מחסרונותיה של ההנקה

[אמארונה]

מחסרונותיה של ההנקה

כותרת קצת דרמטית ולא צפויה בפורום הזה, לא? אתן לא מרגישות לפעמים שההנקה יוצרת חוסר שיווי משקל בין שני בני הזוג, ויוצרת תלות של התינוק באימו בצורה כזאת שבן הזוג נותר לפעמים חסר אונים עם תינוק/פעוט בוכה, כשהדבר היחיד שיכול להרגיע את התינוק הוא ההנקה, וזה לא בהכרח קשור לרעב שלו? אצלנו למשל, בשלב הטרום מוצקים לא יכולתי להעדר מהבית ליותר משעות בודדות כי בני סרבן בקבוקים ולא היה מוכן לאכול גם חלב שאוב מבקבוק. בלילה אני היחידה כמובן שיכולה לקום ולהרגיע אותו כשהוא מתעורר. אני היחידה גם שיכולה להרדים אותו בערב. ברור שהעניין מתגמד מאוד כאשר ניצבים ממול היתרונות הגדולים של ההנקה, אבל יש לי פשוט תחושה שזה לא מקובל להודות בקושי הזה.

 

[Manty]

אני דווקא מגדירה זאת כיתרון

לא משנה כמה אני עסוקה, ברגע שנשמע ציוץ, אני מקבלת פטור ומתיישבת לי למספר דקות רגועות (שלמען האמת, לפעמים קצת מתארכות מעל צרכי התינוק

). אני חושבת שמה שעוזר לי לעבור את התקופה הראשונה של הניו-בורן והחודשים הראשונים זו האמונה שהתינוקות שלי צריכים אותי ורק אותי במשך החודשים הראשונים. אני מאמינה שהם צריכים להיות על הידים, או במרחק נגיעה 24\7 וההנקה תמיד תבוא בעדיפות ראשונה. להשתמש במילה מאד לא אהובה, אני פשוט נכנעת לתפקיד. לא נלחמת בו, לא מנסה לשנות, לא מנסה למצוא תחליפים, לא מנסה לקצר - פשוט נכנעת לעובדה שאני וגופי שייכים כעת לסיפוק צרכי התינוק שלי. מנשא, סדר יום גמיש (עם הרבה עזרה מחברות עם הילדים הגדולים), וההנקה, עזרו לי לעבור את התקופה הזו 4 פעמים. הזמן שלי, הפרטיות שלי, הגוף שלי - יחזרו אלי בבוא היום. אין לי ספק. זו תקופה בחיי. (אמנם אצלי היא נמשכת כבר 8 שנים רצופות, אך במכלול החיים זה הרי רק שניה..

). לגבי בן הזוג (כמעט שכחתי ממנו

), יש לו תפקיד מאד חשוב, לא פחות מתפקידי: תפקידו לטפל ולתמוך בי

אני לא מצפה ממנו לטפל בתינוק במקומי (אם כי הוא כמובן עוזר בפישפושים, אמבטיות וכדומה) אלא לתמוך בי כדי שאני אוכל לתפקד במיטבי. בעולם האידיאלי שלי הוא היה מבשל עבורי, מנקה את הבית ומפנק אותי בעיסויים וכדומה. אני נאלצת להסתפק בניקוי הבית בלבד, אך הוא בהחלט תומך בי בבחירותי (שרבות הוא יזם) ועוזר לי בכך להמשיך להיות אמא בדרך שמרגישה לי הנכונה ביותר.. כמובן ששכחתי את תפקידו החשוב ביותר: טיפול בגדולים! אה, ו..הכנסה (

) בקיצור, לא מחפשת חלוקה שווה בתפקידים. ולא מחפשת הוגנות. מחפשת רק איך להיות האמא שאני רוצה להיות, וזקוקה לשם כך בתמיכת בעלי לממשה. טוב, מקריאה שניה אני רואה שקצת גלשתי מהשאלה שלך, אך זו התשובה שהתעוררה אצלי, מקווה שאת לוקחת

 

[דגת הבננה]

נגעת נקודה מיוחדת מאד ../images/Emo62.gif

עם ההסכמה הרבה למנטי, אני מבינה בדיוק למה את מתכוונת. גם יש הבדל אם התינוק לא רגיל לבקבוק. כבר כשילדתי את בכורתי, היועצת ייעצה לתת גם בקבוק פעם ביום כבר החל מגיל 3 שבועות. היום אני שומעת את העיצה הזו אפילו יותר. אצלי זה היה קשה במצבים בהם הייתי מרגישה מוצפת ולא יכולה ללכת להתאוורר. כשכבר הלכתי, הוזעקתי חזרה. ללידה הבאה אני לוקחת בחשבון חצי שנה של ה"הכנעה" הזו לפחות, אם כי בקבוק יהיה חלק מחיי האבא. גם כי זה מאד מקל וגם כי הוא מאד אוהב. זה נותן לו להרגיש עוד יותר שותף. בעלה של חברה מאד תומך הנקה, לצערי,בדיוק מהסיבות ש"משחררות" אותו. גילו לו את זה במקום העבודה

 

[שוקולד סגול]

אני מסכימה איתך באופן כללי

וזה גם מה שעשיתי (ביליתי שעות בישיבה מניקה ולא בישלתי ולא ניקיתי...), אבל נתקלתי בבעיה כשהייתי לבד עם התינוק והילד הגדול והגדול היה גם צריך אותי (הגדול היה עדיין קטן - 2.5 שנים הבדל)

 

[Manty]

בשביל זה עזר לי להניק במנשא

גם אצלי יש עכשיו אח בן 2.8 שאיתי בבית. הוא עדיין יונק, כך שההנקה עובדת גם בשבילו

אבל ההנקה במנשא (במיוחד בהתחלה, לפני שנפתחו פערים) בהחלט איפשרה לחיינו להמשיך תוך סיפוק צרכי שאר הילדים, לפחות באופן יחסי... הבכור קיבל בקבוק במשך חמשת ימיו הראשונים, לפני שהצלחתי להניק, ומאז לא השתמשתי בבקבוק שוב.. אני לא רואה בבקבוק (לנשים מניקות כמובן) a must (כנ"ל לגבי מוצצים). אני יודעת שזה לא מדבר לכולן, ובמיוחד לא עם הילד הראשון, אך ברגע שהגדרתי לעצמי את ה"אני מאמין" לגבי אמהות, היה לי מאד קל לוותר על ה"חופש" שלי, על הזמן שלי, ועל הגוף שלי. (המרכאות שם להצביע על הייחסיות. אני בהחלט מרגישה חופשיה

). המצחיק הוא, שעם השלישי ועכשיו הרביעית, להיות רק עם התינוק זה הזמן איכות שלי לעצמי

.

 

[אשכר ש]

אני מאוד מסכימה איתך

אני הגדרתי לעצמי את אידאל ההורות שלי ולכן לא מרגישה שאני מוותרת על חופש, כי זו הייתה הבחירה שלי ואני משקיעה את כולי. אבל, לאחרונה אני נתקלת בקושי והוא הצטברות היסטרית של עייפות. יותם יכול לפעמים לקום כל שעה במהלך הלילה וממש עושה טובה שישן במהלך היום. מיותר לציין שלעולם לא אניח לו לבכות במיטה בכדי ש"ילמד לישון", זו פשוט לא גישה שאני תומכת בה. אז השאלה שלי אליך, איך את מסתדרת עם העייפות הזו? זה לא משפיע עליך כאמא? על מידת הסבלנות? אשמח אפילו למשפטים מחזקים לשעת לילה קשה במיוחד... (משפטים שלך תמיד מעוררים בי חיוביות

)

 

[Manty]

../images/Emo25.gif בחזרה

אשכר, קודם כל תודה

תזכירי לי, בן כמה יותם? יכול להיות שהוא בדיוק עכשיו נמצא בתקופת מעבר? (התחיל לזחול? לעמוד? ללכת? יוצאות לו שיניים?). במשך היום הגוף עסוק בספיגת המידע ובהתנסויות חדשות. בלילה הכל מעובד בראש. הציצי וקירבתך מספקים לו את הייציבות המוכרת שתומכת בו בתקופה הזו. ממליצה לך לישון כמה שיותר קרוב אליו, עם מגע רציף (החזקת ידו, ציצי ליד אפו, וכדומה). אם את מניקה בשכיבה, שני חשופת חזה כדי שלא תצטרכי ממש להתעורר להניק. אם את לא מניקה בשכיבה - תלמדי!!! משפטים חיוביים.. "זו רק תקופה.." "אני היציבות שלו.." "הוא זקוק לי ולציצי, זה לא פינוק!" שאלת איך אני מתמודדת עם העייפות ולא נעים לי להודות אבל אני לא עייפה. אולי כי התרגלתי לא לישון לילה רצוף, אולי כי אני לא ממש מתעוררת כי הציצי נגיש (ולמרות שאני עדיין מחליפה חיתולים באמצע הלילה, אני עושה זאת תוך שניות), ואולי כי אני פשוט הולכת לישון מוקדם! בכל מקרה, תזכרי שזו תקופה. נסי לישון משך היום יחד איתו, או לצמצם פעילויות למה שנוח לך (עם הראשון הרגשתי שאני חייבת להשקיע מכל מרצי וכוחותי בכל רגע נתון ולא סמכתי עליו שהוא יגדל, ילמד, ויתפתח נפלא גם בלי השקעה של 100% ממני). תורידי הילוך ולכי לפי הקצב שלך!

מנטי

 

[טלימה]

וואו מנטי, את נהדרת

אמנם אני עוד לא מתמודדת עם בעיות כאלה, אבל אני ממש ממרגישה שצריך "לגזור ולשמור" את התשובה הזאת.

 

[lulyK]

גם בעיני זה חיסרון רציני,

בעיקר כשיש לי ברקורד ילד שהיה תינוק מבוקבק. הנקה זה יותר קשה (לי).

 

[שוקולד סגול]

מסכימה לגמרי עם מה

שכתבת - זה הכריח אותי להיות נורא טוטאלית ולא מאפשר מנוחה בעצם. גם אצלי שני הילדים לא רצו בקבוקים והגדול בכלל הגדיל והיה יונק סידרתי בימים ובלילות. מצד שני לא הרגשתי שאני צריכה לשמור על הקשיים לעצמי ובהחלט התלוננתי (בגבולות הטעם הטוב)... אגב, עבורי היו עוד חסרונות להנקה שלא מתביישת להודות בהם (שכולם אגב התגמדו לעומת היתרון הבריאותי שניצח בלי להתבלבל בכלל).

 

[yberry]

או! בדיוק על זה רציתי לדבר...

מקווה שתקבלו אותי לכאן, נראה לי שבדיוק פורום כזה היה חסר לנו. מגיל 4 שבועות נטע מקבלת פעם ביום לפחות בקבוק שאוב מאבא שלה. ככה הוא גם זכה להיות שותף לחווית ההאכלה, גם אני קיבלתי קצת אויר לנשימה, וזה היה טוב לשלושתנו. לפני שבוע וקצת נסעתי לצימר בצפון עם נטע (בלי הבעל... ככה אנחנו...) וכבר כמה ימים לפני זה לא הצלחתי לשאוב אז ויתרתי על הבקבוק במחשבה שכשנחזור מהצימר, נחזור לתלם. אבל במקום זה חזרנו מהצימר לחום 39.4 וילדה שלא מוכנה לאכול מוצקים אז היא תוקעת ציצי כמו תינוק בן ששה שבועות בקפיצת גדילה. מהון להון יצא ששמונה ימים היא לא קיבלה בקבוק, ואי לכך לא הצלחתי לשאוב. אז שלשום הפשרנו לה בקבוק מהפריזר, שהיא תאכל בקבוק ויווצר הפער הדרוש לי כדי לאפשר שאיבה. אבל פתאום היא לא מוכנה לקבל בקבוק. עד כדי כך שהיא מוכנה לוותר על ההנקה/בקבוק של לפני השינה תוך קריאות "מאמא" קורעות לב עד שהיא נרדמת. ובלילות המעפנים שלנו, שנוספו אליהם גם שתי שיניים על סף בקיעה, היא לא מוכנה שאבא שלה יגע בה. רק אני, וכל השד הרי זה משובח. זה כבר הגיע למצב שבעלי היה צריך לקום אלי בלילה כי אני בכיתי בהיסטריה... אני כל הזמן בימים האחרונים מזכירה לעצמי שאני עוד הולכת להתגעגע לזה, והרי בלי עין הרע, נטע היא לא בדיוק מהילדים שצריך להכנס לחרדות אם היא מוותרת על ארוחה פה ושם... אבל... זה לא מצליח לצמצם בהרבה את תחושת ה"אני-על-סף-התקף-פסיכוטי-מרוב-שהיא-דבוקה-אלי-כמו-קרציה". נו.

 

[בבולה]

סחתיין שאת עדיין מניקה

אני גמלתי לפני חודש (לא מרצוני, בפקודת הרופא) ואני מודה ומתוודה שאני קצת מתגעגעת ואפילו מקנאה בבעלי היקר. חשבתי שהבייבי לא תשרוד בלי אמא צמודה לתחת,ומסתבר שאמא (אני כמובן) נדבקתי אליה הרבה יותר ממה שהיא נדבקה אליי.ואגב, היחסים עם האב המסור פורחים מאז. אז מה עושים לגבייך, יוצאים מהבית לבד, יכול להיות שאם היא לא תהיי בטווח הראיה שלה היא תהייה מוכנה לאכול מן הבקבוק ואת תקבלי גם קצת את החופש שלך. בנוסף היא נראית לי כבר ילדה מספיק גדולה שתשביע את עצמה באוכל מוצק. לגבי קריאות ה"מאמא" אם תסתכלי מנקודת המבט הבאה יתכן שזה קצת יעזור לך לקבל את הדברים אחרת, היא מבינה שהיא לא תקבל ציץ אבל היא רוצה את החיבוק, חום, ריח ומגע של אמא. אז פשוט תחבקי אותה חזק ותני לה נשיקה בשמי.

 

[yberry]

../images/Emo51.gif../images/Emo140.gif

 

[שָׂרָה]

למה הרופא אמר להפסיק להניק?

 

[אמארונה]

הסף התקף פסיכוטי הזה

כל כך מוכר לי מהימים, יותר נכון הלילות, שהיוו תקופה של כחודשיים שהייתי מתעוררת אחת לשעה ולפעמים בתדירות של פחות משעה, כדי להניק... שולחת לך

 

[עגבניה ממולאה]

מנצלש"ת כדי להצטרף

כחד הורית הדילמה הזאת קצת לא רלוונטית עבורי אבל בכ"ז היא מצליחה לגעת גם בנו. אורי מאד מחובר אל ההורים שלי אבל למרות הקשר המדהים והנח - הוא יכול להרדם רק עליי מה שנהיה לפתע, בבת אחת, מגביל משהו. אבל אני לא מתלוננת

מאד נח לי שיש לנו את הדרך שלנו והרי רוב הזמן זה רק שנינו... הולכת לראות מה קורה כאן, ערב נהדר!

 

[ayala26]

נכון - בקשר לחוסר בשיווי משקל

גם לי היה קשה עם זה, אבל לא רק בגלל שרק אני קמתי באמצע הלילה או שרציתי זמן לעצמי (ודווקא חבר שלי מנקה ומאז שדנזל נולד הוא מבשל כל יום את ארוחת הערב!) אלא בגלל שהרגשתי שלחבר שלי אין הזדמנות ליצור קשר אב ובן עם בנו כי באמת זה היה כך - כל היום הוא ינק. אבל חבר שלי היה דווקא זה שהרגיע אותו מהגזים - אני לא הצלחתי והוא, בגלל שהוא עצמו סובל מהמעיים, ידע בדיוק מה דנזל הרגיש ואיפה זה עושה לו נעים כך שהוא לא היה ממש חסר אונים. אבל רק אחרי שעברנו לתמ"ל הבנתי שההנקה והתלות הבלעדית בי היתה מביאה אותי בסופו של דבר לאפיסת כוחות... אחרי שהוא התחיל לאכול מבקבוק חבר שלי כל פעם התנדב להאכיל אותו. הוא גם רצה לראות את דנזל מסתכל לו בעיניים כשהוא אוכל. וגם סבתא שלו.. ברור שיש הזמנויות אחרות שלא קשורות לאוכל ליצירת קשר אבל בשלבים הראשונים התינוק לא עושה הרבה חוץ מלאכול ולישון ושניהם קשורים להנקה. לי היה קשה אבל זו לא היתה הסיבה שהפסקתי להניק.

 

[colargolet]

כן. יש בזה משהו.

גם לנו היתה תקופה של סרבנות בקבוקים שבעטיה אני הייתי ה"מזינה" היחידה. לשמחתי, טל מצליחה להרדם גם בלי ציצי (למרות שזו הדרך החביבה עליה), ואתמול השארתי אותה עם אבאשלה (נסעתי לחתונה) ולהתפעתי הרבה היא נרדמה אצלו מהר יותר ולא עשתה בכלל בעיות עם ההאכלה של חצות

אבל, מודה ומתוודה, היו תקופות שהרגשתי כבולה...

 

[tookmy]

אני חושבת שיש הבדל עצום

בין תינוק בן כמה חודשים שבאמת מחובר לאמא ולהנקה כל הזמן, לבין פעוט מגיל שנה פחות או יותר ומעלה. את מכירה את בנך בצורה הטובה ביותר, אבל אני יכולה לספר לך שכאשר אני נותנת הזדמנות ומאפשרת לבתי להישאר עם אחרים שקרובים לה מאד, אני מופתת לטובה. ככה היתה היציאה הראשונה שלי בערב. זה התחיל בגלל שבגיל 11 חודשים היה לי יום ארוך בעבודה. הייתי עם רגשות אשמה נוראיים שאני יוצאת מוקדם וחוזרת מאוחר והיא עוברת מהמטפלת לסבתא (ואני כולה עובדת יומיים בשבוע). אז אמא שלי לקחה אותה מהמטפלת ואני הגעתי בשמונה בערב, מצפה לפגוש תינוקת הרוסה, ומה אני פוגשת? ילדה מבסוטית שמספרת בשפת התינוקות כמה כיף היה. ככה יצא ששבוע -שבועיים אחר כך כשהזמינו אותי להופעה בערב, לא סירבתי, הבנתי שיהיה בסדר. אתמול שוב היתה לי דילמה. המטפלת לא היתה ולי היה יום עד עשר וחצי בלילה. אמא שלי שהותרעה בזמן הבריזה ואמרה שתוכל להיות איתה כל היום אבל היא צריכה ללכת בשונה בערב. אצלי היא נרדמת רק עם הנקה, אמא שלי מליחה להרדים אותה, אבל לא ידעתי על מי עוד אפשר לסמוך ומה יקרה. בסוף החלטנו שהיא תישאר עם אבא שלי. מה מצאתי? הפתעה! ילדה ישנה עמוקות, אבא שלי הסתדר איתה טוב והצליח להרדים אותה בלי קושי. אמנם שאלת על הנקה, אבל אני חושבת שהמפתח לעניין הוא ללת צ'אנס. אמנם בתי היתה סרבנית בקבוקים בגיל קטן יותר וזה עבר לה (לא היתה לה ברירה) ואין ספק שאחד הדברים שעוזר זה שנותנים לה חלב אם שאוב בבקבוק וזה מרגיע.עם זאת אני חושבת שכרגע את לא נמצאת עם תינוק בן חודשיים-שלושה או חצי שנה כפי שמאנטי מתארת (שאז אני מבינה את העניין הרבה יותר) ומה שנשאר זה לאפשר לבן זוגך, לסמוך עליו יותר ולהבן שיהיה בסדר. אולי הוא לא יוכל לקום בלילה כשאת נמצאת, אבל אם מדברת על ללכת לכמה שעות, אז אני משוכנעת שזה אפשרי. בגיל הזה ממש לא צריך בקבוק או חלב אם, אם הוא אוכל בצורה סבירה הוא יסתדר גם בלי. אם הסוגיה היא עניין הרדמה- אני מוכרחה לומר לך שדווקא בגיל הזה הם לומדים מהר מאד להירדם בדרכים אחרות ואת זה אני אומרת בתור אחת שהבת שלה לא ישנה בכלל בשום צורה בחודשים הראשונים, או ישנה רק במנשא עלי. הוא כבר גדול, תני לו צ'אנס.

 

[אמארונה]

לגבי ללכת לכמה שעות

אני יכולה להגיד לך שנוסה בהצלחה. בהחלט אפשרי. אבל לגבי ההרדמה - נסיונות חוזרים ונישנים נכשלו. אין סיכוי להרדים את בני בלי הנקה ובלי שאני לידו. וזה קשה, בהתחשב בעובדה שזה יכול לקחת עד שעה וחצי לפעמים כפי שסיפרתי לא מזמן.