מחנק
זה ידוע שקשה לפעמים לנשים בהריון לנשום כי ההריון מכביד על הסרעפת.
אבל קשה לי לנשום גם נפשית... הנפש לא נושמת.. אין אויר. לא נכנס ולא יוצא למקומות המכווצים, האפלים. אני לא משחררת ולא מאווררת רגשות בקלות. אני מחזיקה אותם ועוצרת את הנשימה .
בשבוע שעבר עשיתי כל מיני דברים כדי להרגיש יותר טוב. הלכתי ליוגה לטיפול שיאצו לקבוצת תמיכה. התפרקתי בקבוצה. זאת היתה פעם ראשונה הקבוצה הזאת והרגשתי לא נוח שאני מגיעה ככה אבל חיבקו אותי ומישהי סיפרה לי שגם היא היתה במקום הזה ועשתה שינוי.
בסופ"ש נסענו לים המלח. היה לי קשה להנות.
הבוקר קשה לי לקום. קשה לי לתקשר כלומר לדבר עם אנשים. גם הסופ"ש היה מאמץ בשבילי.
בשבוע שעבר היתה לי שיחה קשה בעבודה. אני מורה בחצי משרה בתיכון. התלמידים העבירו עלי ביקורת קשה .
וחלק אולי מוצדק כי אין לי אנרגיות ואני איתם ולא ממש איתם.
אני יכולה להוריד שעות בעבודה או לבקש תפקיד אחר אבל כל כך בא לי לעזוב. לקחת כמה חודשים לעצמי.
יהיה לזה מחיר כלכלי אבל השאלה היא האם אני באמת מסוגלת להמשיך? האם זה נכון לסחוב את עצמי בכח?
בית הספר שאני עובדת בו מאוד תובעני. זו עבודה תובענית רגשית. זה מקום חדש שאני עוד לא מכירה והתלמידים לא מוותרים על מה שהם חושבים שמגיע להם.
עמוס לי וצפוף לי בפנים. ובחוץ כל השאלות, הלחצים והתביעות .
מיום שלישי אהיה בחופש חנוכה ואז אוכל לנוח לכמה ימים....
תודה לכל מי שכאן וקוראת ומגיבה.
אתן מקסימות.
זה ידוע שקשה לפעמים לנשים בהריון לנשום כי ההריון מכביד על הסרעפת.
אבל קשה לי לנשום גם נפשית... הנפש לא נושמת.. אין אויר. לא נכנס ולא יוצא למקומות המכווצים, האפלים. אני לא משחררת ולא מאווררת רגשות בקלות. אני מחזיקה אותם ועוצרת את הנשימה .
בשבוע שעבר עשיתי כל מיני דברים כדי להרגיש יותר טוב. הלכתי ליוגה לטיפול שיאצו לקבוצת תמיכה. התפרקתי בקבוצה. זאת היתה פעם ראשונה הקבוצה הזאת והרגשתי לא נוח שאני מגיעה ככה אבל חיבקו אותי ומישהי סיפרה לי שגם היא היתה במקום הזה ועשתה שינוי.
בסופ"ש נסענו לים המלח. היה לי קשה להנות.
הבוקר קשה לי לקום. קשה לי לתקשר כלומר לדבר עם אנשים. גם הסופ"ש היה מאמץ בשבילי.
בשבוע שעבר היתה לי שיחה קשה בעבודה. אני מורה בחצי משרה בתיכון. התלמידים העבירו עלי ביקורת קשה .
וחלק אולי מוצדק כי אין לי אנרגיות ואני איתם ולא ממש איתם.
אני יכולה להוריד שעות בעבודה או לבקש תפקיד אחר אבל כל כך בא לי לעזוב. לקחת כמה חודשים לעצמי.
יהיה לזה מחיר כלכלי אבל השאלה היא האם אני באמת מסוגלת להמשיך? האם זה נכון לסחוב את עצמי בכח?
בית הספר שאני עובדת בו מאוד תובעני. זו עבודה תובענית רגשית. זה מקום חדש שאני עוד לא מכירה והתלמידים לא מוותרים על מה שהם חושבים שמגיע להם.
עמוס לי וצפוף לי בפנים. ובחוץ כל השאלות, הלחצים והתביעות .
מיום שלישי אהיה בחופש חנוכה ואז אוכל לנוח לכמה ימים....
תודה לכל מי שכאן וקוראת ומגיבה.
אתן מקסימות.
