hans zimmer
New member
מחפש מקום לחגים!!!
יכול להיות שההודעה הזאת תהיה קצת מוזרה, אבל החלטתי שלמרות הכל אני אנסה ואולי אולי אולי אי שם חבוי לו נס קטן שיפרוץ החוצה. בכל אופן אני בחור בן 20 וחצי בערך, אני חי במשפחה דתית כאשר רצוני הוא לא לחבוש כיפה, אבל עקב העניין הכלכלי והנפשי אני עוד נמצא בבית לצערי. זה יישמע מוזר כי הרצון הכי גדול שלי הוא לצאת אל העולם,להגשים את חלומותיי ולחיות לפי אמונותיי אבל למרות הכל אני לא מסוגל לעזוב את הבית. אני לא מצפה שתבינו את העניין אלא שתדעו שמאחורי המילים הללו ישנו עולם ומלואו של חיים הרוסים וקשים שטבעו את חותמם עמוק עמוק בתוכי ועקב כך מנעו ממני הרבה מאוד דברים בחיים ובין היתר את היכולת לעזוב את הבית. כל חיי הייתי בבית. אף פעם לא הייתי יוצא לטיולים בבית ספר. לא הייתי יוצא עם חברים כל כך. מאז שאני זוכר את עצמי אני חי בתוך ארבע קירות חדרי. גם את התיכון לא סיימתי. אף אחד לעולם לא הבין ואף אחד לעולם גם לא יבין. הדבר היחיד שהחזיק אותי כל חיי זו המוזיקה. המוזיקה לפעמים השאירה אותי בחיים ברגעים הכי קשים. וזוהי גם תקוותי היחידה. שבאמת אצליח להגשים את חלומי עם המוזיקה ולפרוץ אל העולם. בקשר לעניין הדתי. עברתי תהפוכות בחיים. כלומר תמיד הייתי דתי אבל יש תקופות שיותר ויש תקופות שפחות. בכל אופן, בשנותיי האחרונות הגעתי למסקנה שאינני רוצה את החיים הללו שכל חיי חשבתי כביכול שהם החיים ה"עמוקים". אני כמובן יהודי ומאמין. אבל פתאום תפסתי שככה לא צריכים להיראות חיי. חיי לא צריכים להיות נוראיים כאלה. פשוט התחלתי לתפוס שהימים עוברים ואיתם השנים ואני קרב אל המוות בלי שעשיתי שום דבר בחיי. בלי שהגשמתי את חלומותיי. שזה לדעתי הדבר הגדול ביותר שאלוהים רוצה ממני. אלוהים רוצה שאגשים את חלומותיי. שאכיר לעולם את המוזיקה שיש בי ושהוא נתן לי. כל מה שמחזיק אותי זו התקווה שיבוא יום ואני אמצא את האנשים שבאמת יתאימו לי. האנשים שבאמת מבינים שלכל שנות חיינו הארוכות ומהייגעות ישנה איזושהי מטרה עילאית שלפעמים איננו רואים אותה. עברתי הרבה חרא בחיי. אבל לא נותר לי אלא לחלום ולקוות שיבוא היום ואפגוש את האחת. ואז אדע שכל הכאב והסבל היו שווים. למה אני מספר את הסיפור המשעמם הזה? כדי שיהיה ולו במקצת איזשהם כותרות על חיי. וכך תוכלו קצת קצת לבנות איזושהי דמות. כרגע אני נתקף דיכאון למחשבה על החגים בבית. על הימים הדיכאוניים כל כך. ימים של טירוף הנפש. ימים של ביזבוז זמן. ושהלב מרגיש ריקנות נלאית. אני לא מאמין שבאמת אצליח למצוא אבל אחרי המכתב הארוך הזה אתם רואים שבכל זאת ניסיתי. אני מחפש מישהו או מישהי שהיו מוכנים לארח אותי בחג. אנשים רגילים ונורמלים שבדרך זו או אחרת ההודעה הזאת עשתה להם משהו. ואיכשהו מנסים לפחות להבין את הכאב השרוי בתוך תוכי. אנשים שיוכלו לגרום לי לצאת מהבית במקום להישאר בדיכאון ועם זאת להבין את הקושי הנפשי הכרוך בדבר מבחינתי. אודה מאוד על כל עזרה שהיא אני my email address: [email protected]
יכול להיות שההודעה הזאת תהיה קצת מוזרה, אבל החלטתי שלמרות הכל אני אנסה ואולי אולי אולי אי שם חבוי לו נס קטן שיפרוץ החוצה. בכל אופן אני בחור בן 20 וחצי בערך, אני חי במשפחה דתית כאשר רצוני הוא לא לחבוש כיפה, אבל עקב העניין הכלכלי והנפשי אני עוד נמצא בבית לצערי. זה יישמע מוזר כי הרצון הכי גדול שלי הוא לצאת אל העולם,להגשים את חלומותיי ולחיות לפי אמונותיי אבל למרות הכל אני לא מסוגל לעזוב את הבית. אני לא מצפה שתבינו את העניין אלא שתדעו שמאחורי המילים הללו ישנו עולם ומלואו של חיים הרוסים וקשים שטבעו את חותמם עמוק עמוק בתוכי ועקב כך מנעו ממני הרבה מאוד דברים בחיים ובין היתר את היכולת לעזוב את הבית. כל חיי הייתי בבית. אף פעם לא הייתי יוצא לטיולים בבית ספר. לא הייתי יוצא עם חברים כל כך. מאז שאני זוכר את עצמי אני חי בתוך ארבע קירות חדרי. גם את התיכון לא סיימתי. אף אחד לעולם לא הבין ואף אחד לעולם גם לא יבין. הדבר היחיד שהחזיק אותי כל חיי זו המוזיקה. המוזיקה לפעמים השאירה אותי בחיים ברגעים הכי קשים. וזוהי גם תקוותי היחידה. שבאמת אצליח להגשים את חלומי עם המוזיקה ולפרוץ אל העולם. בקשר לעניין הדתי. עברתי תהפוכות בחיים. כלומר תמיד הייתי דתי אבל יש תקופות שיותר ויש תקופות שפחות. בכל אופן, בשנותיי האחרונות הגעתי למסקנה שאינני רוצה את החיים הללו שכל חיי חשבתי כביכול שהם החיים ה"עמוקים". אני כמובן יהודי ומאמין. אבל פתאום תפסתי שככה לא צריכים להיראות חיי. חיי לא צריכים להיות נוראיים כאלה. פשוט התחלתי לתפוס שהימים עוברים ואיתם השנים ואני קרב אל המוות בלי שעשיתי שום דבר בחיי. בלי שהגשמתי את חלומותיי. שזה לדעתי הדבר הגדול ביותר שאלוהים רוצה ממני. אלוהים רוצה שאגשים את חלומותיי. שאכיר לעולם את המוזיקה שיש בי ושהוא נתן לי. כל מה שמחזיק אותי זו התקווה שיבוא יום ואני אמצא את האנשים שבאמת יתאימו לי. האנשים שבאמת מבינים שלכל שנות חיינו הארוכות ומהייגעות ישנה איזושהי מטרה עילאית שלפעמים איננו רואים אותה. עברתי הרבה חרא בחיי. אבל לא נותר לי אלא לחלום ולקוות שיבוא היום ואפגוש את האחת. ואז אדע שכל הכאב והסבל היו שווים. למה אני מספר את הסיפור המשעמם הזה? כדי שיהיה ולו במקצת איזשהם כותרות על חיי. וכך תוכלו קצת קצת לבנות איזושהי דמות. כרגע אני נתקף דיכאון למחשבה על החגים בבית. על הימים הדיכאוניים כל כך. ימים של טירוף הנפש. ימים של ביזבוז זמן. ושהלב מרגיש ריקנות נלאית. אני לא מאמין שבאמת אצליח למצוא אבל אחרי המכתב הארוך הזה אתם רואים שבכל זאת ניסיתי. אני מחפש מישהו או מישהי שהיו מוכנים לארח אותי בחג. אנשים רגילים ונורמלים שבדרך זו או אחרת ההודעה הזאת עשתה להם משהו. ואיכשהו מנסים לפחות להבין את הכאב השרוי בתוך תוכי. אנשים שיוכלו לגרום לי לצאת מהבית במקום להישאר בדיכאון ועם זאת להבין את הקושי הנפשי הכרוך בדבר מבחינתי. אודה מאוד על כל עזרה שהיא אני my email address: [email protected]
