היה לי כזה כילדה
כשהייתי ילדה בת 5-6 בסוף שנות החמישים, קבלתי מבנות-הדוד שלי ב"ירושה" את הויו-מסטר שלהן, שנקנה על ידי הוריהן, שהיו בעלי יכולת כלכלית מעל לממוצא ונהגו לנסוע כבר בזמנו כל שנה לנופש בחו"ל. יחד עם המכשיר, היו כ- 25-30 גלגלים !! של סיפורים שונים, חלקם התפרסו בהמשכים על פני 3 גלילים כל אחד ובכללם עליזה בארץ הפלאות, שילגיה, פיטר פן סדרה על מסעות בחלל שאיני זוכרת על איזה ספר התבססה. כזכור, "אז" (נשמע כמו פרא-הסטוריה) לא הייתה טלויזיה, סרט ראיתנו רק מידי פעם בבית הקולנוע, צעצועים ומשחקים היו מועטים והצפייה בגלגלי הסיפורים, רתקה אותי לשעות של ישיבה אל מול האור במרפסת ושימשה אטרקצייה לילדי השכונה ( קרית אליעזר, בחיפה ) שנהגו להתחנף ולהציע לי סוכריות או לסחוב לי את הילקוט לבית הספר, בתמורה להצצה בתמונות. המכשיר עבר בירושה לבני דודים בתל-אביב ועם השנים, עד שסיים להתגלגל בין כל התשעה שהיו שם, נעלם. עבורי היה , תמיד ישאר המכשיר והגלילים הנהדרים, כזיכרון ילדות מרתק.