מחפשת מקור

מחפשת מקור

מחפשת מה המקור לשמירת נגיעה (לא להילחץ, אני עדיין לא חוזרת בתשובה)
 
אני מקווה

שלא שמת דגש על ה"עדיין"... לדעתי אם יש מקור, זה רק משהו מהדורות האחרונים.
 
../images/Emo6.gif

אני שומרת נגיעה מסיבות היגיינות בסיטואציות מסוימות התפתח על זה דיון, ואופס, התברר שאני בורה ועם ארצית אני בטוח לא הולכת להסביר לבן אדם שאני לא לוחצת לו יד כי זה דוחה אותי... עדיף שההסבר יהיה קשור לחצאית.
 

mister xy

New member
יש מקור כבר בתלמוד

שבת י"ג ע"א: איבעיא להו נדה מהו שתישן עם בעלה היא בבגדה והוא בבגדו... ת"ש (יחזקאל יח, ו) אל ההרים לא אכל ועיניו לא נשא אל גלולי בית ישראל ואת אשת רעהו לא טמא ואל אשה נדה לא יקרב מקיש אשה נדה לאשת רעהו מה אשת רעהו הוא בבגדו והיא בבגדה אסור אף אשתו נדה הוא בבגדו והיא בבגדה אסור ש"מ. עוד שם: תני דבי אליהו מעשה בתלמיד אחד ששנה הרבה וקרא הרבה ושימש תלמידי חכמים הרבה ומת בחצי ימיו והיתה אשתו נוטלת תפיליו ומחזרתם בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ואמרה להם כתיב בתורה (דברים ל, כ) כי הוא חייך ואורך ימיך בעלי ששנה הרבה וקרא הרבה ושימש תלמידי חכמים הרבה מפני מה מת בחצי ימיו ולא היה אדם מחזירה דבר פעם אחת נתארחתי אצלה והיתה מסיחה כל אותו מאורע ואמרתי לה בתי בימי נדותך מה הוא אצלך אמרה לי חס ושלום אפי' באצבע קטנה לא נגע [בי] בימי לבוניך מהו אצלך אכל עמי ושתה עמי וישן עמי בקירוב בשר ולא עלתה דעתו על דבר אחר ואמרתי לה ברוך המקום שהרגו שלא נשא פנים לתורה שהרי אמרה תורה (ויקרא יח, יט) ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב
 
המקור, של התרנגולת

מימינו לא שמענו שמירת נגיעה מאימו ואחותו. ולמרות דברי הרמב"ם שבשונה מדין ייחוד שחילק בין הקרובות "אסור להתייחד עם ערוה מן העריות בין זקנה בין ילדה שדבר זה גורם לגלות ערוה חוץ מהאם עם בנה והאב עם בתו והבעל עם אשתו נדה" (מה דין אח ואחות ?) אולם בקלות ראש לא חילק ולא בילק בין העריות. ואף אחות ואם בכלל הזה. ולא אסר אלא דרך תאווה והנאה בלבד. "כל הבא על ערוה מן העריות דרך איברים או שחבק ונשק דרך תאוה ונהנה בקרוב בשר הרי זה לוקה מן התורה שנאמר לבלתי עשות מחקות התועבות וגו' ונאמר לא תקרבו לגלות ערוה כלומר לא תקרבו לדברים המביאין לידי גילוי ערוה: העושה דבר מחוקות אלו הרי הוא חשוד על העריות ואסור לאדם לקרוץ בידיו וברגליו או לרמוז בעיניו לאחת מן העריות או לשחוק עמה או להקל ראש ואפילו להריח בשמים שעליה או להביט ביפיה אסור ומכין למתכוין לדבר זה מכת מרדות והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוון להנות כמי שנסתכל במקום התורף ואפילו לשמוע קול הערוה או לראות שערה אסור": כל עניין שמירת נגיעה אינו אלא באשתו המנפנפת בדגל אדום בלבד "ואסור לאדם שידבק באשתו בשבעת ימים נקיים אלו ואע"פ שהיא בכסותה והוא בכסותו ולא יקרב לה ולא יגע בה אפילו באצבע קטנה ולא יאכל עמה בקערה אחת כללו של דבר ינהוג עמה בימי ספירה כמו שינהוג בימי נדה שעדיין היא בכרת עד שתטבול כמו שביארנו. [השגת הראב"ד - ואסור לאדם שידבק וכו' כתב הראב"ד ז"ל א"א אנו נוהגים אפילו על שלחן אחד וכן כתב רב אחא ז"ל]: כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה נדה עושה לבעלה חוץ מהרחצת פניו ידיו ורגליו ומזיגת הכוס והצעת המטה בפניו גזירה שמא יבוא לדבר עבירה ומפני זה לא תאכל עמו בקערה אחת ולא יגע בבשרה מפי הרגל עבירה וכן בשבעת ימים נקיים לא תעשה לו שלש מלאכות אלו ומותר לאשה להתקשט בימי נדתה כדי שלא תתגנה על בעלה:" מסקנת הדברים: כל שאינו דרך תאווה והנאה, מותר לחבק ולנשק את העריות. ואפילו אשת איש. "עולא כי הוי אתי מבי רב הוה מנשק להו לאחוותיה אבי חדייהו [עולא היה מנשק את השי-הציצי של אחיותיו] ואמרי לה אבי ידייהו ופליגא דידיה אדידיה דאמר עולא אפילו שום קורבה אסור משום לך לך אמרי נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב"
 
למעלה