלה הייתי כועס ונוזף בה על ההתבטאות ועל הפגיעה ברגשות הילדה והיינו רבים . אך היא ממשיכה להגיד מידי שבוע משפטים כאלו מזה זמן אני כבר לא מגיב אך הכאב בתוכי עמוק

 

[פעמונית הגשם]

ולריי צר לי לשמוע...

גם כשכועסים צריכים לצנזר... עד היום אני חיה ב"טעות" זה מה שאמרו לי כל החיים. המילים האלה לא נעלמות אין מה לעשות. ואני מיותרת בעולם הזה...כי זה מה שאמרו לי!! חבל שאנשים לא יודעים לכעוס בטעם.

 

[seeyou]

יש שטוענים שהילדים בוחרים ...

את ההוריים! זה נכון,בכול מצב, שכועסים צריכים לצנזר ולא להגיד כול מה שעובר במוח... לפעמים מילה גורמת לנזק גדול יותר מאשר סטירה(עד היום אני חיה ב"טעות" זה מה שאמרו לי כל החיים) בכו זאת-ולמרות זאת רצוי להבין גם את הצד השני keep smiling יוסי

 

[מטפל]

תשובה ל-ולריי

שרשרת התגובות אלצכם במשפחה לאור מה שקורה, ללא ספק גורמת למתחים קשים, וללא יכולת לראות היכן זה התחיל......... אישתך ואתה צודקים כל אחד מזווית הראייה שלו, אתה סבור בצדק שאסור להתנהג כך לילדה הקטנה וכואב לך שאתה מוצא את עצמך "לא יכול להגיב ונשאר עם הכאב שמור בבטן. אישתך סבורה שהיא צודקת כי מבחינתה היתה לה התלבטות אז וכיום היא מוצאת את הצידוקים לרצון הפנימי שלה שבשלב הזה בחיה כבר יהיו לה ילדים גדולים ועצמאיים. גם הילדים הגדולים נכנסים למעגל הנפגעים כי הם עלולים לחשוב שגם הם לא רצויים. מה שניתן לעשות זה לעצור את תהליך התגברות המתח, על ידי ייעוץ מקצועי. אני מציע לכם לפנות לגורם בקופ"ח. בברכה אלון

 

[ולריי]

היא לא רוצה

היא מודה בטעות שאסור לומר זאת היינו במספר מפגשים מתסכל אותה לשמוע עצות שהיא מסכימה איתם אך לא מקיימת אותם ולכן היא לא רוצה ללכת היא טוענת שויכוח בגלל ילדים מביא לגירושים אינני מבין אותה

 

[מילקי א]

אין ספק...

שהיא תסכים איתך... נראה שהיא מביעה הרבה כאב, תסכול והרגשת חוסר אונים. זה המקום להיות לצידה בכאבה, לא לשתף פעולה עם ההלקאה העצמית שלה כי יש לשער שהתגובות האלה שלה מעוררות בה תחושות אשם קשות. בדבריה היא גם טוענת נגדך... "למה עשית לי את זה" כאילו שאין לה חלק בהחלטה. יש בזה כדי לרמז על הדינאמיקה של היחסים בינכם ועל תחושת תלות מתסכלת שלה... כדאי לך לזכור שאופן ההתבטאות שלה הוא הסמפטום. יש מקום ליעוץ... אבל מה לעשות אנשים גם חוששים מזה וזה טיבעי... שתף אותה בכאבך לא רק לגבי הילדה אלא גם לגבי עצמך אתה ואז במרבית המיקרים מתפתח אופי אחר של שיח... יתכן שיש גם מקום ליעוץ מסוג אחר...

 

[גבי קלנר 1 המקורית]

עצה עצתית לך ולריי

עצוב לי מאד היה לקרוא את הסיטואציה בה אתם נמצאים. אתה מודע היטב לעניין שהילדה מסכנה. נסה להיות אב טוב לילדתך. הרגע את אשתך מלבטא כעס על הילדה. חבל עליה! מה צפוי לה בעתיד? ההתנהגות של אשתך תחזור אליה כבומרנג!

 

[ולריי]

אב טוב כמובן

תוספת קטנה לא תמיד אני שותק או מתווכח עם אישתי יש אפשרות נוספת כשיש קטעים כאלה אני לוקח את הילדה איתי לאן שרק אפשר על מנת שלה ולאמא שלה יהיה טוב לדוגמא לקניות . או שאני אומר לבת שלי " מה רצית? תגידי לי " וכך אני יוצר הפרדת כוחות זמנית

 

[taltalit3]

ואולי הפתרון הוא

לקחת עזרה בבית, אולי כל יום להביא נערה בת 17-18 לשעה-שעתיים שתשחק איתה בשעות הצהרים או אחהצ, תרד איתה לגינה ובכך ירד נטל מאשתך, היא תוכל לנוח לצבור כוחות ואז ימנעו אמירות מהסוג שתארת. להוסיף לבית כל מיני משחקים חדשים , סרטים שיעסיקו את הילדה , לעזור לילדה להגדיל את המעגל החברתי שלה ללכת לחברות ולהזמין אליה.... הרי אשתך בטוח אוהבת את ביתה , רק חסר לה עוד קצת זמן ומרחב לעצמה ולכן יש לחשוב על פתרונות.

 

[ח ג י ת האחת]

לשוחח עם הילדה

אני חושבת שמשפטים כאלה גורמים נזק עצום, פשוט בל יתואר, כל משפט כזה זה סכין שחותך לילדה את הלב ואח"כ נשארת צלקת. אני במקומך, אם אשתך לא תגלה בגרות ותשמור את המשפטים האלה לעצמה או לך ולה בארבע עיניים, הייתי לוקחת את הילדה לשיחה, רק אתה והיא, תסביר לה שאמא עייפה ולא מתכוונת למה שהיא אומרת, שהיא אוהבת אותה ופשוט עצבנית כרגע בגלל כל מיני דברים שלא קשורים אליה (לילדה). שהבאתם אותה מאהבה ושניכם אוהבים את בת הזקונים שלכם. אני זוכרת שיחות כאלה עם אבי ז"ל כשלא יכולתי לסבול כל מיני דברים אצל אמא שלי, וזה כזה כיף לדבר עם אבא לבד גם אם השיחה קשה לפעמים. הוא היה מאד מרגיע אותי. ואני מציעה לאשתך להתחיל לשלוט בעצמה, תכף הילדה תתחיל את גיל ההתבגרות ויהיה קשה יותר. גם לילדים הגדולים הייתי עושה שיחות כאלה מדי פעם. בהצלחה!

 

[ולריי]

עצבנית כרגע? זה רוב הזמן

הבעיה שהיא שולטת ולא שולטת בעצמה נראה לי שנוח לה להראות שהיא עיפה או עצבנית כי אז אני מתאמץ יותר לרצות או להרגיע אותה אותה לפעמים אני חושב שזאת התנהגות מניפולטיבית . מפני שכך היא זוכה בבעל מתחשב ביותר שמנסה לא להרגיז אותה

 

[riki23]

אין דבר כזה

אמא עייפה, היא זו שבחרה להיות אמא, אם כל כך קשה לה שלא תביא ילדים, הילדה לא צריכה לסבול שהוריה הביאו אותה לעולם.

 

[meshi4]

הילדה זקוקה

לתשומת לב.אם היא לא תקבל את זה בדרך החיובית.היא תקבל את זה עי' התנהגות מרגיזה,נודניקיות.גם כעס כלפיה הוא התייחסות ותשומת לב.אני מבינה שלרעייתך אין סבלנות כלפיה.והמילים שהיא אומרת לה ילוו את הילדה כל חייה ויערערו את בטחונה האישי. לדעתי.תשקיע אתה יותר זמן איכותי עם הילדה.בילוי,סיפורים,שעורים.שיחה,שתף אותה בכל מיני פעילויות.פינוק עם גבולות.גם האחים הגדולים יכולים לעזור.כך יש יותר סיכוי שההתנהגויות שלה יתמתנו. בהצלחה.

 

[מיקי בת המקורית]

נראה לי....

שהיא כועסת עליך, מתארת לעצמי שההריון של הילדה היה "פנצ'ר" לכן היא מאשימה אותך "למה עשית לי את זה?"... וזה אתה שלא הסכמת והצלחת לשכנע אותה להמשיך את ההריון הלא רצוי ומי שנפגע הכי הרבה מכל הבעות הכעס והתסכול זאת הילדה. אתם צריכים לדבר, להבהיר דברים ביניכם, להבהיר שהיא פוגעת בילדה ובילדים האחרים וזה גורם למתח וכאב בבית, כבר כתבו לך בהודעות קודמות, היא פשוט צריכה לצנזר ולבלום את עצמה ליד הילדה וליד הילדים האחרים, היא יכולה לומר זאת בחדרי חדרים, באוזן שלך, לכעוס עליך. לדעתי עליכם לשוחח, לפתור את הבעיות ביניכם ולקבוע כללים חדשים, כשהיא רוצה לנוח, כשהיא עייפה כשאין לה סבלנות לילדה היא תגיד לך, לפני שתהפוך לעצבנית וחסרת סבלנות ואתה תכנס לתמונה תקח אותה לטייל, לקניות, אבל תעשה זאת לפני ההתפרצויות שלה לא אחרי...

 

[איש המערות]

על אחריות והאשמה

ביסודו של דבר הבאת הילדה לעולם בהיותכם בוגרים היתה מבחירה ובאחריות של שניכם. גם אם ההריון עצמו לא היה מתוכנן, בחרתם שניכם (אולי לאחר ויכוחים או אולי מתוך קבלת הדין) להמשיך את ההריון וללדת את הילדה. לי נראה שלאשתך יש חשבונות פתוחים איתך - לאו דווקא בגלל ההריון והלידה - ונוח לה לפגוע בך באמצעות הילדה. חבל שכך (האם היא מדברת כך אל הילדה רק בנוכחותך?). תנסה להיות תקיף בעניין ודרוש ממנה ללבן את החשבונות שלה איתך בארבע עיניים. לדעתי אתה יכול להציג בפניה את האפשרות שאם כל כך קשה לה - שתואיל ותעזוב (אני לא מתכוון לפרובוקציה אלא להבהרת רצינות הבעיה). בכל מקרה - לכו דחוף לטיפול זוגי. לא הילדה הבעיה ולא הגיל המאוחר שלכם כהורים (אולי משבר אחר הקשור בגיל או בנישואיכם ה"ותיקים"). בהצלחה.

 

[ולריי]

אשתי מאוד רצתה עוד ילד/ה

היא ביקשה ממני ואני אמרתי לה בזמנו שלא מתאים לה לגדל עוד ילד בגלל הקושי שהיה לה בגידול הילדים הבוגרים יותר אך היום היא מתנערת וטוענת שאני אשם בלידת הבת ושלא היתאפקתי ולא שמרתי שלא תיכנס להיריון התווכחנו על זה והזכרתי לה שהיא ביקשה מאוד עוד ילד. אך היא מכחישה את זה לגבי "חשבונות פתוחים" יש לה חשבון פתוח . ולמי אין? היא בחורה שלא שוכחת מריבות. ויש לה משקעים. אינני יודע אם היא מדברת כך אל הילדה רק בנוכחותי . אני אברר זאת עם כל המשפחה יחד ובנפרד. אינני רוצה שתואיל ותעזוב אם קשה לה . חשוב לי לא לפרק את המשפחה ולשמור על משפחה חמה ואוהבת. לטיפול זוגי כנראה שאילך לבד . היא לא רוצה

 

[s h o o s h a]

כיצד לנהוג במצב זה?

עולות בדעתי שתי הצעות שאני חושבת שבשלב ראשון יוכלו להועיל. 1. כשזוגתך נתקפת זעם, וסיבותיה עמה, הרחק את בתכם המשותפת ממוקד הרעש. אם תהא זה אתה בעצמך או אחד מאחיה. פשוט- צרו ניתוק בין האם לילדה. 2. שיחה רצינית ועמוקה עם האם לגבי ההשלכות של התפרצויותיה בנוכחות בני הבית ואולי אף התנייה של המשך הזוגיות בטיפול פרטני שלה בעצמה תוך שילוב של שאר בני הבית בעתיד. על זוגתך להבין את הנזק שהיא גורמת בטווח המיידי ולטווח הרחוק וכן להבין כי זהו מסוג הנזקים שאינם הפיכים. פגיעה בנפשו של ילד (לא אהיה נחרצת) אבל אעיז ואומר שכמעט ובלתי אפשרי לתקן. בהצלחה

 

[riki23]

נו באמת

אתם אשמים שהבתאם ילדה לעולם, אם הייתם רוצים לנוח, לא היה צריך להביא אותה בגיל המבוגר, זאת אחריותכם בחבד, ואם כל כך קשה כם- תמסרו את הילדה לאימוץ, יש הרבה נשים שמתות לאמץ ילדה, אני מציעה שתדבר ברצינות עם אשתך, כי ילדה לא צריכה לסבול.

 

[אורנה אור]

לא צריך להגזים

גם אני בת זקונים וגם לי אמרו את זה לעיתים, במיוחד אמא שלי, ובמיוחד כשהיא היתה עייפה. הייתי נותנת את כל ההון שבעולם כדי לשמוע אותה אומרת את זה שוב עכשיו. במציאות יש המון זמנים טובים ויפים בין אמא לבת, וגם ילדים, במיוחד בגיל 7 ,כיתה ב', יודעים להבחין בין כוונה אמיתית לבין עייפות ודברים שנאמרים מתוך מצוקה כלשהי. כשהייתי שואלת את אמא שלי אם היא היתה מוכנה לוותר עלי כי אני טעות, היא היתה עונה שאני אמנם טעות, אבל הטעות הכי טובה שהיא עשתה בחיים שלה, וזה בשעת רגיעה, כשהיתה עצבנית/עייפה/לחוצה וכו' היתה אומרת ההיפך, ואני הבנתי זאת. לא כל דבר הוא הרסני. לדעתי אתה צריך לבדוק למה אתה שותק כשמשהו מרגיז אותך, ולבדוק את הזוגיות שלכם בגלל היחס הזה. הילדה לא קשורה לזה.

 

[riki23]

אם היו אומרים לי

דבר כזה הייתי מתאבדת, מה זאת אומרת להגיד לילדה שהיא טעות והיא לא רצויה, יש הרי כל כך הרבה נשים בודדות שהיו מתות שתהיה להן ילדה. אם יש לגברת בעיה שתלך לטיפול, אבל הילדה במשפחה היא אומללה. והדבר הוא מאוד הרסני ורואים שלאמהות כאלו אין רקע בפסיכולוגיה.