מחפש להכיר

מיכאל1101

New member
מחפש להכיר

היי חברים

אני יושב וקורא את מה שאנשים כותבים כאן ואני רואה שכולנו, אנשים שחברים ב"קהילה", חווים פחות או יותר את אותן החוויות ומתמודדים עם אותם הקשיים.

חבל שהמציאות כל כך מסובכת ולמי שמאמין בבורא עולם קשה עוד יותר עם הנטייה של חד-מיניות.

אני מקנא בכל אלה שכותבים שהם שלמים עם מי שהם, ובייחוד אלה שיוצאים מהארון ומרשים לעצמם לנהל מערכת יחסים גלויה ומאושרת.

הייתי שמח אם מי מכם (גברים וגם נשים) היה כותב לי על בעיות ומשברים שהנטייה הזו יצרה אצלו. אשמח גם לשמוע וגם לספר.

לדעתי השיתוף בקשיים האלה, אפילו אם זה באמצעות הפורום, יכול להקל על הקושי.

אשמח אם תכתבו לי
מיכאל
 
הנה תאור המשברים שעברתי עד שהגעתי אל

המנוחה והנחלה. ראה קובץ מצורף
זה לא היה קל, אבל מצאתי פתרון
כל טוב לך.
 

גנימדס

New member
להתחיל מבראשית

בגיל 12 גיליתי שאני הומו. השנאה העצמית היתה אדירה וההתמודדות היתה קשה מאד, בהתחלה ההתמודדות עם עצמי, אחר כך התמודדות מול ה', והשיא :מול המשפחה שגררה מאבקים שהוציאו ממני את כל שארית האנרגיה שנותרה לי.
גם עם גברים אחרים היה לי קשה. איך אני נכנס לתוך העולם הזה שכולל מין בצורה כל כך מוחצנת?
ההכרות עם גברים כללה גם התאהבויות חד צדדיות, שגרמו לי להרגיש כאלו אני נשאב לתוך מערבולות רגשיות ולא מסוגל להתמודד עם זה.
היו לי משברים רבים גם פנימה , בתוך מבנה האישות ....


וזהו על קצה המזלג.

__________________________________________________________________________________________________

אני מתמצת , כי אני לא רוצה להישאב למקום הזה, התחלתי כבר ליכתוב- ואת הרוב מחקתי- כי ככל שכתבתי, הזכרתי לעצמי יותר ויותר את הבלוגים האומללים שמפורסמים באתר "כמוך" .ובעבר פורסמו ב"חברותא". בלוגים שעוסקים בנקודת ההשקפה "אני כל כך סובל ואומלל, ורע לי ואני מיסכן".
האם שווה להיזכר בקשיים ובספורי זוועה שוב ושוב?
האם שווה לשוב ולחיות אותם מחדש?
טעויות נעשות, קשיים קיימים, ואת הכל נעבור -ונמשיך הלאה .......



לא כדאי להישאר באותה נקודה של כאב- אלא לעבור אותה -ולהמשיך להתקדם ....
 
פחד איום מבדידות ומלהישאר לבד

אני מניח שהדודות שמאחלות "בקרוב אצלך" והסבתא ששואלת ללא לאות "נו, יש מישהי?", כמו גם משאלתו של אבא שלי ש"ילך לעולם הבא בידיעה שכל הילדים שלו מסודרים: נשואים, עם מקצוע ובית וילדים" חלחלו אצלי חזק. המודל הזה שחייבים להתחתן ולהיות בזוגיות התקבע חזק אצלי, רק עם גבר. אני חושב שהייתה לי בלי כל קשר תקופת התבגרות מאוד בודדת, בתיכון ישיבתי שכולו בנים (ואני מתחבר יותר לבנות) שתרמה לדחף הזה למצוא את המישהו הזה שיגאל אותי מהעצב והתחושה שזה אני לבד מול העולם. שיתן תקווה לעתיד משותף, עדות לחיי המתרחשים, שותף לשמחות ולדכאונות, מקור לחום בלילות ובצהריים של שבת. ומאז, אני נע ונד, מחפש את הלנצח ולתמיד הזה, אוכל את עצמי וכוחותיי. מבטל כל משמעות לקיום שלי ולעתיד טוב בלי שיהיה שם מישהו איתי.
 
למעלה