מחפשת בנרות....

echoraz4

New member
מחפשת בנרות....

שלום לכולן,
אני אסתכן מאוד ואפתח בפניכן לפני שאני בכלל מכירה מישהי מכן בפורום ובהנחה שהגעתי לפורום המתאים:
אני אמא לתינוקת בת שנה וקצת, סובלת מהפרעה נפשית לא פשוטה.
לעיתים אני חושבת שיהיה יותר בריא לכולם ובעיקר לה אם היא לא אהיה קיימת בחיים שלה. הכוונה היא להתאבדות, לא למסור לאימוץ.
אני מטופלת על ידי פסיכיאטר שטוען שוב ושוב שלגדול בידיעה שאמא שלך התאבדה - זה פשוט אסון שהיא לא תוכל להחלים ממנו לעולם ועדיף לה אמא פגועת נפש מאשר שלא תהיה לה אמא.

אני באמת לא יודעת והגעתי לכאן כדי לשאול האם יש כאן מישהי שהיא יתומה מאמא והיא יודעת שאמא שלה התאבדה?
אם כן, אני הייתי רוצה להתכתב איתה.
אני רוצה לשאול אתכן: אם בני המשפחה יגידו לה שנהרגתי בתאונת דרכים או מאיזו מחלה או ימציאו סיפור אחר - יש סיבה שהיא לא תאמין?
אני באמת מאמינה שיהיו לה, לבעלי ולכל מי שחי איתי ביום יום - חיים יותר קלים בלעדיי.
בעלי יוכל למצוא מישהי בריאה בנפשה, "נוחה" יותר והבת שלי תחשוב שאמא שלה מתה מאיזו מחלה או בכלל לא תזכור אותי ותכיר רק את אישתו הבאה של בעלי.

מחכה לשמוע מכן, מקווה שתענו לי ברגישות ובהתחשבות. מצבי הנפשי מאוד רע בשבועות האחרונים. אני אחרי אישפוז פסיכיאטרי שהחליטו לשחרר אותי לפני שהגעתי לאיזון כימיקלי בגוף בגלל שיקולים ארגוניים/פוליטיים. אז אני בבית לבד (התינוקת אצל אמא שלי) במצב לא מאוזן מבחינה כימית במוח ועם המון מחשבות אובדניות ורצון לבטא את הכאב העצום של הנפש על הגוף - כדי שאנשים יבינו עד כמה הנפש שלי פצועה.
אז בבקשה, תהיו עדינות איתי בתשובות שלכן.
אני באמת הגעתי לכאן בכדי למצוא מישהי שגדלה ללא אם ויודעת שאמא שלה התאבדה - כדי להתכתב איתה כאן או באי מייל או לשוחח איתה.
רז
 

עדיה222

New member
ECHORAZ

אולי אינני בת שיח לך, כי אמי לא התאבדה. ובכל זאת אני רוצה לאמץ אותך אל ליבי ולצעוק לך שתעשי כל מאמץ כדי לחיות! עם התרופות הכי חדישות והכי טובות!
בבקשה אל תתאבדי!
בבקשה תחיי, למענך, למען החיים בעצמם.
את ביקשת שנהיה עדינים איתך, ואני לא יודעת אם זה די עדין, אבל אני רוצה לומר שאם מתחילים לחשוב כמה נחמד יהיה לסובבים אותנו אם נעלם מן העולם - אז בוודאי מגיעים לחיסול עצמי. לא קשה לראות את היתרונות שבמותנו. וגם - וזה באמת אולי לא לעניין, אבל מאחר שכתבת כאן, אני עונה - אם את חושבת שאת מכבידה על בעלך, אז את יכולה להיפרד ממנו, פשוט לשחרר אותו לדרכו. הוא יהיה יותר משוחרר מאשה חיה מאשר מהצל של אשתו שהתאבדה. הוא יוכל למצוא אישה אחרת, מתאימה, גם בהיותך בחיים! מה אכפת לך? העיקר שתחיי.
אבל אפשר להבין שכרגע בלי איזון תרופתי ועם תינוקת קטנה שנמצאת אצל אמך - את לא רואה איך תחיי, מה הטעם לחיות. אולי תוכלי להאמין באופן שכלי בלבד שכדאי להמשיך מיום ליום עד שיהיה יותר טוב?
אני חוויתי התאבדות של חברה יקרה שלי. היא התאבדה בתקופה שלא היה לנו קשר. אבל לפני שהתאבדה, במשך שנים, היא דיברה על רצונה להתאבד. בזמן אותם דיבורים, אני הייתי צעירה וכמובן לא הבנתי כלום. וכמו כן - בדיבורים על ההתאבדות היה משום התפלשות "אופנתית" ב"הרסנות", כך שלא יכולתי לראות מה קורה.
יש לי המון המון מה לספר על הרגשות שלי סביב הליכתה של חברתי היקרה. איזה בור שחור, ממש מכתש כהה עמוק, נפער בקרב כל החברים שלנו.
אבל לדבר על ה"נשארים מאחור" - עלינו - זה לא נכון!
עזבי את המחשבה על ההשפעה של מותך. מה זה משנה, מה זה אכפת. הרי תכנון הרגשות של בתך ובעלך הוא לא רציני. מה את יודעת מה היא תרגיש כיתומה, מה את יודעת מה היא תרגיש כשאת תחיי. אין שום מרשם, אין שום תקן.
דחפתי את האף כהוגן!
מקווה שאת נעזרת, ולא עוזבת את חוט החיים הדקיק!
 

echoraz4

New member
תודה אבל אני טובעת בביצת העצבות בקצב מסחרר...

קודם כל, תודה על הניסיון להחזיק אותי כאן. אני על המון כדורים וגם ישנה המון
הבוקר תיכננתי לנסוע יחד עם בעלי והתינוקת לטייל. אבל אני לוקחת כל כך הרבה כדורים שאני מרגישה לגמרי חלשה ומסוממת ברגעים אלו ממש. לוקח לי נצח לכתוב עכשיו ובדרך כלל אני רהוטה ומקלידה כמעט בקצב המחשבות שלי.
אם להיות סופר כנה, אני מאמינה שבעלי יצליח להמשיך הלאה. הנה הוא טס מטעם העבודה לכמעט שבוע של פגישות עסקיות - בתקופה הכי קשה בחיי. לכן הוא לא שיקול ברגעים בהם אני ממש ממש על הקצה. בד"כ בלילה, כשכולם ישנים.
אני חושבת על אמא שלי ועל התינוקת שלי.
מה הסיכוי שלה לצאת ילדה או בת אדם נורמטיבית/שפויה אם היא תחיה עם אמא כמוני: לא יציבה נפשית... שהיא תדע מגיל ממש צעיר כל מיני מילים ומושגים שילדים אחרים לא יודעים "פגועי נפש" "רופאי נפש" ובכלל איך להסביר לה מה מקולקל אצל אמא שלה?
אין סיכוי שהיא תצא ילדה "רגילה".
בנוגע לאמא שלי - גם לה אני דואגת, אבל היא באמת אישה מאוד חזקה ועברה המון המון בחיים. בעיקרון - היא עשתה טעות שהיא הביאה אותי לעולם הזה ואני עדין יכולה לתקן ולחסוך לסובבים אותי המון כאב.
אין לי בעצם כל כך סובבים. יש לי אמא, תינוקת ובעל. שתי החברות שיש לי הן בגדר ביזיון: ראו אותי פעמיים בכל המשבר הזה והן רחוקות מלהבין מה עובר עלי. רחוקות שנות אור.
אני רחוקה מהמסלול של המתפקדים, המחייכים... מהאנשים שמצליחים לקום בבוקר ולהתראגן. אני בקושי גוררת את עצמי מהצד שלי של המיטה בחושך. לא רוצה להתעורר.
בדיוק חלמתי שאני מתעוררת משינה ובעלי שבר המון קירות והוא עם אוזניות ושר לעצמו שירים בקולי קולות ואני מנסה לצרוח לו שיקרא לאמא שלי. ואני פוצעת את עצמי ומדממת והוא ממשיך לשפץ וגם שתי החברות שלי....
מי צריך אישה כמוני בחיים שלהן. כולן ימשכיו הלאה. אני בטוחה שגם בעלי יתאוששת וימשיך הלאה. אם הוא יכול להשאיר אותי עכשיו לבד ולטוס לחו"ל - אז לא תהיה לו שום בעיה אם אני אתאבד. אם הוא יצא לפני כמה דקות מהבית, כשהתעוררתי מהחלום המזוויע הזה ואני כולי רועדת למרות כל הכדורים החדשניים.... אז הוא יצליח להמשיך הלאה.
אני דואגת מעט לאמא שלי והמון המון המון לבת שלי. אמא לא יציבה בחיים או אמא יציבה בקבר?
אין לי תשובה. אני רב הזמן עצובה מאוד מאוד והכדורים ממש מחלישים אותי - קשה לי להרים אותה.
אתמול הצלחתי לצאת מהבית - ראיתי אימהות רגילות... רציתי למות, להידרס.... משאלת מוות זה הדבר שמתאר הכי נכון את מה שאני מרגישה. אז זה לא בחירה שלי - תאונה וזהו.
אני מקווה שבעלי יהיה מספיק חכם לגדל אותה יחד עם אמא שלי ולא עם אמא שלו - שנכון לעכשיו שנינו אפילו לא סומכים עליה שהיא תהיה עם התינוקת שלנו לבד כי בוחן המציאות שלה לקוי ויכולת האמפתיה שלה אפילו לא שואפת לאפס מתוך אפסיות המודעות העצמית.
אנשים ממשיכים להביא ילדים לעולם מבלי להבין איזה תפקיד הם לוקחים על עצמם. אני לא יכולה פשוט להישאר בחיים ו"לחפף" את התפקיד הזה. אני "אמא" של מישהי. האם הכול או כלום תופס גם כאן?
אני באמת לא יודעת. כי כזו אני - הכול או כלום.... הכול אינני יכולה לתת, אני פוחדת שאני אפגע בה. לא מבחינה גופנית. רק מעצם כך שהיא תגדל ליד אמא שלוקחת כל מיני תרופות ויש הרבה "פסיכו" בחיים.... למה היא צריכה את זה?
יש לי פגישה עם הפסיכולוגית שלי בעוד שעתיים - את או כל אדם בעולם לא מסוגל להבין כמה כוחות נדרשים ממני בכדי לתכנן בכלל את תהליך ההתלבשות. צחצוח שיניים או להסתרק - זה גוזל יותר מידי משאבים. אני זומבי. לא חיה ולא מתה.
זאת ההגדרה הכי טובה עבורי. אין בין החיים למתים.
בעלי בחיים לא יסכים שאני אמנה את אמא שלי אפוטרפוסית במקומי... אני חושבת שהוא חייב גם להסכים... שאמא שלי תגדל אותה. אני אשתדל להיות שם כמה שיותר. כשהיא תגדל - אני אגיד לה שאני אמא שלה... אולי....
אני לא יודעת כבר מה לעשות איתה - את הטוב ביותר היא כבר לא תקבל. הטוב ביותר שהיא תוכל לקבל זה אמא שתקרא לה בגיל שנתיים את "ציפור הנפש" כי אני אהיה חייבת להסביר לה מה זה נפש ומה קורה שכל המגירות רקובות וריקות כל כך.
זה במקרה הטוב. במקרה הרע - אני אהיה שוב מאושפזת והיא תבקר אותי במחלקה פסיכיאטרית שוב ושוב ושוב...
הכדורים גורמים לתיאבון מטורף וגם כאבי שרירים וחולשה איומה ועולים הון!!!! 15 ש"ח לכדור אחד מתוך ה- 8 שאני לוקחת ביממה....
דיכאון זה הסרטן של הנפש. כמו כל מחלת נפש מושתקת על ידי המשפחה והחברים, מהבושה. רק עכשיו פתאום בעלי שומע מכל מיני אנשים בעבודה "אחותי...." ו"אישתי..." ואפילו "אני לוקח...."
מה יהיה? אני לא יכולה להיות אמא בינונית, אבל עושה רושם שאין לי ברירה.
האם עדיף אמא חולת נפש או אמא שמבקרים בבית קברות? האם כולם יצליחו להסתיר את העובדה שהתאבדתי והיא תקבל את זה או שהיא תרגיש שמשהו לא בסדר? האם היא תאשים את עצמה? האם מכתב ארוך ארוך שבו אסביר שזה לא בגללה אלא יותר למענה - לא ייתן לה מענה?
עדיה היקרה - ראית את הסרט "הסיפור שלא נגמר"? יש שם סצינה שבה הסוס פשוט טובע בביצת העצבות.... ככה זה מרגיש.... כל הכדורים, הניסיונות לצאת החוצה לעולם... הרגעים שבהם התינוקת שלי נפעמת ומחייכת מבועות סבון.... כלום לא מושך אותי או מעכב את הטביעה שלי... איטית וקשה... סרטן הנפש. המחלה השקטה של כל מתמודד ומשפחה
המטפלים שלי אומרים לי שזה הדבר הכי נורא שאני יכולה לעשות לה. שאחר כך לא יהיה לה מול מי להתמודד ועל מי לכעוס. לא יהיה לה את מי להאשים או לריב ולהכנס בי בטיפולים - כי יהיה לה רק מכתב ותמונה שלא יתנו מענה. אז אני צריכה לשרוד בשבילה כדי שהיא תרצה לצרוח עלי שאני חרא של אמא - אני אהיה שם ואשמע אותה ואחבק אותה ולא אהיה בקבר.
אני אובדת עצות. אני כותבת כאן את כתובת המייל שלי.
בבקשה - אם מישהי כאן מכירה מישהי שאמא שלה התאבדה. בבקשה תכתבו לי. [email protected]
רז
 

אשבל1

New member
רז יקרה

אני קוראת את ההודעות שלך, את הכאב והמצוקה, וקיימים אנשים טובים שזמינים תמיד להקשיב ולייעץ ברגעי מצוקה, ויוכלו לתת לך כלים ברגעים אלו, למשל אנוש :
https://www.facebook.com/photo.php?...98230460.26600.135025933192210&type=1&theater

סהר :(סיוע והקשבה ברשת)
http://www.sahar.org.il/

ערן:
http://www.eran.org.il/

וכמובן פניה למיון.

מאחלת לך שבת שקטה ורגועה.
 

saritmat

New member
לרז


קודם כל, מעריכה אותך שציינת שזה טריגר. הנושא הזה טעון ומורכב לכולנו, באם יש לנו אמא שהתאבדה וגם אם לא.
אני שומעת את העצב שלך והקושי העצום הזה להכיל ולקבל את זה שאת אמא עם קשיים. הסוגיה הזאת האם עדיף לבת שלך אמא שהתאבדה או אמא בעלת קשיים נפשיים היא בוודאי קשה מנשוא, ואני חושבת שלכל אחד יש את התשובה שלו האישית וכמובן שזה לא המקום שלי לומר מה דעתי..
בנוגע לסרטן הנפש כפי שכינית אותו, יש טיפול, ויש פיתרון, אולי לא מוצאים את זה מהר ובדרך לוקח הרבה זמן עד שאת מרגישה בשינוי אבל זה קורה.
כדורים פסיכיאטרים אכן כוללים בתוכם גם תופעות לוואי קשות, שלפעמים אולי גורמות להצטער שבכלל לוקחים אותם, אבל יש עוד אופציות ואלטרנטיבות אחרות.
הציעו לך במקרה טיפול DTMS ? שמעת על זה?
 

עדיה222

New member
אני כל כך מודה לך שכתבת והתייחסת

בתוך הסבל שלך והחולשה והרגשת הסימום. את כותבת שבדרך כלל את מקלידה במהירות המחשבה ועכשיו הכל במאמצים. איזה חלום שמספר הכל! חלום ברור, רואים ממש את בעלך ואת הקירות הנשברים. רואים אותו עם האוזניות שאוטמות כל רעש מבחוץ. מאוד מוכרים לי חלומות על חדרים, קירות, שבירת קירות, בתים. עד שתגיעי שוב לפורום בוודאי תהיי אחרי הפגישה עם הפסיכולוגית. אני מייחלת ממש עם כל התקווה שיכולה להיות שיימצא השילוב הנכון של תרופות ודיבור אנושי, של עדינות ושכל של המטפלים, שיעביר אותך את הזמן הקשה הזה.
לא ראיתי את הסרט "הסיפור שלא נגמר". האם הוא על פי הספר של מיכאל אנדה?
את מסתכלת באתר "סהר"? שם יש התייחסות גדולה מאוד לתוכניות של התאבדות.
למה את לא יכולה לעזאזל "לחפף" את תפקיד אמא? אפשר לחשוב שיש איזשהו מרשם לאמא. הרי אמא זה משהו מסתורי, אף אחד לא מבין איך זה פועל ומה זה. יש כל כך הרבה אמהות. אילו ידעת כמה אמא שלי היתה נגישה, לעיתים כה סגורה בעצב שלה, וכמה לא עשתה את מה שכל האמהות עשו כמובן מאליו. בכלל לא ברור אם היא כל כך הועילה לי, אישה זאת שהיתה אמי... מה זה קשור לעניין של המשך החיים? ממתי בן אדם מוגדר על ידי אם הוא אמא מחופפת או בכלל אם הוא אמא או לא אמא.
ברור שבן אדם הוא ריבוני על עצמו, אבל - אני כל כך מתקוממת על שאת רוצה להרוס את עצמך, את האוצר שטמון בך, שהוא האוצר של מודעות אנושית, יכולת לאהוב, יכולת לגדול ולעבור משברים, לחשוב, לשמוח, ליצור , וגם יכולת להיות ביקורתית, לבטא את עצמך ואף לבטא שלילה, וכל זה בתוך האדם, כל הנפשיות המפוארת של טוב ורע, שמחה וסבל - מקומם להרוס ולאבד את כל זה - ברור שבמצב מיואש המילים האלה הן סיסמאות או שרטוטים גרפיים חסרי משמעות.
תחזיקי מעמד אני מקווה שהפסיכולוגית קצת הקלה, אכתוב אחר כך עוד
שלך עדיה
 

עדיה222

New member
התגובות

קראתי עכשיו את שאר התגובות, ואני שמחה שהגיבו משתתפות שיש להן ניסיון של תרופות ושל טיפולים, והן מעידות שהשיפור הוא אפשרי.
אישית אני לא מכירה תרופות מעבר למשפחת הוואליום שכחתי איך קוראים לה, אבל חברה ותיקה שלי מטופלת בתרופה נוגדת דיכאון בהצלחה גדולה מאוד מאוד.
האפיזודות של הדיכאון שמהן סבלה היו מזעזעות.
כך שבאמת, באמת, יש הצלחות, יש תקווה.
 

א ל י ז

New member
רז יקרה

כואב ועצוב לי לשמוע על מצבך ועל התחושות שלך. אני מבינה שאת חולה בדיכאון כי ציינת את זה, ואני רוצה להגיד לך שלא חייבים לקחת תרופה שמעוררת תיאבון מטורף, פסיכיאטר יכול לתת לך תרופה אחרת, ואני אומרת לך את זה מניסיון אישי. גם אני חולה בדיכאון, גם אני לקחתי תרופה כזו, וכשהחלפתי פסיכיאטר הוא החליף לי את התרופה. גם לא צריך לקחת תרופה כזו שגורמת לחולשה בשרירים. יש תרופות אחרות.

בכלל, את מתארת מצב פיסי קשה, שלא לדבר על המצב הנפשי שמעורר דאגה רבה, האם את מקבלת את הטיפול הנכון? כמובן שאני לא יודעת בדיוק את המחלה שאת סובלת ממנה ואת חומרתה, אבל אני מאמינה שטיפול יעיל ונכון תמיד יכול להועיל.
האם המטפלים שלך אמרו לך שאין סיכוי שמצבך ישתפר? (את מדברת על אישפוזים חוזרים בעתיד)

האם חוץ ממשאלת מוות יש לך גם תוכנית? כי אם כן, זה צריך לעורר אצל המטפלים שלך דאגה וכדאי שתתאשפזי. אני מאמינה שיש מקומות נוספים שניתן ללכת אליהם חוץ מהמקום שהיית בו ושנאלצת לעזוב אותו משיקולים פוליטיים.

נניח שאני הולכת איתך ונכנסת לתוך הראש שלך בעניין ההתאבדות, מה שאני לא, אבל נניח שכן. אני לא יכולה להסכים איתך שטוב שתשאירי לבתך מכתב שבו תכתבי לה שהתאבדת לא בגללה אלא למענה. איזה מטען כבד מאוד זה לילדה לסחוב לכל ימי חייה. אמה התאבדה "למענה".
חוץ מלבקש סליחה מהם, אין הצדקה למעשה הזה כלפי אלה שנשארו. את לא יכולה לבחור עבור בתך איך היא תרגיש, מה שאת מנסה לעשות עכשיו, או לבחור בשבילם שהם יסתירו את העובדה שהתאבדת.

אני באופן אישי לא אוהבת את המושגים הפרעה נפשית ומחלת נפש - לדיכאון. זה עושה את הדיכאון להרבה יותר קשה. אני מעדיפה את המושג פגועת-נפש.

אם תרצי פסיכיאטר טוב שיש עליו המלצות טובות, תכתבי לי מסר.

יש לך סיבה נהדרת להישאר בחיים ולהרגיש יותר טוב, הבת שלך. ויש לך אימא חזקה שעוזרת לך. וכשיש בשביל מה, הכול שווה. גם התרופות שאת לוקחת. גם ה"פסיכו". הסיבה היא לא - לשרוד בשבילה כדי שהיא תצרח עליך שאת אימא גרועה. הסיבה היא לחיות כדי שתהיה לה אימא, כדי שתתני ותעניקי לה מהדברים הטובים שיש בך.
 

עדיה222

New member
ואת לא תצטרכי להיות חרה של אמא

גם מפני שהרפואה הולכת ומתקדמת, וככל שהזמן מתקדם יש מצד אחד תרופות יותר טובות ויש גם הבנה יותר טובה למצבי הנפש, והפסיכולוגים הולכים ומשתפרים, האינטליגנציה הרגשית של המטפלים ובכלל של האנשים מתקדמת.
 

mykal

New member
רז שבוע טוב לך,

ראשית אומר שקראתי את כל השרשור,
אני גם הפניתי מישהיא מפורום אחר, שכמו שבקשת--
תאמה את בקשתך. מקוה שאת בקשר איתה.
(עשיתי זאת באותו יום שפנית כאן)

לא כ"כ ידעתי מה לענות לך. אבל אני מבקשת לשתף אותך,
יש מישהו שעבד איתי ואכן חלה בדיכאון,
ואני מלוה אותו ואת אשתו, ויש עליות ומורדות במצבי הרוח.
ואני חושבת שבזמן 'המחלה נסוגה--הוא למד לאהוב את החיים מאוד.

ועוד ענין חשוב,
אני אמא וגם סבתא--ולא אינני אמא מושלמת,
כי אינני מכירה תעודה לאימהות (ה-ה' בשורוק) כל אחת מאיתנו כאמא
עושה מה שהיא חושבת שנכון יותר, אנחנו כל הזמן בדילמות, ומוכרחות לבחור,
מי אמר שהבחירות שלנו הכי נכונות, אולי לו בחרנו אחרת היה נכון יותר?
זה בכלל לא משנה--מה שחשוב, זה שהילדים שלנו והנכדים שלנו
ידעו שאנחנו אוהבים אותם.

אולי אם פחות תחפשי את הלהיות 'האמא המושלמת', תהיי פחות לחוצה.
ויהיה לך קל יותר 'לזרום' את האימהות.
רק שתחבקי את הבת שלך, ותלחשי על אזנה, יקירתי אהובתי,
והיא תחזיר לך חיבוק ומילות חום, ויהיה לכן נעים ביחד.
זו האימהות החשובה, כל השאר אלה ענינים די טכניים.
ואין כמו אהבה של אמא.

ושאלה לי אליך,
את נשמעת כועסת על בעלך, על נסיעתו לחו"ל בזמן הזה,
כשאת חולה וקשה לך, וגם על כך שאיננו מותר ומסכים שאמך תהיה אפוטרופסית,
האם דברתם על כך? הוא אומר מה הנימוקים שלו?
לי זה נשמע שהוא אוהב אותך מאוד, וגם את הילדה.
בואי תחזירי אהבה, ותשמעי מה הוא אומר.
את נשמעת רהוטה, מבינה, חכמה, ומודעת למצבך,וגם יפה (לא ראיתי אותך אבל כך מהכתיבה)
זה מקום מעולה לחפש פתרונות ולהתחזק.
מחבקת אותך מכאן, ומקוה לשמוע ממך רק טוב.
 

echoraz4

New member
סליחה, לא הבנתי

האם מצאת לי מישהי שאמא שלה התאבדה כדי שאוכל לשוחח איתה או להתכתב איתה?
במידה וכן, האם תוכלי למסור לה את המייל שלי [email protected]?
אשמח גם להמשיך ולהתכתב איתך במייל, אם תרצי.
 
למעלה