מחפש בית
ושוב התעוררתי בבוקר, נעמדתי מול המראה ושאלתי את עצמי, מי אני? מה אני רוצה מהחיים האלו? לאן אני חותר? מהן המטרות שלי? נמצא עכשיו בבתקופה של התלבטויות לגבי השנה הבאה, שאלות מקצועיות ואקדמיות, זו תקופה שמנסים לצאת מהפרטים הקטנים של היום יום, ולהסתכל על התמונה הרחבה, לגבש מטרות ושאיפות. כוון. ברור, שאת השינויים עצמם קשה ואולי לא רצוי לעשות במכה אחת, אלא לשנות קצת את הכוון של הוקטור. אבל צריך לדעת לאיזה כיוון לשנות אותו. אחת השאלות שעומדת על הפרק היא איפה אני רוצה לגור. שנים שאני חי בבירה מתוך הרגל, נוחות. אופציה אחת היא לרדת לכוון המרכז. אולי זה יוסיף טיפה פלפל ומלח ים לחיים שלי. אבל יש גם אופציה של לחפש משהו מעבר לים. כבר הרבה זמן שאני מסתובב עם המחשבות האלו. למה בכלל להמשיך לגור פה? מה קושר אותי לארץ הזו? לאדמה הזו? ולעם הזה? היהדות והישראליות הן כרגע עדיין חלק מהזהות שלי, מעולם המושגים שלי, סביר להניח שגם בחו"ל אחפש קהילה כזו. אבל האם זה המהות? המהות שלי (לפחות כך נראה לי, צריך לבדוק את הדברים באופן אמפירי) היא להיות בן אדם. וכבן אדם אני רוצה להיות במקום הכי טוב בשבילי, הכי בטוח. האם הקשר שלי לקולקטיב הוא מוכרח? ברור לי שלא. האם אני רוצה בו? ואיך אני יכול לענות על השאלה הזו בלי לבדוק אפשרויות אחרות? ו.. לפעמים מפחיד לגור פה. יש חוסר ביטחון כלכלי, בטחוני. לפעמים יש תחושה שבהמשך הדרך יהיה פה ממש גרוע. וגם אם לא (וממש לא התכוונתי לפתוח דיון בנושא של חורבן הבית השלישי כבר התקיים פה בעבר), ברור לי אפשר למצוא חיים יותר קלים אי-שם. אז למה להישאר? ובכל זאת, שינויים.. מפחידים.
ושוב התעוררתי בבוקר, נעמדתי מול המראה ושאלתי את עצמי, מי אני? מה אני רוצה מהחיים האלו? לאן אני חותר? מהן המטרות שלי? נמצא עכשיו בבתקופה של התלבטויות לגבי השנה הבאה, שאלות מקצועיות ואקדמיות, זו תקופה שמנסים לצאת מהפרטים הקטנים של היום יום, ולהסתכל על התמונה הרחבה, לגבש מטרות ושאיפות. כוון. ברור, שאת השינויים עצמם קשה ואולי לא רצוי לעשות במכה אחת, אלא לשנות קצת את הכוון של הוקטור. אבל צריך לדעת לאיזה כיוון לשנות אותו. אחת השאלות שעומדת על הפרק היא איפה אני רוצה לגור. שנים שאני חי בבירה מתוך הרגל, נוחות. אופציה אחת היא לרדת לכוון המרכז. אולי זה יוסיף טיפה פלפל ומלח ים לחיים שלי. אבל יש גם אופציה של לחפש משהו מעבר לים. כבר הרבה זמן שאני מסתובב עם המחשבות האלו. למה בכלל להמשיך לגור פה? מה קושר אותי לארץ הזו? לאדמה הזו? ולעם הזה? היהדות והישראליות הן כרגע עדיין חלק מהזהות שלי, מעולם המושגים שלי, סביר להניח שגם בחו"ל אחפש קהילה כזו. אבל האם זה המהות? המהות שלי (לפחות כך נראה לי, צריך לבדוק את הדברים באופן אמפירי) היא להיות בן אדם. וכבן אדם אני רוצה להיות במקום הכי טוב בשבילי, הכי בטוח. האם הקשר שלי לקולקטיב הוא מוכרח? ברור לי שלא. האם אני רוצה בו? ואיך אני יכול לענות על השאלה הזו בלי לבדוק אפשרויות אחרות? ו.. לפעמים מפחיד לגור פה. יש חוסר ביטחון כלכלי, בטחוני. לפעמים יש תחושה שבהמשך הדרך יהיה פה ממש גרוע. וגם אם לא (וממש לא התכוונתי לפתוח דיון בנושא של חורבן הבית השלישי כבר התקיים פה בעבר), ברור לי אפשר למצוא חיים יותר קלים אי-שם. אז למה להישאר? ובכל זאת, שינויים.. מפחידים.
