מחט

[השוני בהבדל]

מחט

הנה הגיע הרגע צריכים ללכת היום, תמיד אני בודק והיום נבדק, תמיד אני חודר והיום נחדר.
הגענו לבית חולים, חנינו את הרכב, טיפסנו את המדרגות, עלינו על המעליות והגענו למסדרון.
ריח חדש של רופאים ממלא את האויר, כמלאכים שמתרוצצים בין החדרים בחלוקים לבנים.
ציק צק חד וחלק הישר אל הדלפק, ממנו אני כבר נבדק, נכנס אל החדר מפשיט את בגדיי.
שוכב על מיטת הנבדקים וכבר אין כלום מעלי, מבטי מופנה אל התיקרה ואני בדום שתיקה, ממלא אחר הוראות כאילו אני בגן ואין עוד החלטות.
ללא הרדמה, ללא הכנה מוקדמת, כשהלבן מופיע מעלי קרוב אל תוך עיניי, המחט חודרת אל עורי פוצעת בו שוב ושוב ושוב, חודרת יוצאת וממלאת את מכאובי.
הגוף רוצה לזעוק, זועק בגרוני אבל הצעקות נתקעות בלשוני, הפה שותק, הגוף מתרפה ומתכווץ אל תוכו עם כל חדירה, מכין עצמו לחדירה הבאה.
המחטים פוצעות את גרוני, מפלחות אל תוך עורי שוב ושוב ושוב מבצעות את מלאכתן כאילו מחזיק אותן רב אומן, אבל אלו הן המלאכים בלבן.
סוף סוף הסתיימה החדירה, שהפירה את השקט, חתכה את האויר והעמידה אותי במצב כזה מחפיר, פותח את הדלת יוצא אל השקט, אל הרוגע, אל המקום בו אני לעצמי ומחליט בשבילי...
מנופף לשלום למלאכים בלבן, הן סיימו לעשות את מלאכתן, אץ רק מטה מטה אל האור, אל האויר הפתוח עם קצת רוח, שתלטף את עורי ותעלים את מכאובי.

 

[נסיכת הכוכב]

המחט

המחט דקרה וחדרה אל היד המושטת אל האחות היפה
והאחות דוקרת לוקח מדגמים , וגם משאירה שריד ופתח כניסה
עשתה את עבודתה ופשוט נעלמה , היא הצמה היפה
ואחריה לא בא הרופא כמו שהיא הבטיחה

לילה שלם ביליתי שם , בטרם יצאתי חזרה לעולם בשבחוץ
המחט הוצאה בבוקר מבלי שנעשה בה שימוש
אולי טוב שכך , זה היה לילה ארוך , אנ רועדת על המיטה
מאורת בפלורסנט הלבן מול העינים , לא מצליחה להרדם בשום תנוחה
מחפשת את הדרך להרגיע את הגוף שרועד כמו עלה ברוח הסתיו
עד שבא ב4 בבוקר הרופא החתיך נגע בצוואר הנוקשה
ואמר הכל בסדר תמשיכי לישון עד הבוקר בהשגחה שלנו
המחט אצלי מזכירה חויות שמעדיפה לשכוח ומהר
ולחזור לשגרה שלי , מעדיפה את הרופא החתיך הלבוש בירוק
כמחזר אדיה ומפנק ולא כרופא במיון שבא לבדוק מה קורה איתי