אטלנטה- בוסטון
אחת הסיבות שלא הימרתי על אף סוויפ בסיבוב הראשון (עזבו את זה שכנראה כן יהיה סוויפ), היא הוריאביליות הגבוהה שיש בליגה. גם כשהפערים גדולים, יש הסתמכות רבה על שלשות וקשה לנצח 4 מתוך 4.
אז את כל הניתוח הזה אפשר לזרוק לפח, אטלנטה ניצחה את המשחק על sheer talent. יש לה יותר מדי שחקנים טובים מכדי שתמשיך לזרוק לבנים כפי שעשתה עד כה בסדרה. יאנג, דז'ונטה, בוגדנוביץ', סאדיק ביי- כולם יודעים לשים את הכדור בסל וכולם עשו את זה היטב במשחק הלילה. ההוקס ניצחו גם במצ'אפ בעמדות הפנים עם יותר ריבאונדים ונקודות בצבע.
בוסטון כמעט בלתי מנוצחת במשחקים בהם היא קולעת מעל 40% מחוץ לקשת. לא זוכר את הסטט' אבל היא סביב ה90% הצלחה. ואף על פי כן, 21 שלשות ב43% לא הספיקו לה הפעם. אפילו שפרופיל הזריקות שלהם ברבע האחרון היה טוב יותר משל היריבה, יאנג ודז'ונטה תפרו מספיק מיד ריינג' ופלואטרים כדי שהשעון יגמר לפני שבוסטון תדביק אותם.
ניקס- קאבס
משחק קצת משוגע. קליבלנד הייתה יותר טובה בפתיחה אבל החטיאה מבטים טובים,למעשה רמת ביצוע נמוכה שלשתי הקבוצות בפתיחה סימנה קרב אבנים ותוצאה של 17-17 ברבע הראשון. מי שהגיע לסדרה אצל הניקס הוא בארט שהיה היחיד בצד של הניקס שמצא את הסל, אצל קליבלנד זה מיצ'ל.
אלא שקליבלנד שהייתה אמורה להמשיך לשחק באופן סבלני ולהאמין שהזריקות בסוף יכנסו, התחילה לחפש קיצורי דרך ולעשות טעויות. התפשרו על זריקות לא טובות כדי לנסות להיכנס בכוח למשחק (גארלנד), איבדו יותר מדי כדורים מהדאבל טים (מיצ'ל).
הניקס במשחק הגנתי באמת אדיר יצרו המון לחץ על הכדור, הרוטציות שלהם בהגנה היו on point. במחצית הראשונה החטיפות שהשיגו הריצו אותם ליתרון דו ספרתי אבל ההתקפה העומדת לא ממש תפקדה, רנדל נתקל במצ'אפ קשה מול מובלי את אלן והג'אמפרים שלו בסדרה לא נופלים. במחצית השנייה ברנסון התחיל לבשל ואחרי שהשיג כמה סלים רצופים הוא גם משך יותר עזרה ומשם משחק ההתקפה של הניקס השתחרר. הייתה שם הנעת כדור טובה, קוויקלי והארט היו החלטיים עם הכדור וההפרש הלך ותפח. הניקס ניצחו את החמישייה של קליבלנד בערך ב20 הפרש, זה לא עניין של מה בכך.
חוסר הניסיון של קליבלנד בפלייאוף בא לידי ביטוי. אולי לא ייחסנו לכך חשיבות רבה כי גם הניקס לא מנוסים במיוחד, אבל בכל זאת יש הבדל בין סדרת פלייאוף ראשונה בחיים לבין שלישית-רביעית. קליבלנד מקבלת no show מיותר מדי שחקנים בסדרה הזאת כולל שחקני מפתח. הם יגיעו לגיים 4 עם הגב לקיר, נראה האם הם יתעלו למעמד. הסדרה הזאת מעניינת בעיני אפילו שרוב המשחקים היו חד צדדיים, מאמין שגיים 4 יהיה צמוד.
מינסוטה- דנבר
לא מתחשק לי להיכנס לפרטי פרטים של הסדרה כי מינסוטה מעפנה בצורה שהיא self inflicted. אז רק אגיד שהנתון הכי משמעותי בסדרה הוא שדנבר מנצחת את הדקות שיוקיץ' על הספסל. כל הקטע של הנאגטס שהם מדהימים עם הג'וקר ומתרסקים בלעדיו, מולנו בכל אחד מהמשחקים הם מנצחים גם כשהוא נח. זה קודם כל נתון מאוד מעודד מבחינתם אבל עלוב מבחינתנו, לראות את ברוס בראון מכדרר את דרכו ללייאפים ומבטים פנויים משלוש של בראון הלבן. יוקיץ' נכנס הפעם לבעיית עבירות וזה מדכדך לראות את הוולבס לא מצליחים לנצל את זה.
מצחיק לומר את זה אבל כמעט ואין קשר בין מינסוטה שראינו בעונה הרגילה לבין הפלייאוף. הרכבים שמעולם לא שיחקנו זה עם זה וגם לא יודעים איך. גובר וטאונס זה פשוט צפוף מדי, אלכסנדר ווקר אולי נראה דומה למקדניאלס אבל אין לו כימיה עם הסגל, סלואו מו שבד"כ עובר בחריצים הלך לאיבוד. ואני בכלל חשבתי שאוסטין ריברס נחתך מהרוטציה, זה היה חתיכת hail mary לבקש ממנו לתת איזה רבנג' גיים. בקיצור הסוויפ מתקרב.
אחת הסיבות שלא הימרתי על אף סוויפ בסיבוב הראשון (עזבו את זה שכנראה כן יהיה סוויפ), היא הוריאביליות הגבוהה שיש בליגה. גם כשהפערים גדולים, יש הסתמכות רבה על שלשות וקשה לנצח 4 מתוך 4.
אז את כל הניתוח הזה אפשר לזרוק לפח, אטלנטה ניצחה את המשחק על sheer talent. יש לה יותר מדי שחקנים טובים מכדי שתמשיך לזרוק לבנים כפי שעשתה עד כה בסדרה. יאנג, דז'ונטה, בוגדנוביץ', סאדיק ביי- כולם יודעים לשים את הכדור בסל וכולם עשו את זה היטב במשחק הלילה. ההוקס ניצחו גם במצ'אפ בעמדות הפנים עם יותר ריבאונדים ונקודות בצבע.
בוסטון כמעט בלתי מנוצחת במשחקים בהם היא קולעת מעל 40% מחוץ לקשת. לא זוכר את הסטט' אבל היא סביב ה90% הצלחה. ואף על פי כן, 21 שלשות ב43% לא הספיקו לה הפעם. אפילו שפרופיל הזריקות שלהם ברבע האחרון היה טוב יותר משל היריבה, יאנג ודז'ונטה תפרו מספיק מיד ריינג' ופלואטרים כדי שהשעון יגמר לפני שבוסטון תדביק אותם.
ניקס- קאבס
משחק קצת משוגע. קליבלנד הייתה יותר טובה בפתיחה אבל החטיאה מבטים טובים,למעשה רמת ביצוע נמוכה שלשתי הקבוצות בפתיחה סימנה קרב אבנים ותוצאה של 17-17 ברבע הראשון. מי שהגיע לסדרה אצל הניקס הוא בארט שהיה היחיד בצד של הניקס שמצא את הסל, אצל קליבלנד זה מיצ'ל.
אלא שקליבלנד שהייתה אמורה להמשיך לשחק באופן סבלני ולהאמין שהזריקות בסוף יכנסו, התחילה לחפש קיצורי דרך ולעשות טעויות. התפשרו על זריקות לא טובות כדי לנסות להיכנס בכוח למשחק (גארלנד), איבדו יותר מדי כדורים מהדאבל טים (מיצ'ל).
הניקס במשחק הגנתי באמת אדיר יצרו המון לחץ על הכדור, הרוטציות שלהם בהגנה היו on point. במחצית הראשונה החטיפות שהשיגו הריצו אותם ליתרון דו ספרתי אבל ההתקפה העומדת לא ממש תפקדה, רנדל נתקל במצ'אפ קשה מול מובלי את אלן והג'אמפרים שלו בסדרה לא נופלים. במחצית השנייה ברנסון התחיל לבשל ואחרי שהשיג כמה סלים רצופים הוא גם משך יותר עזרה ומשם משחק ההתקפה של הניקס השתחרר. הייתה שם הנעת כדור טובה, קוויקלי והארט היו החלטיים עם הכדור וההפרש הלך ותפח. הניקס ניצחו את החמישייה של קליבלנד בערך ב20 הפרש, זה לא עניין של מה בכך.
חוסר הניסיון של קליבלנד בפלייאוף בא לידי ביטוי. אולי לא ייחסנו לכך חשיבות רבה כי גם הניקס לא מנוסים במיוחד, אבל בכל זאת יש הבדל בין סדרת פלייאוף ראשונה בחיים לבין שלישית-רביעית. קליבלנד מקבלת no show מיותר מדי שחקנים בסדרה הזאת כולל שחקני מפתח. הם יגיעו לגיים 4 עם הגב לקיר, נראה האם הם יתעלו למעמד. הסדרה הזאת מעניינת בעיני אפילו שרוב המשחקים היו חד צדדיים, מאמין שגיים 4 יהיה צמוד.
מינסוטה- דנבר
לא מתחשק לי להיכנס לפרטי פרטים של הסדרה כי מינסוטה מעפנה בצורה שהיא self inflicted. אז רק אגיד שהנתון הכי משמעותי בסדרה הוא שדנבר מנצחת את הדקות שיוקיץ' על הספסל. כל הקטע של הנאגטס שהם מדהימים עם הג'וקר ומתרסקים בלעדיו, מולנו בכל אחד מהמשחקים הם מנצחים גם כשהוא נח. זה קודם כל נתון מאוד מעודד מבחינתם אבל עלוב מבחינתנו, לראות את ברוס בראון מכדרר את דרכו ללייאפים ומבטים פנויים משלוש של בראון הלבן. יוקיץ' נכנס הפעם לבעיית עבירות וזה מדכדך לראות את הוולבס לא מצליחים לנצל את זה.
מצחיק לומר את זה אבל כמעט ואין קשר בין מינסוטה שראינו בעונה הרגילה לבין הפלייאוף. הרכבים שמעולם לא שיחקנו זה עם זה וגם לא יודעים איך. גובר וטאונס זה פשוט צפוף מדי, אלכסנדר ווקר אולי נראה דומה למקדניאלס אבל אין לו כימיה עם הסגל, סלואו מו שבד"כ עובר בחריצים הלך לאיבוד. ואני בכלל חשבתי שאוסטין ריברס נחתך מהרוטציה, זה היה חתיכת hail mary לבקש ממנו לתת איזה רבנג' גיים. בקיצור הסוויפ מתקרב.