מחזיקה את אמא

ריניני

New member
מחזיקה את אמא

צריכה קצת עזרה וייעוץ מכם. לאחרונה קורה יותר ויותר ששירי (שנה ותשעה חודשים) מגלה דאגה כלפי, לוקחת עמדה מטפלת ומחזיקה. אני אדגים קצת: כשאבא יורד איתה במדרגות (קומה שנייה בלי מעלית..) זה בדרך כלל בדהרה של סוס. לפני כמה ימים ביקשה לדהור גם איתי, ואמרתי לה שאני פוחדת להחליק במדרגות ומעדיפה לרדת לאט ובזהירות כשהיא בידיים שלי. מאז, בכל פעם שאנחנו יורדות והיא בידיים שלי, מודיעה ש"שירי מחזיקה את אמא חזק שלא תיפול ותקבל מכה חזקה". ועוד דוגמא, גם היא מהמדרגות
: חוזרים מהגן, אני מחזיקה שקיות (עברנו בדרך בסופר), תיק מהגן, שניים-שלושה מקלות וכמה אבנים מיוחדות שאספנו בדרך, וכמובן את שירקי, אהובת ליבי. כבד לי נורא ואני אומרת לה - שירקילי, בקרוב תצטרכי להתרגל לעלות לבד במדרגות, כבר קצת כבד לי לסחוב הכל ביחד. רק שמעה, מיד מבקשת לרדת ועולה לבד בזחילה (קשה לה לעלות לבד בעמידה, אין מעקה נוח והיא לא אוהבת עם ידיים). ודוגמונת אחרונה: לפני איזה שבועיים קמתי בבוקר ממש חולה - שפעת, כמו כולם. שירי רק שמעה, מיד באה, נתנה לי נשיקה ואמרה "כבר עבר, אמא מרגישה יותר טוב". מאז מבררת לעיתים קרובות אם "אמא בריאה עדיין" (היא די מדהימה מבחינת יכולת ורבלית..). אז היא מקבלת ציון גבוה באמפתיה, אבל אני קצת מודאגת. כל הזמן מרגישה כל כך יציבה ובטוחה בשבילה, לא חושבת שמשדרת רמז של מעורערות ושל צורך להישען עליה, אז לְמה היא מגיבה? לא נראה לי בריא בכלל שהיא תרגיש צריכה לתמוך בי. רוצה לשמוע מכם אם זה נראה לכם בעיה, או שאני סתם עושה עניין (wouldn´t be the first time..). ואם אתם חושבים, כמוני, ששירי לוקחת תפקידים קצת גדולים עליה, אז איך להקל ולהעביר את התחושה שאני חזקה, מכילה, יכולה (ואני באמת מרגישה כזאת)? אודה לכל תגובה
 

נעה גל

New member
אני, באופן אישי, לא רואה בעיה

אני משערת שהיא רואה שאתם כהורים נוהגים כך כלפיה וכלפי הסביבה ולכן, היא גם משתתפת. לגבי המשפט הזה "...שירי לוקחת תפקידים קצת גדולים עליה" - זה מזכיר לי שמכרים שלנו נתנו לבת שלהם אחריות כשהיא היתה בת 4: התפקיד שלה היה להשגיח על אח שלה ולראות מה הוא מכניס לפה בכל הנוגע לממתקים. האח הקטן (בן שנה) היה רגיש למוצרי חלב ואסור היה לו לאכול שוקולדים וכו´. כל ממתק שהוא רצה לאכול, אחותו בת ה-4 היתה מביאה את הממתק לאחד ההורים שיאשר או יאסור על אכילתו. הילדה עמדה בצורה מעוררת השתאות בתפקיד שנתנו לה. כשאימא שלי ראתה את זה היא אמרה "זו לא אחריות קצת גדולה מדי על ילדה בת 4?" (והתשובה היא: "לא". אם האחריות היתה גדולה עליה היא לא היתה עומדת בה... כל כך פשוט). אז אני חושבת ששיר לוקחת על עצמה בדיוק את מה שהיא (באופן אישי) יכולה לקחת על עצמה בגיל שנה ותשעה חודשים. הרי היא בחרה בזה! לגבי איך להעביר תחושה של אם חזקה מכילה ויכולה - אני משערת שאם את באמת מרגישה כזו, אז את גם נוהגת באופן כזה במקומות שצריך ואז גם את מעבירה את התחושה שלך. את יודעת מה? פתאום עלתה לי מחשבה - שיר מרגישה שאת חזקה, יכולה ומכילה והיא רוצה להיות בדיוק כמוך. ודבר אחרון, גם להורה מותר מדי פעם להיות חלש ושיכילו אותו... לא כל הזמן, אבל לפעמים... וזה מענין שילדים בגיל הזה מאוד רוצים לקחת על עצמם אחריות (אחר כך זה עובר?), גם איתמר יש לו תפקידים שהוא לקח על עצמו: כל בוקר הוא מאכיל את החתולים והכלבות שלנו. וגם, אם מישהו מראה סימן שהוא רוצה לנעול נעליים, איתמר אץ רץ ומביא לו את הנעליים שלו.
 

ריניני

New member
תודה

נקודת מבט יפה ונעימה - שהיא רוצה להיות כמונו
וגם שירי (לא שיר..) מביאה נעליים לכל מי שצריך, כמו איתמר. וסוגרת דלתות של ארונות שאבא שלה משאיר פתוחות. ובכל זאת לא לגמרי נוח לי עם זה שהיא דואגת לי. אולי אני חוששת כל כך מלהיתפס לא יציבה ומכילה מספיק בשבילה, וזה נוגע בנקודות האלו, של החשש, ומשם הקושי שלי.
 
לריני

שירי גילתה משהו חדש, שגם ההורים שלה יכולים להיות פגיעים,עיפים או חולים ונראה לי שכרגע היא מעכלת את העובדה הזו דבר שמתאפין בדאגה קיצונית שהיא דוקא טיבעית(אמא ואבא יכולים להפגע ולכן אני שתלויה בהם צריכה לשמור עליהם כדי שיהיו שם בשבילי).טוב עשיתם שלא התכחשתם לרגשותיכם בפני הילדה, שלא העמדתם פנים של סופרמנים כל יכולים,היא ראתה שגם אתם בני אדם.אפשר תוך כדי פעילות איתה להעביר לה מסרים מרגיעים, כמו:לפעמים קורה שאבא או אמא חולים,לפעמים אנחנו מתעיפים ואין לנו כוח לסחוב אותך כמו שאת לפעמים חולה או שאת עיפה ואז את לא רוצה לעשות דברים מסוימים,זה לא קורה תמיד אבל זה וזה לא נורא שזה קורה,אני מאמינה שלאט לאט היא תפנים ותבין שזה לא סוף העולם. שלך חנה גונן
 

יונת ש.

New member
אבל את באמת אנושית, לא?

נשמע לי שהבת שלך מרגישה חזקה מספיק בעצמה כדי להתחשב בך. זה נורא יפה. נראה לי שאין רע בכך שהיא תראה אותך כפי שאת (אני משערת): גם עם חולשות, פחדים, כעסים - אנושית.
 

vered4

New member
מה שאת חוששת ממנו

תלוי בתגובה שלך. אם את מגיבה ואומרת לה -שתודה ואת בסדר. אז נראה לי שמהלך העניינים יהיה טבעי,(וכמו שציינת- להעביר את התחושה שאת חזקה, מכילה, יכולה ). אם היית אומרת לה (לדוגמא)- איזה ילדה טובה את שאת דואגת לאמא, היא היתה יכולה לקבל חיזוק לכיוון שאת לא רוצה. כלומר מצד אחד, לא הייתי מבטלת את הרגשות שלה ומצד שני לא הייתי מחזקת (בטעות) את הכיוון שאת לא מעוניינת בו. בסך הכל זה חיובי שכל אדם וגם ילדים יחשבו על הזולת ויתייחסו לקשיים שלו. ואולי היא קצת בוגרת לגילה ומבטאה את זה יותר טוב.
 

ריניני

New member
לא זוכרת בדיוק איך הגבתי

אבל אני מניחה שזה היה, כמו שהצעת, לכיוון שאומר - תודה מתוקה שלי שאת דואגת לי, אבל אני מבטיחה לך שיש לי מספיק כח בשבילי ובשבילך, ובקרוב אהיה עוד פעם בריאה וחזקה. זאת התגובה האינטואיטיבית שלי, בלי הרבה מחשבה מאחוריה, ונדמה לי שהיא מתאימה לגישה שהצגת. בסך הכל, כל התגובות שקיבלתי כאן מבהירות (בשני המובנים) לי מה קורה לנו, ועל כך
לכולכן!
 
למעלה