המוזרות מבוארת
שלום ידידי. הנימה הצינית בה בחרת לנקוט מצערת אותי, אך מכיוון שכבר למדתי כי שאלות-תם בפורום נענות תדיר בקיטון של רותחין, אינני לוקח זאת אישית. אני גם אינני חושב כי הגבת כמו שהגבת בגלל מזרחיותי. אנסה להסביר את עצמי טוב יותר: אצלנו בעדה אומרים "הרוצה להחכים ידרים והרוצה להשמין יצפין". ארבע הרוחות מסמלות במסורת העממית (גם הסינית) מצבי-תודעה שונים. הדרום הוא חם, פסיבי, משפיע חכמה ונשי. הצפון הוא קר, אקטיבי, משפיע עושר וגברי. המערב מתייחס לצפון והמזרח לדרום. בהתאם לסכימה זו ניתן למצוא כי הארכי-טיפוס הצפוני (המערבי) הוא קר, מתנשא, עשיר, אקטיבי, חומרני (מצפון תיפתח הרעה, עיין ערך תרבות מערבית/אשכנזית/צפונית). והארכי טיפוס הדרומי (המזרחי) הוא חם, פשוט, עני, פסיבי ורוחני.(עיין ערך תרבות מזרחית (אסייתית/ערבית/כושית). למדתי כי סגנון יאנג התפתח בצפון סין וזכה לעדנה בחצר הקיסר, שם הושם הדגש על תנועות תיאטרליות ומוחצנות שהתאימו לבני העשירים שוחרי האופנות. לא פלא שזהו הסגנון הפופולרי ביותר במערב (צפון). סגנון צ'ן לעומתו התפתח בדרום. ראש השושלת ששמו פרח מזכרוני (צ'ן משהו מן הסתם) היה צ'חצ'ח דרומי (מזרחי) שלא זכה ללמוד ישירות, אך בזכות כח רצונו ודבקותו הצליח לבסוף לומר את המילה האחרונה. תנועות סגנון זה מחוספסות יותר ועברו האלים של מפתח השיטה מישתקף, מן הסתם, גם בתרגולה. ההבדל בין הסגנונות מקביל להבדל הידוע בין סגנונות צפוניים לדרומיים. הסגנונות הצפוניים אקסטרבגנטיים ואקרובטיים(בעיטות גבוהות וכו'), התנועות מוקצנות, התבניות מתפרסות על שטח רב. הסגנונות הדרומיים צנועים וחסכניים (עבודת ידיים) והתבניות מצטמצמות ב-ד' אמות. זהו ההבדל בין צורה לתוכן, בין חוץ לפנים, בין קשה לרך ובין מערב למזרח. כל שאמרתי הוא שאני מזרחי, וככזה אין לי עניין ללמוד סגנון צפוני(מערבי). אגב- מדוע תחשוב כי הדמוקרטיה והשוויון הם נר לרגלי החינוך הישראלי? הם יותר נר בישבנו.