אני מכירה
את טעמי המקרא ואת החלוקה שלהם לרמות. זו בדיוק הסיבה שאמרתי מה שאמרתי. גם אם מציבים סימנים שונים לציין את "מידת הכובד" של הטעם המפסיק, עדיין יש בעיה, משום שהפסיק משמש היום, בעברית המודרנית, לציין כמעט כל הפסקה בתוך המשפט, ובדרך כלל הפסקות המקבילות לאלה של האתנחתא במקרא, או הזקף, הסגול והרביע. כאן משתשמשים בו דווקא להפסקות הקטנות יותר, שלפעמים הן לא ממש הפסקות. אין לי כח כרגע לחפש דוגמה, אבל אפשר למצוא רבות כאלה בכל פסוק שני (מינימום). יש שם הרבה מאוד פסיקים שבוודאי ממירים טעם מפסיק, אבל הפסיק עבור קורא העברית הממוצע מסמן משהו אחר. לי אישית זה מבלבל בעיניים. הכוונה שלהם טובה, ואני מניחה שנדרשה לשם כך השקעה רבה, אבל לדעתי יצא שכרם בהפסדם