מחזה
תחושת טירוף נפלה עליי, ואת הקורבן שלי. תחילה, אני אגלה אותך לעיניי בלבד, אכשף אותך בעזרת המבט ואת תלכי אחריי , מכושפת מרצון. אני אעמיד אותך קרוב אליי, את תרגישי איך נשימותייך הולכות לפי הקצב שלי. את תתמכרי לתחושה ולא תרצי שארפה ממך. אני אהפוך אותך לגיבורת המחזה שלי ואני אהיה הטרגדיה. וכשהמחזה יגמר, הווילון האדום ייסגר עלינו ואת תחזיקי אותי קרוב אלייך. ותגידי, "תחושת טירוף נפלה עליי ואת הקורבן שלי". אני אחייך ואת תסתמי לי את הפה בשפתייך. רגע לפני שהווילון הגדול יפתח שוב, למחיאות כפיים אחרונות, את תשני את יחסי הכוחות בינינו, תהפכי אותי לגיבורה ואותך לטרגדיה שלי. מחיאות כפיים ללא קהל מקבלות את פנינו. ואת מתנהגת בשיא הטבעיות, קדה בפני הקהל שאיננו ואני אינני מבינה. ורדים עפים לרגלייך- מאנשים בלתי נראים ואת כל כך מאושרת, מתמכרת לתחושה אחרת. ואני, גיבורת המחזה עומדת בצד מביטה בך, מביטה בקהל שאינני רואה. רואה אותך נעלמת לתוך המשחק, נשאבת לתוך עולם שאני לא מכירה. אני מתרחקת בצעדים קטנים מהבמה לעבר הכיסאות הריקים, מביטה בך מלמטה ואת כל כך גדולה. דמותך תפורה עלייך, את מפזרת נשיקות באוויר, מנסה לקחת לעצמך עוד כמה רגעי תהילה. הווילון שוב נסגר, בפעם האחרונה. ואני מחוץ לבמה, מבינה שהמחזה נגמר. מתרחקת מתהילתך- טרגדיה. (למי שזה היה מוכר- כן, כבר פירסמתי אותו פעם- שיניתי אותו מעט, פחות בתוכן יותר במבנה)
תחושת טירוף נפלה עליי, ואת הקורבן שלי. תחילה, אני אגלה אותך לעיניי בלבד, אכשף אותך בעזרת המבט ואת תלכי אחריי , מכושפת מרצון. אני אעמיד אותך קרוב אליי, את תרגישי איך נשימותייך הולכות לפי הקצב שלי. את תתמכרי לתחושה ולא תרצי שארפה ממך. אני אהפוך אותך לגיבורת המחזה שלי ואני אהיה הטרגדיה. וכשהמחזה יגמר, הווילון האדום ייסגר עלינו ואת תחזיקי אותי קרוב אלייך. ותגידי, "תחושת טירוף נפלה עליי ואת הקורבן שלי". אני אחייך ואת תסתמי לי את הפה בשפתייך. רגע לפני שהווילון הגדול יפתח שוב, למחיאות כפיים אחרונות, את תשני את יחסי הכוחות בינינו, תהפכי אותי לגיבורה ואותך לטרגדיה שלי. מחיאות כפיים ללא קהל מקבלות את פנינו. ואת מתנהגת בשיא הטבעיות, קדה בפני הקהל שאיננו ואני אינני מבינה. ורדים עפים לרגלייך- מאנשים בלתי נראים ואת כל כך מאושרת, מתמכרת לתחושה אחרת. ואני, גיבורת המחזה עומדת בצד מביטה בך, מביטה בקהל שאינני רואה. רואה אותך נעלמת לתוך המשחק, נשאבת לתוך עולם שאני לא מכירה. אני מתרחקת בצעדים קטנים מהבמה לעבר הכיסאות הריקים, מביטה בך מלמטה ואת כל כך גדולה. דמותך תפורה עלייך, את מפזרת נשיקות באוויר, מנסה לקחת לעצמך עוד כמה רגעי תהילה. הווילון שוב נסגר, בפעם האחרונה. ואני מחוץ לבמה, מבינה שהמחזה נגמר. מתרחקת מתהילתך- טרגדיה. (למי שזה היה מוכר- כן, כבר פירסמתי אותו פעם- שיניתי אותו מעט, פחות בתוכן יותר במבנה)
