מחפשת עיצה

[עוצמת רגשות]

מחפשת עיצה

שלום. אני בת 26 , נשואה 4 שנים ואם לבת 3. עברתי הפלה לפני מס´ חודשים ומתקשה להתמודד עם האבדן. מה שהכי מפריע לי זה הקושי לדבר עם בעלי על מה שקרה...זה נראה כאילו לא קרה כלום מבחינתו ואי אפשר לדבר איתו, למרות שהייתי רוצה. מה עושים ?

 

[sivanori]

שאלה מצויינת

מאד יכול להיות הוא מפחד עליך. הוא לא מבין שאת צריכה לראות את הכאב שלו כדי להחלים בעצמך (בעיה ידועה). ניסית לשבת ולהסביר לו את זה ? אולי תשימו את הילדה אצל אחד ההורים ותשבו שבת אחת לבכות ביחד. אני הלכתי קצת לטיפול אחרי האסון שלי ודיברתי על זה עם המטפלת. היא אמרה שזה שם עלי הרבה עומס - אני צריכה להתאבל בשביל שנינו. אולי תסבירי לו את זה. תמיד אפשר ללכת לטיפול ביחד. לפעמים הגברים שלנו שוכחים שגם להם מותר לכאוב ולבכות וגם לנו מותר לתמוך בהם. גם יכול להיות שהוא לא מסוגל לדבר על זה. האם הוא בדרך-כלל מילולי יותר ? אם לא, אז כנראה כל מה שהוא יכול לעשות זה לשתוק. יש כאלה (אבא שלי, חבל על הזמן). במצב כזה - רק חיבוקים ארוכים. מזור לכל כאב. בזה נגמר שק העצות שלי, בהצלחה בפעם הבאה וחיבוקים.

שאלה שלי אליך - איך הקטנה מתמודדת עם זה? איך את מתפקדת איתה? לי יש עכשיו אושר בבית, ואחד החששות הגדולים שלי זה שאם ההריון הבא יתפשל, אני אדפוק אותו כל כך חזק !

 

[מירבא]

הזדהות

כל כך מזדהה עם מה שכתבת אין לי כל כך תשובה או עצה לעיניין אבל אני מאוד מבינה את הרגשתך אני נמצאת בדיוק באותו המצב רק עדיין לא הצלחתי להבין אם זה נובע מהדחקה או שפשוט הוא מחק את זה ומבחינתו זה היה ונגמר מה שלי עוזר זה טיפול פסיכולוגי שבמהלכו גם הוא יהיה חלק ושותף ולאט לאט אפשר קצת לדבר על הדברים גם ביננו. דבר נוסף חפשי לך בינתיים אוזן קשבת נוספת שתאפשר לך לפרוק את הכאב העצום .

 

[עוצמת רגשות]

מירבא - שלחתי לך הודעה לתיבת המסרים

 

[karen01]

יש כאן 2 דברים

נראה לי שיש כאן 2 דברים: האחד הוא שאת כואבת, ואת חייבת לפרוק את זה - עם בעלך (עדיף), ו/או טיפול כלשהו. הדבר השני שגם הוא חשוב מאוד הוא יכולת התקשורת שלך עם בעלך בנושא. ייתכן שבעלך אף הוא כואב אבל לא מסוגל לדבר על זה (מסוג הדברים שגברים פשוט לא עושים... וסליחה על ההכללה). ייתכן גם (זה למשל המקרה אצלי), שבעלך לקח את העניין הרבה יותר בקלות - הוא רצה את ההריון ושמח בו, אבל עוד לא כל כך הבין שהוא קיים ועוד לא נקשר לזה. וכשזה נגמר הוא היה קצת עצוב אבל הרבה פחות באבל ממך. אם זה המקרה (ובאמת שאין לי מושג) אז יכול להיות שהוא מרגיש אשם שהוא לא כל כך עצוב ושבור, או שהוא מפחד שאם תדברו על זה ותראי שזה המצב את תכעסי עליו. בכל מקרה אני חושבת שאת צריכה לתפוס אותו לשיחה בנושא - להסביר לו שאת שבירה עכשיו וצריכה אותו - שיחבק ויחזק אותך. אבל היי מוכנה לקבל גם את צורת ועוצמת האבל שלו, שייתכן ויהיו קטנים ושונים משלך.

 

[JoZZefa]

מה שאנחנו עברנו

אחרי שתי הפלות, אחת מוקדמת (שבןע 7) ואחת מאוחרת יותר (שבוע 28) כמובן שעברנו שנינו - שנינו ביחד וכל אחד לחוד משבר חזק היה מאוד קשה הכאב היה עצום האכזבה את כל זה אתן יודעות כל מה שקרה הריון חדש שהסתיים בהצלחה ונולד לנו מלאך שהאיר את החושך הגדול המלצתי לנסות שוב לתת לגוף לנוח את הזמן שהוא צריך (אני חיכיתי 6 חודשים ואז נכנסתי להריון שוב) הזמן הוא היחידי שיכול איך שהוא, מעט, לרפא את הפצעים להחליש את זכר הכאב לרפא את הפצע העמוק לנסות שוב ולא לוותר לא לוותר!