חייבת להעיר על הפטרונות
קושי לתייק - קושי רגשי? סליחה, מי שמך לקבוע שלאישה שכתבה את השאלה יש קושי רגשי? כבר החלטת שיש לה "קושי רגשי" ועל כן אתה מציע לה לפני שהיא לומדת לתייק לעבוד על ה"קושי הרגשי". זו אחת הרעות החולות בכל תחומי האימון למיניהם, לפטרן את האדם. כמי שסובלת מהפרעת קשב ועבדה על נושאי ניהול זמן/תיוק/ארגון אני יכולה להעיד שאין שום 'קושי רגשי' העומד ביסוד הקושי לתייק/לנהל עצמך/להתארגן. הפרעת קשב היא עניין אורגני לחלוטין, כאשר ישנה תת פעילות של החלקים במוח אשר אחראים על תפקודים אקזקיוטיבים. וכמו שאדם נכה זקוק לכסא גלגלים ולא לזיון מוח על "קשיים רגשיים", כך אדם עם הפרעת קשב זקוק ל"הליכון" בתחום של ניהול וארגון. זה מאד פופוליסטי לייחס "קושי רגשי" או "מניעים רגשיים נסתרים" לכל קושי. לעיתים סיגר הוא רק סיגר. פרויד נהג לראות מיניות בכל דבר. לא בכל דבר יש מיניות. ולא בכל דבר יש איזה סיפור רגשי עמוק שהוא כמו ממתקים לחובבי פסיכולוגיה בגרוש. צריך לכבד אדם שאומר - אני זקוק לעזרה בתיוק ניירת ולא לפכסלג אותו בגרוש ולהחליט עבורו שיש לו "קושי רגשי". אני מאד מתחברת לתשובה של סאלי. אין שום בעיה בלהיות עם המתאמן ולענות על הצורך שלו. ואם הצורך של מתאמן זה שהמאמן יסייע לתייק את הניירת ותוך כדי כך יעלו דברים נוספים שקשורים להתארגנות, מדוע לא? זה לא יעוץ. זה לימוד מיומנות. תיוק ניירת. פעם היה לי הר געש של ניירת. בסופו של יום אימנתי את עצמי לתייק [לצערי הרב פניתי למאמנים בבקשת עזרה בנושא הזה אך ישנם מאמנים רבים בשוק שיש להם אג'נדה משלהם והם אוהבים לעשות מה שהם חושבים לנכון בלא קשר לצרכי המתאמן אז לא קיבלתי סיוע אימוני בנושא], ומצאתי שיטה. אז פעם היה לי קושי רגשי והיום לא? אנו חיים בעידן של פסיכולוגיה בגרוש שבו כל אדם שקרא באתר אינטרנט "בננות מתוקות" או "נשים משוחחות שיחת נשים" או "אני והחברה הכי טובה שלי קונות ליפסטיק בסופר פארם" רבע מאמר פסיכולוגי בגרוש כבר מומחה לפסיכולוגיה. ופתאום כל בעיה שבעולם היא "קושי רגשי". אנו צריכים להיות פחות שטחיים ופלצניים ולכבד את הזולת. אם הזולת אומר שיש לו קושי בתיוק, אז אף אחד לא צריך לכפות עליו הר כגיגית מעמד של פציינט פסיכולוגי. הוא רוצה לתייק.