מחירו של הלקח

[Ferenheit]

מחירו של הלקח

היום הרצתי וורקראפט בפרוייקט וורקראפט בפריק, לשחקנים צעירים למדי. אחד מהם שיחק פלאדין. כשהם היו במישורים בדרכם הביתה עם השלל (בחורה נאה שהתאהבה באחת הדמויות ושהבוסים שלהם שלחו אותם לחטוף, אלא שהם התידדו איתה והיא התלוותה אליהם כדי לנסות לפייס את אותם בוסים), הם ראו מרחוק חבורת אורקים ליד מדורה. האורקים נמתחו לקראתם, והתחילה הסלמה מהירה בגילויי החדשנות והעוינות ומהר מאוד הפלאדין הפזיז הסתער לעבר האורקים. הוא קטל את הראשון במכה אחת והקרב השתולל במשך כמה דקות עד שהאורק האחרון שיפד את הפלדין הנ"ל בזעם עיוור והתמוטט בבכי מכיוון שאחיו נהרג. העדפתי לא להטיף לפלאדין מוסר, ולתת לו לחוות את תוצאות מעשיו. האורק נותר מאחור, והחבורה המשיכה ברגשות מעורבים כלפי הפלאדין ובכבדות מסוימת. כשהם הגיעו לבוסים האמורים הם מיד קיבלו תגמול נאה והבחורה נלקחה מהם ללא שתינתן לה הזדמנות לדבר. שני לקחים באותו יום היה קצת הרבה, אבל אני חושב ששחקן הפלאדין יחשוב בפעם הבאה לפני שהוא תוקף, ובתקווה, הם יפסיקו להיות פתאים תמימים. זה היה המעשה היומי שלי. אם צריך הצדקה לפרסום כפתיל, אז ספרו גם אתם, כיצד חינכתם שחקנים במובנים שונים (משחקיים, חוץ משחקיים).

 

[zigmond 69]

ובכן...

היו כמה מקרים שבהם נאלצתי לספק לקחים כאלה או אחרים ל"פתאים" (aka-noob's)... הייתה תקופה קצרה שבה הייתי מריץ חוג d&d לכמה ילדים במושב שאני גר,תמורת תשלום סמלי,ובאותה הזדמנות מלמד אותם דברים בסיסים,חוקי לוחמה,קסם,וכד'... היו כמה מקרים שבהם הם התלהבו משיטת ה-"hack&slesh" הידועה לכולנו,ומשוחקת בעיקר ע"י מאנצ'קינים,ובלית ברירה,הייתי צריך ללמד אותם לשחק באופן קצת יותר מתוחכם ומתאים לדמות שלהם... למשל,צריך להסביר להם שחצי אורק אינו בדיוק גאון בפתירת חידות הגיון,רק בגלל שהשחקן במציאות במקרה טוב בהן,דברים כאלה... בכל מקרה,הייתי שמח לקרוא על מקרים כאלה של אנשים אחרים,בבקשה תמשיכו את השרשור המעניין הזה.

 

[Nihau]

לדאבוני הם היו אינטיליגנטים מידי

עוד לא הגעתי למצב בו שחקני צריכים ללמוד "לקח". הצורה בה אני מעבירה את המשחק כנראה נותנת להם מספיק מידע כדי לא לעשות שטויות.

 

[ogmios]

לחילופין

את פשוט דואגת לשחק עם שחקנים ראויים...

 

[DDN]

לפעמים שחקנים צריכים חינוך

וחבל. אבל לא הבנתי את כל הסיפור. דמות הפלאדין מתה? איך הגיב השחקן? האם השחקן הבין את הלקח שלו?

 

[DallyLama]

מקרה שקרה

מקרה שבו למדתי לקח בזמן אחד המשחקים הראשונים שלי, (כמובן בשיטת מו"ד) שיחקתי קוסם שהיה יותר "מדען אקסנטרי" מאשר קוסם רגיל. רוב הזמן של הרפתקאה הדמות שלי הייתה עסוקה בבחינת אזובים שגדלים באופן גנרי על קרות של מערות בהרפתקאות למינהן, בהערת הערות משמעתויות על הגיונתם של דברים ותיקון הדקדוק של אורקים. npc ושאר מיני ירקות. דבר שהכביד מאד על המנחה מה שהוביל בסופו של דבר לפגיעה פיזית קשה. בי השחקן כי המנחה התעצבן עלי ולאחר שחזרתי להכרה והשתחררתי מביה"ח למדתי את הלקח המתבקש. לא לעצבן את המנחה!

 

[הבלש חסר הבית]

הצלחת הכשלון

בזמנו, הרצתי הרפתקה די ארוכה שהתבססה בצורה כבדה על רעיון שהעתקתי מספר מתח זול במיוחד של איזה חקיין-קלנסי שעסק בחיסולו של סדאם ע"י שכירי-חרב בריטיים. הדמויות יצאו למסע ארוך ומסוכן במירוץ נגד הזמן. היה ידוע להן שבתאריך מסויים אחד המכונה "המלך הכוהן מאורקהול" אמור להשתתף בכינוס חשוב של ראשי שבטים ב"עמק העין הכחולה". אותו מלך מפוקפק נחשב לבעל השפעה, והמקורות המודיעיניים של הדמויות (ידידים חברי מחתרת באיזו "ממלכת רשע" גנרית מהסביבה) ציינו בפניהן שהדבר עשוי להוביל למבצע מלחמתי נגד ארצן של הדמויות, ולכן מוטב לנצל את ההזדמנות ולחסל את הברנש. המבצע הצליח בצורה נהדרת - למרות הדרך הקשה (שטח הררי, חורף) הדמויות הגיעו בדיוק בזמן, המלך הכוהן חוסל בירייה מדוייקת של רובה-קשת, והחבריא נמלטו ללא פגע. לאחר תלאות רבות הן חזרו הביתה עטורות נצחון רק כדי לגלות את האמת המרה. מי שיזם ותכנן את המבצע כולו היה השליט הלא-נחמד של ממלכת הרשע השכנה, שתפס את חברי המחתרת ודרכם הזין את הדמויות במידע כוזב. עם חיסולו של המלך הכוהן, שבטי האורקים ושאר הפראים מצפון לממלכתו נקךעו לואקום שלטוני, אותו סוכני השליט הרשע יכלו לנצל לטובת הרחבת השפעתם. במעשיהן, הדמויות חיזקו את ה"רשע הראשי", ורק גרמו לעצמן עוד הרבה צרות. זה די מכניס את נושא ההצלחה בהרפתקאות-גבורה לפרופורציה....

 

[Ferenheit]

הטרגיות של גיבור טרגי לא מפחיתה

מגבורתו.

 

[הבלש חסר הבית]

לא יודע אם ניתן להגדיר זאת כ"טרגי"

יותר כאירוני אולי - מצב בו המבצע המוצלח שלך משרת את האוייב. בספר ממנו שאבתי את הרעיון, בריטי בעל חברה צבאית פרטית זוכה לפניה חשאית מ"גורם ממשלתי" שמבקש ממנו לארגן מבצע שאף ממשלה לא מוכנה לעמוד מאחוריו אלא שיש לעשותו - חיסולו של סדאם חוסיין. מכיוון שלסדאם יש מלא כפילים, הדבר קשה - אלא שיש מידע ברור על כך שסדאם עומד להפגש עם בכירים איראניים בגבול, ושזה יהיה סדאם האמיתי. מתארגן צוות שכולל דמויות נדרשות כמו צייד סקוטי (בתפקיד הצלף שאמור לפגוע בסדאם ממרחק של מייל ומשהו), מומחה לבליסטיקה, ואיש קומנדו לשעבר המעריץ את התרבות הערבית, והם כולם מסתננים לעיראק. יורים בסדאם (יש בין לבין כמה הפתעות), חוזרים הביתה, ובסוף מגלים שלא הממשלה הבריטית עמדה מאחורי המבצע, אלא היחידים שיכלו לדעת בדיוק מתי תיערך הפגישה - האיראנים. כעת, לאחר שסדאם מת, איראן עומדת מול עיראק מוחלשת, ובינתיים מופיע בטלוויזיה אחד מכפיליו של סדאם, מזיע ועצבני, כשבחגורתו נרתיק אקדח ריק - סדאם האמיתי מעולם לא נפרד מהאקדח שלו... הספר עצמו די פאלפי, אבל אהבתי את הרעיון הכללי והקנונייתי.

 

[DIDGIN]

הפגשתי אותם

עם יצור שנראה (ונקרא באותו שם) כמו יצור מוכר שגם מופיע ב"אסופת המפלצות" - כלב מצמוץ (blink dog). באסופה הם מתוארים כיצורים טובי לב ואוהבי אדם, תבוניים כמו בני אדם ומבינים שפות אנושיות. אצלי הם חיות פרא שצדות בלהקות ומשתמשות ביכולת ה'מצמוץ (טלפורטציה לטווח קרוב) על מנת להקיף את הטרף. הם פשוט חלק מנישה אקולוגית מסויימת אצלי - יער בוראל, שהיא בחלקה תרגיל בהתאמת יצורים קיימים ומומצאים ע"י אחרים ל'היגיון אקולוגי'. כשעל המחנה של הדמויות התנפל טורף לילי אחר, ריח הדם משך את הכלבים. הטורף ההוא היה אוייב טיבעי שלהם - מתחרה על אותה נישה אקולוגית, למרות שהיריבות לבשה נופך אגדתי בקרב בני האדם. הם תקפו קודם כל את אותו טורף. אחד השחקנים הכיר את היצור מן האסופה, ופנה לדבר איתם. יש לציין שהדמות שלו לא מכירה את היצורים מהאסופה (הם לא מאותו עולם) וגם לא את הגרסה שלי. בתגובה הכלב נשך אותו, והכלבים ניסו לצוד גם את הדמויות, כיוון שהחשיבו גם אותן כטרף. השחקנם הבינו זאת, וזה היה עוד שלב בתהליך החינוך של לא להסתמך על הספרים. הספרים הם אחת הסיבות שאני מצטער שהתחלתי קמפיין ארוך ומושקע דווקא בשיטת המשחק הנוכחית. אז לא הכרתי אף שיטה (כולל חופשיטה) מספיק לעומק כדי להשתמש בה, אז זו הייתה ברירת המחדל. מאוחר מדי התברר שיש כל מיני צרכים עליהם השיטה לא יכולה לענות, ובנוסף השחקנים כולם קראו לפחות אותו מספר ספרי ליבה והרחבה על השיטה והתוכן כמוני, וחושבים לפעמים שהם יודעים יותר טוב ממני מה קורה בעולם המשחק. היה כבר מאוחר מדי להחליף שיטה כשדמויות התפתחו כבר במשך חודשים זמן משחק וזמן אמת לפי מכניקה מסויימת, אז נאלצתי להתחיל במסע שיפצורים וחינוך שלא יגמר לעולם. למזלי השחקנים שלי טובים ואף משתדלים להתעלם מכל התוכן של השיטה שקראו ולהפריד בין ידע שחקן ודמות.

 

[Nihau]

אצלי אין מפלצות...

 

[DIDGIN]

גם אצלי

כתבי על יצור שהופיע בספר monsters manual, אבל לא קראתי לו ככה.

 

[Soul Cake Duck]

אני מעדיף ליצור מפלצות

בסביבות 50% מהמפלצות שאני מכניס במשחק מו"ד 3 (וחצי?) שלי הן מפלצות שיצרתי בעצמי, כאשר את השאר אני לרוב לוקח מהאסופה אבל לעתים מכניס בהן שינויים. השחקנים שלי כבר מזמן יודעים שלא להתסמך על ידע קודם; אני מניח שאם אפגיש אותן בטרול הן ינסו כל דבר *מלבד* אש וחומצה שכל שחקן D&D ותיק (אך לא הגון) היה מנסה מיד.

 

[Nihau]

אש זה עוד צפוי, אם במחנה יש מדורה

חומצה זה כבר הרבה פחות ריאליסטי. לי אין "מפלצות" כאשר למען ההגינות אגיר כאן מפלצות כיצורים לא טיבעיים שמסתובבים בעולם בחיפוש אחר צרות בדמות הרפתקנים, עדיפות לקבוצות הרפתקנים. לי יש בעיקר בעלי חיים טיבעיים לעולם המצויםם באיזון אקולוגי עם הסביבה. ההרפתקנים שעוברים במקום יכולים להתקל בהם או שלא בהתאם למעשיהם ומשך הזמן שלהם במקום. אם יש להם את חוסר המזל ליפול על קן הדגירה של לטאה דמויית ולוסיראפטור באמצע הביצה בג'ונגל עתיק, סביר להניח שהם יאלצו לנוע מהר הרחק משם או להתכונן להגנה על חייהם. זה לא הופך את הלטאה למפלצת.

 

[Ferenheit]

מה עם שד?

שכבול במערה וכל שהוא יכול לעשות זה לאנוס חיות תועות במטרה לנסות וליצור בן כלאיים מתועב מדמו שיהיה עוצמתי ונבון מספיק כדי לנתץ את השלשלאות שכובלות אותו לסלע הנצחי? מה עם השד עצמו? מה עם החיות בנות הכלאיים?

 

[Nihau]

עוד לא טרחתי לייצר כאלה (שדים)

ולא תודה על התמונה המנטלית... איכס... חיות בנות כלאיים זה סיפור אחר היו לי צמחים טורפים ענקיים - מהשפעה של מים קסומים, אבל זה לא הפך אותם למפלצות, רק לעוד צמח גדול מאוד בעל פוטנציאל סיכון מסויים ולבסות החבורה השתמשה בהם בצורה גאונית כדי ליצור את הרפסודה הטובה ביותר שאי פעם ראיתי.

 

[Ferenheit]

עיזבי שאין לך כאלה

האם יצורים כאלה הם לא חלק לגיטימי מאקולוגיה פנטסטית?

 

[DIDGIN]

מקווה שלא איכפת לך

אבל אני הולך להשתמש בזה. אצלי זה יהיה שד ממדור הפיתוי, התאווה והתשוקה, שזומן לעולמנו ונכבל על ידי דמונולוג צדקן (או אחד שניסה להשתמש בכוחות השד על מנת להגדיל את הצלחתו עם נשים ונכשל). הדמויות יגלו אותו במקרה. אני לא יכול לחשוב על שום סיבה עלילתית להמצאותו, אז אלא אם כן השחקנים יתנהגו באופן שייצור הזדמנויות עלילתיות או ייתן רעיונות לכאלה, הוא ישאר בגדר אנקדוטה משעשעת.