מחפשת מוצא

ronen2228

New member
מחפשת מוצא

יש לי בן בן 10 ואני אם חד הורית כל השנים עטפתי אותו באהבה ובצמר גפן ומלא פינוקים כיום הילד ילד נורמלי לכל דבר מלבד זה שקשה לו כשאני לא בסביבה אני לא יכולה לצאת לבלות או לשתות קפה עם חברה כשאני מנסה לצאת לנשום קצת אוויר כי אני ממש נואשת לזה הוא נכנס לחרדות קשות כשאני מנסה לצאת טיפה אני משאירה אותו אצל האבא שלו או אצל אחד מבני משפחתי אבל בכל פעם זה מסתיים בזה שאני עוזבת את מקום הבילוי באמצע מיכוון שמתקשרים אלי שהוא נכנס לחרדה אז אני מיד חוזרת לקחת אותו הביתה,,אני נואשת ולא מוצאת פתרון ,,אני לא מצליחה למצוא זוגיות ואני מרגישה כאילו שהחיים שלי נגמרו,,מה אני אמורה לעשות???
 

פלגיה

New member
גם כשהוא אצל אבא הוא חש בחרדות?

איך הוא בזמן הלימודים בבית הספר? אם החרדות מקשות על התפקוד אני חושבת שכדאי להיעזר בייעוץ פסיכולוגי כדי לשחרר אותו מהן.
 

ronen2228

New member
תודה שהגבת מהר לשאלי

גם כשהוא אצל האבא הוא חסר שקט הוא בוכה המון ניסיתי המון שיטות ובינתיים אף אחת מהשיטה שלי לא הצליחה אני והאבא שלו סיכמנו שכל שבת שניה הוא יהיה אצלו כי עד לא מזמן הכל היה פרוץ הוא היה רואה את אבא שלו בימים לא מסודרים מתי שהייתי לוקחת אותו אליו וזה היה תמיד ביוזמתי כי הוא לא מציע שהוא רוצה לראות את האבא ,,האבא טיפוס דיי אדיש לסביבה ולמשפחה אבל כשהילד בקרבתו הוא זורם איתו ,,כשהבן שלי הבין שהוא אמור להיות אצל האבא כל שבת שניה הוא היה מאוכזב הוא מקבל את זה כאילו נתנו לו עונש,,הוא לא מוכן לישון במקומות אחרים גם לא אצל חברים שלו בבית הספר הוא לא מתאמץ ללמוד למרות שאני יושבת איתו בבית המון על השיעורים ומשוחחת איתו המון על הלימודים בבית הספר יש לו הרבה חברים מבחינת חברה בבית הספר אין בעיה ,,היועצת של בית הספר משערת שאולי בעקבות זה שהוא דואג וחרד לי הוא לא מתמקד בלימודים ,,נרשמתי ליעוץ פסיכולוגי בשבילי ובשבילו אבל זה יהיה רק בתחילת השנה מה אני אמורה לעשות עד אז ,,יש עוד עניין בנוסף ,הוא מאוד סטרילי זה מתבטא בזה שהוא לא שותה מכוסות בבתים אחרים הוא לא אוכל באף מקום אלא רק בבית,,מה אני אמורה לעשות?
 

פלגיה

New member
קודם כל

נורא טוב שקבעתם זמנים קבועים אצל אבא. זה מסייע להרגשת ביטחון. גם אם הוא הולך בפחות חשק - כדאי לעודד אותו ללכת כדי שיהיה ציר קבוע בחיים. עד התחלת השנה - יש עוד חודש. נסי בזמן הזה להיות איתו כמה שיותר, לא לדבר על לימודים בכלל, לעשות חופש "כיפי" (גם כשלא נוסעים לבילוי באופן רשמי). אני מקווה שהייעוץ הפסיכולוגי אכן יעזור.
 
למעלה