חומר למחשבה
לאחרונה חשבתי על כך שכולם בארץ חולים כל הזמן. השפעות חוגגות בקיץ ובחורף. לא קשה לראות אנשים משתעלים ומנוזלים שממשיכים ללכת לעבודה ולחיות "כרגיל". בעיני זה נורא, מכמה בחינות: קודם כל, מאוד קשה להחלים כשממשיכים לחיות כרגיל (במקום לישון יותר, לנוח, לאכול מעט ולהקשיב לגוף). דבר שני, כשיוצאים מהבית מדביקים את כל מי שמערכת החיסון שלו לא מספיק חלשה (רוב האוכלוסיה שמתקררת שלוש-ארבע פעמים בשנה) ודבר אחרון: נאמנות למקום העבודה זה דבר חשוב, אבל כשמגיעים, מתפקדים פחות טוב בגלל שחולים ועוד מדביקים את כל המשרד... מה הרווחנו בדיוק? ולשאלתך: כל סבתא תדע לומר שכשנמצאים בקרבת אנשים חולים צריך לפתוח חלונות, פשוט כך. המורה שלי לרפואה לימד אותנו שעשר דקות אחרי שמתעטשים ממשיכים המיקרובים לטייל באוויר החדר. מי שמתעטש או משתעל, שיעשה זאת לתוך ממחטה. ביפן החולים שחייבים לצאת, מסתובבים עם מסכות-מנתחים. אז שוב, לפתוח חלונות, לאכול טוב, לעשות פעילות גופנית... לשמור על עצמנו ועל מערכת חיסון חזקה, שגם כשהיא פוגשת בחיידקים, תדע להתמודד ולא תקרוס מולם. כשחולים, לנוח ולפנות מיד לטיפול על מנת שהמחלה לא תתפתח. כן, אני יודעת שזה יותר מאתגר מלהמליץ על איזה ספריי שירוסס לחלל האוויר... אבל זו הדרך היעילה בעיני.