מחלה חשוכת מרפא
הוזמנתי להקריא מחר שיר שכתכתי לאודליה, בעצרת של הביטוח הלאומי. פתחתי את הספר שכתבנו לאודליה, ומיד סגרתי אותו. קשה לי לקרוא שיר שכתבתי לבת שלי, מול קהל שאני לא מכירה. אבל, היתה הסכמה שאקרא שיר שכתבתי, שמשקף את ההרגשה שלי, וכמובן של כל המשפחות השכולות. לפני שנתיים שלחתי את השיר הזה לפורום, אני שולחת אותו שוב, לחדשים שבינינו. חטפתי מחלה, חשוכת מרפא מחלה שאין לה מזור הראש חושב, הלב כואב העצב, דייר קבוע בעיניים והדמעות, צצות בזווית העין או פורצות החוצה כנחלי מים. למחלה הזאת אין שם מוכר ולעולם לא יבין אותה זר, אין במילון מילה אחת לנחם אין בעולם מי שיודע להגיד איך מהעבר הזה פונים לעתיד. איך ייראה העתיד מכאן והלאה עם כאב שלא נגמר, שרק מתגבר עם צלקת שאי אפשר למחוק ופצע מדמם שמטפטף פנימה ודמו חודר לאיטו ללב, עמוק חטפתי מחלה חשוכת מרפא שתלווה אותי עד סוף ימי מחלה כואבת, כואבת מידי ואם בכל תתעקשו לשאול למחלה הזאת קוראים, שכול.
הוזמנתי להקריא מחר שיר שכתכתי לאודליה, בעצרת של הביטוח הלאומי. פתחתי את הספר שכתבנו לאודליה, ומיד סגרתי אותו. קשה לי לקרוא שיר שכתבתי לבת שלי, מול קהל שאני לא מכירה. אבל, היתה הסכמה שאקרא שיר שכתבתי, שמשקף את ההרגשה שלי, וכמובן של כל המשפחות השכולות. לפני שנתיים שלחתי את השיר הזה לפורום, אני שולחת אותו שוב, לחדשים שבינינו. חטפתי מחלה, חשוכת מרפא מחלה שאין לה מזור הראש חושב, הלב כואב העצב, דייר קבוע בעיניים והדמעות, צצות בזווית העין או פורצות החוצה כנחלי מים. למחלה הזאת אין שם מוכר ולעולם לא יבין אותה זר, אין במילון מילה אחת לנחם אין בעולם מי שיודע להגיד איך מהעבר הזה פונים לעתיד. איך ייראה העתיד מכאן והלאה עם כאב שלא נגמר, שרק מתגבר עם צלקת שאי אפשר למחוק ופצע מדמם שמטפטף פנימה ודמו חודר לאיטו ללב, עמוק חטפתי מחלה חשוכת מרפא שתלווה אותי עד סוף ימי מחלה כואבת, כואבת מידי ואם בכל תתעקשו לשאול למחלה הזאת קוראים, שכול.