אוקיי... מצאתי את הספר...
אמא שלי אמרה שהיא בדיוק החזירה אותו הביתה לא מזמן.. אז הנה: עמ´ 22-23
ילדה גלידה (משחק בחרוזים) "אמא, תני לי בבקשה גלידה." מבקשת דורית. "אבא, קנה לי גלידה" - היא מתחננת שוב אחרי שעה קלה. "אפשר לקבל עוד מנה גלידה?" - כך דורית אומרת בבוקר, בצהרים ובערב. וגם ביניהם. כי אוהבת דורית גלידה מאוד-מאוד, ומוכנה לזלול ממנה ולאכול בלי סוף. אילו אפשר היה לטגן חביתה של גלידה, להכין סלט-גלידה או דיסת-גלידה, לאכול חצילים של גלידה, או תפוחי-אדמה של גלידה - דורית היתה בודאי גומרת מהר-מהר את כל המנה, מלקקת את הצלחת ומבקשת תוספת. אבל ככה, בדרך כלל, אוכלת דורית ללא תאבון רב את מחצית הארוחה, וכמנה אחרונה מבקשת גלידה. לכן קוראים לה בבית ´ילדה-גלידה´. נכון שהשם מתאים לה מאוד? וזהו גם חרוז נחמד: ילדה וגלידה. כן, כן - חרוזים... וזה מזכיר לי... אבא מתחיל ואומר מילה, למשל
"מים". דורית חושבת, מחפשת ומוצאת חרוז למים - זה יכול להיות
"שמים". חרוז יפה - נכון? ועכשיו תורהּ להתחיל, והיא בוחרת במילה חדשה,
"שיר", אבא חורז מיד
"סיר". - ממשיך ואומר:
"סל" - והחרוז של דורית יכול להיות
"גל" או
"טל". רוצים עוד חרוזים? בבקשה: עכביש - כביש, עכבר - כבר. כשיודעים לחרוז היטב חרוזים של מילים, אפשר להשחיל מהן מחרוזת ארוכה-ארוכה. ואז זה משחר יפה להרבה ילדים. הראשון אומר מילה - למשל וילון, השני מוסיף - חלון, השלישי - בלון, ואחר-כך אפשר גם מלון, סלון, אלון, ארון, רון - וממשיכים, עד שלא מוצאים עוד חרוז מצאים; ואז גומרים, ומתחילים במילה חדשה של מחרוזת נוספת, קר - שר - מר - גר - פר - פרפר. כך משחקים, עד שילדה-גלידה נזכרת ומבקשת: "אולי אפשר לקבל עוד מנה גלידה, בבקשה?" אגב, לספר אכן קוראים "קוף אחרי בנאדם" (ככה בדיוק כתוב), וכתבה אותו דבורה עומר... עכשיו.. האנשים שהזכרתי מקודם... זה ד"ר עמירם רביב - פסיכולוג חינוכי, שכתב את המבוא, וייעץ בכתיבת הספר והאשה שציירה את הספר החביב הזה, היא נורית יובַל (ואלו בדיוק השמות שזכרתי מקודם.. קצת התבלבתי
, לא נורא...
ואם את רוצה, יש גם קטע על מילים שהצליל שלהן דומה.. זה עוזר לך? אני כאן, אם צריך משהו... לילה מקסים! אסתי. נ"ב: מקווה שההדגשות יצאו כמו שצריך...
