מחפש מילה...

or99

New member
יש...

שֵם כזה: "בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי נָשִׂיא לִבְנֵי מְנַשֶּׁה, גַּמְלִיאֵל בֶּן-פְּדָהצוּר." (במדבר ז נד)
 

Idan91

New member
לפני שנתיים,

כשלמדנו על אימות הקריאה, המורה אמרה לנו ש"אין בעברית מצב של ה' נחה באמצע מילה". במקרה, באותו שיעור צפתה בה מורה אחרת, ובשיעור הבא עדכנה אותנו מורתנו שהמורה האחרת העירה לה שיש שתי מילים בעברית בהן יש ה' נחה באמצע מילה: יפהפה ויפהפיה.
 
בתנ"ך

מדובר בשתי מילים עֶגְלָה יְפֵה-פִיָּה מִצְרָיִם קֶרֶץ מִצָּפוֹן בָּא בָא (ירמיהו מו,כ) ובהזדמנות זאת אשמח לדעת מי באתר של מכון ממרא (שממנו אני מעתיקה לכאן את הפסוקים, ומודה להם על המפעל החשוב הזה) מאוהב בפסיקים עד כדי כך שהוא משלב אותם אחרי כל מילה שנייה. אני מניחה שזה ניסיון להמיר את טעמי המקרא בסימני הפיסוק המודרניים, אבל צריך לדעת שמדובר בשתי מערכות שונות לחלוטין ולא כל טעם מפסיק אפשר להמירו בפסיק. אני מוצאת בזה משהו מעיק, מפריע לקריאה ויותר מכך: מעוות את הדברים. וכפי שאתם רואים מחקתי אותם כאן
 

or99

New member
טעמי המקרא...

בנויים כך שהפסוק מתחלק לשניים, כל חלק מתחלק שוב לשניים וחוזר חלילה. באופן כללי, הם משתמשים בסימני הפיסוק בתור דרגות חלוקה. ראי לדוגמה בפסוק זה: וְלֹא אָמְרוּ--אַיֵּה יְהוָה, הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; הַמּוֹלִיךְ אֹתָנוּ בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ עֲרָבָה וְשׁוּחָה בְּאֶרֶץ צִיָּה וְצַלְמָוֶת--בְּאֶרֶץ לֹא-עָבַר בָּהּ אִישׁ, וְלֹא-יָשַׁב אָדָם שָׁם. (ירמיהו ב ו) כאן הסימן ; מסמן את החלוקה הראשונית - האתנחתא. הסימן -- מסמן את החלוקה של שני החלקים הללו.* הסימן , מציין את החלוקה בדרגה השלישית. ישנם מקרים שהסימנים שלהם לא יספיקו ואז הם פשוט שמים כמה סימני פסיק ללא הבדל ברמת החלוקה. יש להם כללים מפורטים לכל העניין, והם כתובים בקובץ המצורף (שנו את הסיומת ל-zip ופתחו את הקובץ) הבעיה היא שלא ניתן להפעיל אותו בגרסה מתקדמת יותר מחלונות 98... ולמי שבכל זאת מצליח, מומלץ לקרוא גם את הקבצים האחרים. יש להם אידאולוגיה מעניינת. (דרדעים...) * איך יודעים שזו החלוקה? שם נמצא הזקף הראשון בצלע. ממולץ לקרוא את "טעמי המקרא בכ"א ספרים ובספרי אמ"ת" של הרב ברוייר, או את הקיצור שבהקדמות "דעת מקרא" לבראשית ותהילים.
 
אני מכירה

את טעמי המקרא ואת החלוקה שלהם לרמות. זו בדיוק הסיבה שאמרתי מה שאמרתי. גם אם מציבים סימנים שונים לציין את "מידת הכובד" של הטעם המפסיק, עדיין יש בעיה, משום שהפסיק משמש היום, בעברית המודרנית, לציין כמעט כל הפסקה בתוך המשפט, ובדרך כלל הפסקות המקבילות לאלה של האתנחתא במקרא, או הזקף, הסגול והרביע. כאן משתשמשים בו דווקא להפסקות הקטנות יותר, שלפעמים הן לא ממש הפסקות. אין לי כח כרגע לחפש דוגמה, אבל אפשר למצוא רבות כאלה בכל פסוק שני (מינימום). יש שם הרבה מאוד פסיקים שבוודאי ממירים טעם מפסיק, אבל הפסיק עבור קורא העברית הממוצע מסמן משהו אחר. לי אישית זה מבלבל בעיניים. הכוונה שלהם טובה, ואני מניחה שנדרשה לשם כך השקעה רבה, אבל לדעתי יצא שכרם בהפסדם
 

אוֹחַ

New member
זהו, מלהשׂות. ../images/Emo8.gif אבל יש ע' נחה:

אניטה, ת(ע)ני, זֹאתַּני. אגב, בערבית יש בשפע.
 
עד כמה שאני יודע, דווקא מבטאים

בו את ה"ה". והשאלה שלי באה בעקבות זה שעובדת במשרד שלי קראה לבנה "יהרי". אל תשאלו אותי מה זה. גם היא לא יודעת. זה שם שהיא ובעלה המציאו. (כמו בבדיחה על הטכניקה הסינית לבחירת שמות לילדים: לוקחים סיר מהמטבח וזורקים אותו בחדר מדרגות)
 

פלפל.

New member
תודה גלי. מעבר לתרגום המילולי,

האם יש מונח עברי מקובל שמתאר את בעל המקצוע (הערבי, בד"כ) שנוסע עם טנדר ושני מקררים ישנים בחוצות העיר וצועק ביידיש? אגב, במילון ספיר, הסתפקו בהגדרות (1) "אדם שעוסק בקנייה ובמכירה של חפצין ישנים שונים" ו (2) "חפצים ישנים הנמכרים בזול". במהדורה החדשה של אבן-שושן, למרבה הפלא, לא מופיע המונח הזה בכלל. העיקר הכניסו לשם "מיקרוגל", "אולפנוע" ויתר מילים חדשות... והאלטע זאכען, איפה?
 

lexigali

New member
הבאתי את הפירוש המילולי כדי להדגיש

שלא ייתכן שתהיה ל"בעל המקצוע" הלז מילה עברית רשמית. הרי גם "אלטע זאכען" אינו בעל המקצוע עצמו; לא רשמית לפחות. ולא ידוע לי שיש לו שם רשמי בשום שפה. לדעתי ההגדרה שלך לוקחת! "אלטעזאכען" (כך, מילה אחת) מופיע בלקסיקון לועזי-עברי של פרולוג. וגם שם: "חפצים ישנים; אדם העובר בין הבתים ומציע למכירה חפצים ישנים".
 
למעלה