מחפשת עיצות טובות

[ashlaya]

מחפשת עיצות טובות

עדי שלנו בן שנתיים וטיפטיפה ילד מאוד עצמאי ובוגר מגיל שנה וחודשיים לא השתמשנו בעגלה ומגיל חצי שנה מבין ומתקשר מעולה ופיתאום בשבועיים האחרונים כל הזמן הוא רק רוצה ידיים כל בקשה מגיעה בליווי בכי הסטרי בד"רכ אני מאוד סבלנית אבל כנראה שההריון לא מקל עלי כי גם ככה אני מרגישה גרועה רוב שעות היממה והבקשות שלו לידיים שוברות אותי ויותר הבכי שפעם הייתי מתעלמת ואדישה היום חזרנו לעגלה שזה שיא השיאים מבחינתנו החצי היה המום אבל אני התעקשתי על עגלה ולא ידיים - גם הידיים שלו זה לא נראה לי פייר מה אתם אומרים ? - ה.....ועוד משהו שמעצבן שאמא שלי טוענת שאולי הוא מרגיש משהו (ההריון) ואני מאמינה שאין סיכוי שכזה

 

[לאה_מ]

למה את חושבת שזה לא קשור להריון?

זה היה גם ההימור שלי. תראי, לילדים יש יכולת מדהימה לקרוא את הסאבטקסט - הם אלופים בלחוש את הרגשות שלנו גם בלי שנאמר להם בפירוש. מאד יתכן שתחושות שלך עוברות אליו, ושגם אם לא סיפרת לו שום דבר "רשמי", הוא מרגיש שמשהו מתרחש. אם השימוש בעגלה פתר לכם את הבעיה - אני לא רואה שום סיבה למנוע מעצמך פתרון נוח כל כך. למה, בעצם, יש לך כזאת בעיה עם הרצון שלו לשבת בעגלה?

 

[ashlaya]

אני חושבת כי ...

השינוי הוא לא רק איתי גם עם אבא סבתות דודים קרובים וכו אין לי בעיה עם עגלה הוא אפילו מתלהב ממנו - רק שמוזר לחזור אחורה כאילו הוא מבקש להיות תינוק בדיוק כמו עניין הכמילה - הבטחתי אז עידכון אז אחרי יומיים הוא סרב בתוקף מכחיש שהוא עושה צרכים ומסרב להחליף חיתולים ואומר "עדי תינוק"...

 

[ashlaya]

אני חושבת כי ...

השינוי הוא לא רק איתי גם עם אבא סבתות דודים קרובים וכו אין לי בעיה עם עגלה הוא אפילו מתלהב ממנו - רק שמוזר לחזור אחורה כאילו הוא מבקש להיות תינוק בדיוק כמו עניין הכמילה - הבטחתי אז עידכון אז אחרי יומיים הוא סרב בתוקף מכחיש שהוא עושה צרכים ומסרב להחליף חיתולים ואומר "עדי תינוק"...

 

[ashlaya]

אוף סליחה על הכפילות ...

 

[ashlaya]

טעות הכוונה מתקשר מגיל שנה וחצי

 

[שחר של עמית]

במיוחד לאור ההודעה הנוספת שלך,

נראית לי מאד האפשרות שזה כן קשור להריון שלך. אני מצטרפת לאשר כתבה לך לאה, בדבר הרגישות המוגברת של הילדים למסרים הסמויים והלא מילוליים. אני יכולה לספר לך שגם אצלנו (הבן שלי באותו גיל כמו הבן שלך), יש לאחרונה דרישה מוגברת מצידו ל"ידיים". אני לא בהריון אבל בתקופה האחרונה אני קצת פחות פנויה אליו בגלל אילוצי ולחצי עבודה. לדעתי הוא נצמד יותר בגלל שהוא חש את חוסר הפניות שלי. קצת פתרונות מעשיים:

לתת לו המון פיזיות וחום פיזי, לא על הידיים (גם אם זה כרוך בויכוח איתו על אופן מתן הפיזיות) - "אני לא יכולה להרים אותך על הידיים כי כואב לי מאד הגב, אבל אני יכולה לחבק אותך חזק חזק בישיבה". לפעמים הבן שלי כבר מעצמו מבקש חיבוק שניה אחרי שהוא אומר "ידיים", או שהוא מבקש יד במקום וכו'.

משא ומתן של פשרה - "אני אקח אותך על הידיים עד האופנוע/משאית וכו', שם אני אוריד אותך ותלך על הרגליים שלך". הפתרון של העגלה נראה לי מוצלח מאד. הוא מרוצה, את לא דואבת וכולם שמחים

. נכון, זה קצת מוזר ללכת אחורה, אבל גם אנחנו כמבוגרים מחפשים לעצמנו הקלות והנחות בתקופות שקשה לנו.

 

[בימבילי]

אני חושבת שגם אם הרצון הספציפי

לעגלה לא קשור להריון (למרות שנראה לי שכן) הוא בטח מרגיש שאת בהריון. אולי הוא לא יודע לתרגם את זה למילים או את התוצאה הסופית של זה, אבל את השינויים שחלים בך, בבן זוגך, במערכות היחסים בבית ואליו - הוא מרגיש גם מרגיש. העצה שלי, מנסיוני, היא להלחם רק על מה ששוה מלחמה. עגלה - לא נראה לי שווה מלחמה. ידיים - אם קשה לך או לא מתאים לך - תצעיע עגלה. הבת שלי סרבנית הליכה מובהקת ורק עכשיו הפסקנו לקחת עגלה (היא בת שלוש ורבע!). אני לא הסכמתי על הידיים יותר מדי, במיוחד בהריון, אבל לא מנעתי ממנה עגלה. רק עכשיו זה מתחיל לעבור לה. ועוד עיצה מעשית - אנחנו קנינו מין מדרגה כזו שנקראת טרמפטף ומתחברת לעגלה ככה שהזאטוט יכול לשבת או לעמוד עליה (עקב סרבנות ההליכה של הבת). בשבילנו זה פתרון מעולה. אולי תשקלי אותו לאחר הלידה.

 

[ענתש]

אצלינו (היה) בדיוק אותו דבר.

היא פשוט הרגישה ב-ד-י-ו-ק מתי התחיל ההריון והתחילה לדרוש ידיים בליווי משפטים כמו "אני תינוקת, קחי אותי בידיים כמו תינוקת" או "תנדנדי אותי עד שאני ארדם, כמו תינוקת". לא דיברנו לידה אף מילה על ההריון עד שכולם ידעו כבר (כי אחרת היא ישר היתה מספרת....) ובכל זאת היא הרגישה. אני לא ממש יודעת מה לייעץ, מה שאני עשיתי זה כן להשתמש בעגלה וכשהיא התעקשה על ידיים להגיד לה שלאמא כואבת הבטן והיא לא יכולהלהרים אותה עכשיו והצעתי תחליפים - למשל שאני אשב והיא תהיה אצלי בידיים בזמן שאני יושבת... קשה לי לתת לך פתרון או לספר לך אם זה עובר כי ההריון הזה נגמר באופן פתאומי. בינתיים גינוני התינוקת החדשים עוד כאן, אנחנו עושים מזה משחק מצחיק - מגזימים את הסיטואציה לגיחוך וזה עובר לה ("את תינוקת ? אולי אמא תינוקת ? אמא רוצה על הידיים שלך...").

 

[בימבילי]

אצלנו זה לא עבר, אבל זה בכלל

לא בגדר משהו שמפריע. להיפך, יש בזה משהו כל כך נוגע ללב שרק גורם לנו לרצות להקל עליה ולחבק אותה (לדוגמא - אמא, תרגיעי גם אותי). וגם - כשהיא רוצה להתיילד היא תמיד הופכת להיות אורי (התינוק). היא אף פעם לא חוזרת אחורה בתור נוגה. ומהצד השני - נוגה כל כך התבגרה במקביל והיא ממש אמא קטנה ודואגת (לדוגמא - אמא, אורי התחיל לבכות. תלכי לראות אם הוא רוצה חלב). וענת - קראתי את מה שעבר עלייך לאחרונה ואני מצטערת עבורך, שמחה שאתם כל כך חזקים ומאחלת לך תקופה יותר טובה בקרוב

 

[ענתש]

תודה ../images/Emo24.gif זה נשמע מקסים

התיאור של נוגה שלך. אני עוד לא הגעתי למקום בו זה לא מפריע פשוט כי עוד הייתי בשליש שבו זה כן מפריע (אני, לפחות, מפחדת בשליש הראשון להתאמץ, להרים, לסחוב ובכלל ההרגשה הכללית לא טובה...). טוב, בפעם הבאה אני אדע שיש למה לחכות.

 

[עפרונית1]

אני חושבת שאם עדי מבקש

ידיים כלומר, הוא זקוק להיות קרוב אליכם על הידיים, ייתכן והוא מרגיש משהו שקשור להריון וייתכן שלו, אני הייתי מרימה על הידיים כמה שצריך,זהו צורך בסיסי אולי תנסו מנשא ועגלה. חשוב מאוד בעיני.

 

[עפרונית1]

מצטערת, חשבתי שעדי בן חצי שנה

עדיין חושבת שכדאי לאפשר ידיים אולי בישיבה וכן, אפשר לחזור לעגלה לדעתי, ובהחלט נראה לי קשור להריון. מזל טוב.

 

[irisgh]

הי.

אצלנו, בכל פעם שהייתה לי תקופה קשה, גם ליניבי הייתה. בהריון הוא ממש רצה המון על הידיים, וכמובן, אני מלכתחילה לקחתי אותו פחות. וגם הביע קשיים בצורות אחרות. אז אני חושבת שכך או כך, הילד מרגיש שעובר עלינו משהו. שאנחנו פחות פנויים בשבילו בצורה שהיינו קודם. ואז מנסה להראות לנו שהוא עדיין זקוק לנו, עדיין תינוק.

 

[ashlaya]

../images/Emo26.gifקראתי הכל ושאלת המשך ../images/Emo35.gif../images/Emo35.gif

קודם כל כנראה באמת שהוא מרגיש כי אני רוב הזמן עייפה ומקיאה והוא ...רק שואל מה אני עושה ועומד לידי שזה די מזעזע .... מעבר לזה אני ממשיכה לטייל לחבק לאהב לשמחק בדיוק כמו פעם ואם משהו השתנה זה שאבא יותר משחק איתו - אבל זה מה שתמיד הוא רצה שלאבא יהיה יותר זמן אליו ההצעות שלי של לחבק בלי להרים עולות בבכי קורע לב אני משתדלת לא וותר סה"כ אני עוד בתחילת ההריון ומה אם הוא מרגיש? למרות שזאת ההתחלה לדבר איתו על זה או לחכות שבאמת יהיה על מה לדבר ? תודה לכולם

 

[בימבילי]

אנחנו סיפרנו על ההריון ביום

שראינו דופק. חזרנו הביתה, סיפרנו, הראינו את התמונה של האולטרא סאונד וגם את הבטן (לא שהיה מה לראות בשלב הזה). השיקולים שלנו לספר כל כך מוקדם: נוגה - שהיא ילדה מאוד מודעת וקולטת מה קורה סביבה, אנחנו - שלא אוהבים ולא רוצים להסתיר דברים כל כך משמחים. לגבי תחושת הזמן שזו טענה שתמיד עולה בהקשר הזה - אני חושבת שמושג הזמן פועל לשני הצדדים. כמו שלילדה בת שנתיים אין הערכה של זמן מה זה 9 חודשים, גם חודשיים זה נצח בשבילה. ולכן העדפנו לשתף אותה ולשמח אותה ולהקל עלינו במלאכת ההסתרה. ועוד דבר קטן - בדיעבד טוב שסיפרנו לה כל כך מוקדם כי ילדתי בשבוע הראשון של שביעי. מה שמוכיח שתוכניות זה דבר אחד, ויישום בפועל זה דבר שני. ושוב אני חוזרת לנקודת המוצא שלנו: יש הריון - זה דבר משפחתי - מספרים ומשמחים.

 

[irisgh]

אנחנו לא.

ראשית, באמת אל תוותרי. גם יניבי בהתחלה התנגד, אבל אני פשוט פיתחתי הרגל של להתישב בכל מיני מקומות מוזרים (על המדרכה באמצע שומקום למשל), ולקחת אותו על הידיים שם. כך זה יכול היה להיות גם מענה מיידי לרצון מיידי. בהמשך ניסיתי להרגיל אותו להגיע עד הספסל הקרוב.. בפרט כשהיה כבר תינוק

. אנחנו לא סיפרנו בשלב הזה. (וטוב שכך, למעשה היו 2 הפלות, עד ההריון שהביא לתינוק, כך שגם בהריון שהחזיק מעמד, לקח לנו זמן להיות בטוחים שזה מחזיק. ). בכלל, אנחנו בעצם לא סיפרנו, כהכרזה, אף-פעם. מתישהו, בין חודש חמישי לשביעי אני חושבת, התחלנו פשוט לשכוח להסתיר, אולי כי כבר קיבלנו ביטחון שזה בסדר, ואולי כי ממילא כבר כל העולם ידע אז באמת שלא ניתן להסתיר. כך שיצא שדיברנו ביננו על 'התינוק' גם כשיניבי היה בסביבה. מובן שזה מיד עורר שאלות, ופשוט ענינו עליהם. וכך עם התקדמות ההריון, לפי השלב. אני מסכימה שכל זמן הוא אינסוף בשביל ילד. גם ליניבי החודשים הרבים היו רבים מאוד בשבילו. הוא לא ציפה שיצא תינוק כרגע, כי לא כך הסברנו. רק שהוא קטן ובבטן. עד היום הוא מקווה שיש לי עוד תינוקות בבטן, וכשאני מכחישה, הוא מצביע על בטני ושואל - אז מה זה?

אבל פשוט לא התאים לי, בזמנו, שאם זה לא מסתדר, אצטרך להתחיל להסביר לו למה אין תינוק.. וכמובן

- שיהיה לכם תינוק בריא וחמוד, או בריאה וחמודה !

 

[לאה_מ]

את לא חייבת לדבר איתו על ההריון

עכשיו. אולי זה באמת עוד מוקדם. אבל קחי בחשבון שהוא מרגיש שמשהו השתנה, שאת לא כתמול שלשום, והוא מאד זקוק לבטחון. מה שכן, אני הייתי מנסה ליזום הרבה מאד מגע איתו בתקופה הזו. גם כשהוא לא מבקש. הזמיני אותו לשבת עליך כשהוא צופה בטלויזיה או כשאתם קוראים סיפור יחד, הזמיני אותו להיות איתך ולעזור לך בדברים שונים - תיזמי הרבה סיטואציות של קרבה ושל מגע פיזי - אם תיזמי אותן בזמנים שנוחים גם לך, יתכן שתהיה יותר רגיעה מצידו בזמנים שפחות נוחים לך. תרגישי טוב

 

[אפרתש]

אנחנו סיפרנו אחרי המי שפיר

נגה היתה בת שנתיים וקצת (יש ביניהן שנתיים וחצי). הפסקתי לקחת על הידיים בערך מהיום שנודע לי שאני בהריון, הרבה לפני שהיו לי סיבות פיסיות לכך. אבא המשיך לקחת על הידיים והרבה. היא מהר מאד התרגלה לזה שאבא לוקח ואמא לא. השתדלתי לא לייחס דברים להריון. למשל - כשהייתי מאד מאד עייפה וביקשתי שנדחה את היציאה לגן המשחקים עד שאנוח קצת, אמרתי לה שכואבות לי הרגליים. לא רציתי שהיא תייחס את ההרעה בתנאים לאחותה הקטנה.

 

[ashlaya]

../images/Emo24.gifתודה לכולכן