מחפש מאהבת

kefar80

New member
מחפש מאהבת

נשוי בן 32 ניראה מצוין, מלא בתשוקה לעינוגי הגוף הנשי.
מצויד היטיב, פצצת אנרגיה מינית.
באישה בכל גיל שאוהבת להתענג בדיסקרטיות,
אשמח לקבל תגובות במסרים
 

kefar80

New member
אחרי 6 השנים....

עם הרבה מריבות ועצבים...
פשוט אין חשק לסקס איתה...
זה היה צריך להיות מזמן אבל התאפקתי יותר מידי
יש לי חורים בתחתונים מרוב שעומד לי בלי פורקן
 

sanaya7

New member
באמת שאלה טובה

מסכימה לגמרי, מי צריך את הזוגיות האומללה הזאת
 
זה לא בא מתוך

מחשבה הגיונית.
זה בא מתוך צורך חזק וגדול.
אני חייב סקס-אישתי לא בעיניין/לא בא לי עליה-אני אזיין נשים אחרות.

הגירושים יגיעו במוקדם או במאוחר- אין לו סיבה להתעסק עם זה..
 

קטניפ

New member
את חושבת

ואני שואלת ברצינות (לפני שתיכף יאשימו אותי בצדקנות )שבהכרח הגירושים יגיעו?
האם לא ייתכן שהפער בניהם באמת מתמצה רק בחשק המיני ואולי בגידה היא פתרון טוב?
 
בהכרח

לא.
יש מקרים שזה "סוחב" איך שהוא בגלל כסף או אמונה חזקה בקדושת המשפחה.

ברוב המקרים, סקס עם אחרים גורם בסופו של דבר (בהתחלה זה דווקא עושה אשליה הפוכה-"אני מסופק ומאושר וזה עושה אותי נעים ורגוע בבית") לתהום ריגשית בין בני הזוג. המון כעס ותיסכול ותחושה של הבוגד שבן הזוג שלו לא נותן לו בכוונה את מה שהוא צריך, שהפער בין מה שיש בחוץ למה שבבית עצום ובלתי אפשרי.
אם הם רבים על כל שטות עכשיו- זה רק יחמיר. וכמה זמן אפשר לחיות ככה??
 
דווקא לא מחייב בכלל

לא תמיד מחסור בסקס זו סיבה לפרק זוגיות.
לפעמים הזוגיות בבסיסה טובה ונסיבות זמניות גורמות לצרכים שונים אצל בני הזוג, לפעמים זה זמני ואז הכל חוזר לנורמלי (למשל הריונות ולידות או מתחים כלכליים ועוד), ולעפמים פשוט יש פער גדול שהולך וגדל ואז צד אחד משלים בחוץ את החוסר, אבל ממשיך לתפקד באופן נפלא בכל אספקט אחר של הזוגיות.
 
1. לא אמרתי שזה מחייב

אמרתי שזה מה שקורה ברוב המקרים.
2. את כנראה בשלב הראשון של "ההשלמות בחוץ". השלב שאת מרגישה שמצאת את הפיתרון המושלם לתסכול המיני מבן זוגך ושזה רק גורם לך לאהוב אותו ולהעריך אותו יותר כבן זוג. השלב שבו גבר אחר גורם לך לגמור כמו שלא חלמת מעולם שאפשרי בכלל ואת חוזרת הביתה לגבר המדהים שלך שרק לידו את רוצה להזדקן.

-בואי נקבע לדבר עוד 5 שנים..
 
אז לא

אגב, רק להראות לך, גם את, כמוני וכמו כולם, בהנתן הנסיבות הנכונות, יכולה להיות "רעה" וקצרה בכתיבה, ואני מקבלת את זה בחביבות רבה, מעדיפה את הכנות אפילו.
אז לא, זה לא חדש לי, לא, האורגזמות שאני מקבלת בחוץ הן לא יותר טובות מאלו שהיו לי ושיש לי בבית, להיפך, בבית הכל רק הולך ומתעצם, למה ואיך? אין לי מושג לענות על השאלה הזו בעצמי.
אני לא בשום אופוריה, ובן זוגי יודע שבמהותי אני אדם לא מונוגמי, שלא מחפשת להזדקן עם אף אחד, ונהפוך הוא, דווקא אצלי, בלי שום קשר לבגידות או כלום, קשה לי להאמין שנחיה ביחד עד בית האבות, זו פשוט לא אני, אז כל ההשערות שהיו לך שגויות, אבל שטויות, מאיפה יכולת לדעת, את הרי לא מכירה אותי או את הסיפור שלי.
ואין לי בעיה לדבר על זה בעוד 5 שנים, זה לא אומר שאת לא תהיי צודקת, אבל מה זה אומר להיות צודקת בדיון הזה? אין לי מושג.
 
לא ברור לי איפה

הייתי "רעה" וקצרה. אשמח להבין.

ההשערות שלי הן לא אמת מוחלטת. ברור שיש יוצאים מן הכלל- תמיד יש- ואני אשמח שאת תהיי אחת מהן. ההשערות שלי הן לא מחקר מדעי ומבוססות על מספר לא מבוטל של בוגדים, בוגדות, גרושים וגרושות שהכרתי מקרוב במהלך החיים.

לקח לי הרבה זמן להבין שאני לא מונוגמית מטבעי ומעולם לא הייתי- רק חשבתי שככה אמורים להתנהג ושאני פשוט דפוקה. היום אני יודעת שיש גם אפשרויות אחרות לחיות בזוגיות בלי לשקר לבן הזוג, בלי להתחבא ובלי להיות יותר מידי מתוסכלת.. ואני רואה הרבה מאוד זוגות מדהימים שחיים ככה.
 
לגבי זוגיות פתוחה

בהנחה שעליה את מדברת.
מכירה שני זוגות כאלה, או יותר נכון מכירה שני גברים שחיים בזוגיות שכזו, וחייבת לאמר שבשני המקרים הם לא היוזמים, אלא אלה שנאלצו לקבל את העובדה שהנשים שלהם לא היו מרוצות במונוגמיה, והתפשרו על פתיחת הנישואין על מנת לא לאבד את הזוגיות, כל אחד מסיבותיו הוא.
אני אומר לך משהו על שני הגברים האלה, שניהם, לטעמי, משקרים הרבה יותר ממני...
אני לא משקרת לעצמי, והם כן.
אני רואה שני גברים שממש אבל ממש לא מרוצים ממה שקורה אצלם, למרות שהם בעצמם מורשים ומממשים את ה"זכות" להיות עם נשים נוספות, אבל לא טוב להם עם זה.
הידיעה שהנשים שלהם נמצאות עם גברים אחרים לא קלה לשניהם.
שוב, אין הכללה, ודווקא אני עובדת כבר הרבה זמן על ניסיון להביא את בן זוגי למקום שבו הוא יכול לאפשר לי קצת חופש ומרחב פעולה, בידיעתו, אבל אני מרגישה בכל מקרה שגם אם הוא "יגיע" לשם, בעקבות השכנוע שלי, זה לא יהיה מהמקום הנקי והרצון וההבנה האמיתיים, אלא מתוך רצון לרצות אותי, ואז הכניעה היא לאו דווקא יותר טובה מהחיים בלי לדעת הכל...
בקיצור, אני לא לגמרי בטוחה מה נכון, אבל כן בטוחה שלקום ולפרק בגלל בעיה בסקס זו לא התשובה.
 
האמת

שאני לא מאמינה במה שאנשים קוראים לו "זוגיות פתוחה".
אני מאמינה בלעשות הכל ביחד ובחוקים מאוד מאוד ברורים של מה מותר ומה אסור. גבולות (או "דפנות" כמו שאיש אחד חכם אמר לי)זה דבר סופר סופר חשוב. אם אין דפנות הולכים לאיבוד.

בשבילי, הביחד הוא הפואנטה. זאת אומרת שגם אם יש לשנינו צורך להזדיין עם אחרים מידי פעם, זה עדיין חלק מהביחד שלנו. וזה עובד כי זה צורך הדדי וזו פשרה הדדית. אף אחד פה לא עושה את זה בשביל השני.

אני מכירה המון זוגות דומים לנו בחוקים שזה עובד להם נפלא, מכירה כאלה שההסכם הוא שמותר אבל הם לא רוצים לדעת, וכאלה שמותר בנפרד אבל משתפים בכל פרט ופרט. כל זוג ומה שמתאים לו.

ההבדל הגדול הוא בהסתרה והשקר.
ההסתרה והשקר הוא המקום שבו התהום הריגשית נוצרת.

ושוב, זו דעתי הפרטית בלבד.
 
אתמול בלילה הוא אמר לי

אני מבין את הצרכים שלך ובתאוריה זה נכון, אבל מה אם תתאהבי לי באחד מהם???
כמובן שאמרתי שאין סיבה לחשוש, אבל לא בטוחה שהאמנתי לעצמי :(
 
למעלה