מחיר האהבה
כבר זמן רב הוא לא חש מגע של יד אישה על גופו. לאדם יש נטיה להתרגל למצבים שהוא נקלע אליהם וכך היה גם איתו. הוא התרגל לישון כל לילה לבדו, להתעורר כל בוקר לבדו. החיים זרמו להם לאיטם. העבודה מילאה את חייו והוא מילא את חייו בעבודתו. כולם התפעלו מהבחור הצעיר שמשקיע כה הרבה מרץ וזמן בעבודתו. היו לו חברים רבים, כולם אהבו אותו, הוא נחשב זה שיציל את הערב, בדיחה אחת שלו או סיפור מצחיק והערב היה מוצלח. כולם גם לא הבינו מדוע לא התחתן עד היום, ``איך בחור נחמד כמוך עדיין לבד`` שאלו כולם. ``עוד לא מצאתי את זו שאתאהב בה`` תמיד אמר. הוא לא חסך במאמצים על מנת למצוא אותה. היה יוצא על שמאל ועל ימין, כולם דאגו לספק לו מספרי טלפון - ``קח, היא בחורה נחמדה - תתקשר``. כולן היו נחמדות, כולן היו חביבות, אך אף אחת מהן לא רצתה בו. בתחילה עוד היה שואל לסיבה, אח``כ כבר נמאס לו, בכלל נמאס מלחפש. ``אולי נגזר עלי לבלות את חיי לבדי`` חשב לעצמו. וכך החליט שלא לחפש יותר. למרות שלא היו לו ילדים משלו הוא אהב ילדים. תמיד חשב שאין זה הוגן שרק נשים יכולות להביא לעולם ילדים, ``מי יתן לגבר בודד לגדל ילד`` חשב לעצמו, למרות שהיה בטוח שהיה יכול להיות אבא טוב. כל חבריו כבר התחתנו והביאו ילדים לעולם. הוא נאלץ לצפות בהם מהצד. התחיל להרגיש לא שייך. התחיל להתנתק מכולם. יום אחד ניגשה אליו גיסתו ואמרה לו: ``תשמע , רוצה להכיר מישהי ?``. הוא אהב מאד את גיסתו, תמיד הרגיש חופשי לדבר איתה על הכל, לא קל לאדם בודד לדבר על בדידותו, היא הכירה אותו מלפני ומלפנים. ``עוד בחורה נחמדה ?`` שאל אותה בציניות. ``האמת שכן``, ענתה לו, ``היא גם ראתה אותך ורוצה להפגש איתך``. ``וואו, סובלת מבעית ראיה מרחוק``, ענה לה כשהוא ממשיך בציניות שלו, ``אבל בסדר, ננסה``. דורית למדה תקשורת באוניברסיטה בירושלים. היא היתה מגיעה להוריה לביקור בסוף השבוע. היא היתה באמצע שנות העשרים לחייה, אך אמא כבר דאגה לה. ``יש לי מישהו בשבילך``, אמרה לה אמא, ``בחור חמוד שאני מכירה``. ``עוד בחור חמוד ?`` אמרה לאמא. ``בואי תראי אותו, הוא לא ידע מכלום`` אמרה אמא. היא ניגשה ושלפה תמונה ממעטפה, ``הנה הוא, צולם ביום ההולדת של האחיינית שלו``. ``טוב אמא, אנסה``. הוא עמד מול המראה והביט בה. ``תנשום עמוק ותגמור עם זה`` חשב לעצמו. עוד בליינד דייט יצא לדרכו. היא נכנסה למכונית. אחרי מספר דקות של מבוכה הם החלו משוחחים להם בעודם עושים את דרכם לעבר העיר הגדולה. היה זה לילה חורפי והגשם היכה בחלון המכונית. ``הייתי שם רדיו אך גנבו לי אותו``, אמר לה, ``אם תרצי אשיר לך``. היא צחקה. ``אפשר לבחור`` היא שאלה והוא השיב בשירת אות התוכנית לי ולך שיר וברכה. כך שר לה כל הדרך אל העיר. הם הלכו לצפות בסרט. ישבו בחשיכה וצפו בסרט. מידי פעם שלח מבט לעברה. הוא שמח שהוא פה איתה. הסרט תם, וכך גם כוס הקפה שלאחריו, והם שוב היו להם במכוניתו בלילה האפל. הפעם כבר שרו ביחד. הוא חש שיש הרמוניה ביניהם ולא רק מוזיקלית. המכונית עצרה בעדינות ליד בית הוריה ``חברים שלי עושים מחר מפגש אצלם בבית - תרצי לבוא ?`` שאל אותה קצת בחשש. ``מצטערת, יש לי מחר ים הולדת של ידיד שלי, אבל בהחלט נפגש שוב - תתקשר אלי``. היא יצאה מהמכונית ונעלמה אל ביתה. הוא היה מאוהב. למחרת ניסה להשיג אותה בטלפון אך ללא הואיל. השאיר לה הודעות אך היא לא חזרה אליו. ככה עבר לו שבוע והוא לא שמע ממנה מילה. הוא החליט לעשות מעשה. הוא נכנס למכוניתו ונסע לירושלים אחרי העבודה. הוא לא ידע היכן היא מתגוררת בדיוק אך החליט שימצא אותה. הוא שוטט במעונות כמו איש חסר בית, מחפש אחריה ולא מוצא. בסוף כשהוא מיואש לגמרי השאיר עבורה פתק במזכירות הסטודנטים וחזר לביתו. עוד שבוע עבר ואז החליט להתקשר אליה שוב. הפעם היא ענתה. ``איפה את ?`` שאל אותה, אני מחפש אותך כבר שבועיים``. ``תקשיב``, היא אמרה, ``אני מצטערת אבל אני לא יכולה להפגש איתך שוב``. הוא היה בהלם. ``מדוע`` הוא שאל. ``ובכן, זוכר שאמרתי לך שאני הולכת ליום הולדת של ידיד, אז לא יודעת איך, פתאום הוא הפסיק להיות ידיד שלי.זה לא היה מתוכנן - אני ממש מצטערת, נוכל להשאר ידידים`` היא סיימה במשפט הנוראי ביותר. ``ידידים - קשה לי להאמין, מצטער`` וניתק את הטלפון. הוא שכב במיטתו, דמעות הציפו את גרונו. כבר זמן רק לא היה מאוהב ועכשיו נזכר עד כמה קשה זה. עם העובדה שלא רצו בו בגללו הוא תמיד ידע איך להתמודד, אך עם העובדה שהעדיפו אחר על פניו היה לו קשה. הוא אז נדר בליבו: ``יותר לא אתאהב``. הוא חזר לחייו השגרתיים והאפורים, המשיך לחיות לבדו והיה שמח בחלקו. מגע אישה הוא דבר נפלא והוא רצה בו מאד, אך מחיר הכאב היה גבוה מידי עבורו.
כבר זמן רב הוא לא חש מגע של יד אישה על גופו. לאדם יש נטיה להתרגל למצבים שהוא נקלע אליהם וכך היה גם איתו. הוא התרגל לישון כל לילה לבדו, להתעורר כל בוקר לבדו. החיים זרמו להם לאיטם. העבודה מילאה את חייו והוא מילא את חייו בעבודתו. כולם התפעלו מהבחור הצעיר שמשקיע כה הרבה מרץ וזמן בעבודתו. היו לו חברים רבים, כולם אהבו אותו, הוא נחשב זה שיציל את הערב, בדיחה אחת שלו או סיפור מצחיק והערב היה מוצלח. כולם גם לא הבינו מדוע לא התחתן עד היום, ``איך בחור נחמד כמוך עדיין לבד`` שאלו כולם. ``עוד לא מצאתי את זו שאתאהב בה`` תמיד אמר. הוא לא חסך במאמצים על מנת למצוא אותה. היה יוצא על שמאל ועל ימין, כולם דאגו לספק לו מספרי טלפון - ``קח, היא בחורה נחמדה - תתקשר``. כולן היו נחמדות, כולן היו חביבות, אך אף אחת מהן לא רצתה בו. בתחילה עוד היה שואל לסיבה, אח``כ כבר נמאס לו, בכלל נמאס מלחפש. ``אולי נגזר עלי לבלות את חיי לבדי`` חשב לעצמו. וכך החליט שלא לחפש יותר. למרות שלא היו לו ילדים משלו הוא אהב ילדים. תמיד חשב שאין זה הוגן שרק נשים יכולות להביא לעולם ילדים, ``מי יתן לגבר בודד לגדל ילד`` חשב לעצמו, למרות שהיה בטוח שהיה יכול להיות אבא טוב. כל חבריו כבר התחתנו והביאו ילדים לעולם. הוא נאלץ לצפות בהם מהצד. התחיל להרגיש לא שייך. התחיל להתנתק מכולם. יום אחד ניגשה אליו גיסתו ואמרה לו: ``תשמע , רוצה להכיר מישהי ?``. הוא אהב מאד את גיסתו, תמיד הרגיש חופשי לדבר איתה על הכל, לא קל לאדם בודד לדבר על בדידותו, היא הכירה אותו מלפני ומלפנים. ``עוד בחורה נחמדה ?`` שאל אותה בציניות. ``האמת שכן``, ענתה לו, ``היא גם ראתה אותך ורוצה להפגש איתך``. ``וואו, סובלת מבעית ראיה מרחוק``, ענה לה כשהוא ממשיך בציניות שלו, ``אבל בסדר, ננסה``. דורית למדה תקשורת באוניברסיטה בירושלים. היא היתה מגיעה להוריה לביקור בסוף השבוע. היא היתה באמצע שנות העשרים לחייה, אך אמא כבר דאגה לה. ``יש לי מישהו בשבילך``, אמרה לה אמא, ``בחור חמוד שאני מכירה``. ``עוד בחור חמוד ?`` אמרה לאמא. ``בואי תראי אותו, הוא לא ידע מכלום`` אמרה אמא. היא ניגשה ושלפה תמונה ממעטפה, ``הנה הוא, צולם ביום ההולדת של האחיינית שלו``. ``טוב אמא, אנסה``. הוא עמד מול המראה והביט בה. ``תנשום עמוק ותגמור עם זה`` חשב לעצמו. עוד בליינד דייט יצא לדרכו. היא נכנסה למכונית. אחרי מספר דקות של מבוכה הם החלו משוחחים להם בעודם עושים את דרכם לעבר העיר הגדולה. היה זה לילה חורפי והגשם היכה בחלון המכונית. ``הייתי שם רדיו אך גנבו לי אותו``, אמר לה, ``אם תרצי אשיר לך``. היא צחקה. ``אפשר לבחור`` היא שאלה והוא השיב בשירת אות התוכנית לי ולך שיר וברכה. כך שר לה כל הדרך אל העיר. הם הלכו לצפות בסרט. ישבו בחשיכה וצפו בסרט. מידי פעם שלח מבט לעברה. הוא שמח שהוא פה איתה. הסרט תם, וכך גם כוס הקפה שלאחריו, והם שוב היו להם במכוניתו בלילה האפל. הפעם כבר שרו ביחד. הוא חש שיש הרמוניה ביניהם ולא רק מוזיקלית. המכונית עצרה בעדינות ליד בית הוריה ``חברים שלי עושים מחר מפגש אצלם בבית - תרצי לבוא ?`` שאל אותה קצת בחשש. ``מצטערת, יש לי מחר ים הולדת של ידיד שלי, אבל בהחלט נפגש שוב - תתקשר אלי``. היא יצאה מהמכונית ונעלמה אל ביתה. הוא היה מאוהב. למחרת ניסה להשיג אותה בטלפון אך ללא הואיל. השאיר לה הודעות אך היא לא חזרה אליו. ככה עבר לו שבוע והוא לא שמע ממנה מילה. הוא החליט לעשות מעשה. הוא נכנס למכוניתו ונסע לירושלים אחרי העבודה. הוא לא ידע היכן היא מתגוררת בדיוק אך החליט שימצא אותה. הוא שוטט במעונות כמו איש חסר בית, מחפש אחריה ולא מוצא. בסוף כשהוא מיואש לגמרי השאיר עבורה פתק במזכירות הסטודנטים וחזר לביתו. עוד שבוע עבר ואז החליט להתקשר אליה שוב. הפעם היא ענתה. ``איפה את ?`` שאל אותה, אני מחפש אותך כבר שבועיים``. ``תקשיב``, היא אמרה, ``אני מצטערת אבל אני לא יכולה להפגש איתך שוב``. הוא היה בהלם. ``מדוע`` הוא שאל. ``ובכן, זוכר שאמרתי לך שאני הולכת ליום הולדת של ידיד, אז לא יודעת איך, פתאום הוא הפסיק להיות ידיד שלי.זה לא היה מתוכנן - אני ממש מצטערת, נוכל להשאר ידידים`` היא סיימה במשפט הנוראי ביותר. ``ידידים - קשה לי להאמין, מצטער`` וניתק את הטלפון. הוא שכב במיטתו, דמעות הציפו את גרונו. כבר זמן רק לא היה מאוהב ועכשיו נזכר עד כמה קשה זה. עם העובדה שלא רצו בו בגללו הוא תמיד ידע איך להתמודד, אך עם העובדה שהעדיפו אחר על פניו היה לו קשה. הוא אז נדר בליבו: ``יותר לא אתאהב``. הוא חזר לחייו השגרתיים והאפורים, המשיך לחיות לבדו והיה שמח בחלקו. מגע אישה הוא דבר נפלא והוא רצה בו מאד, אך מחיר הכאב היה גבוה מידי עבורו.