מחוץ לבית

נוי9

New member
מחוץ לבית

"יוצאים מהבית" איזה קל זה נשמע? אז לאלו ששוקלים את הנושא השכרתי דירה לפני חצי שנה בת"א, למשך כמה חודשים והיו לי מספר הארות חיים שאימא שלי תצחק עליהם מאוחר יותר.. פתאום הבנתי שהבית עד עכשיו לא היה סתם נקי מאליו, שמאחורי זה היו ידיים עובדות.... וכשאני חזרתי סחוטה, עייפה ומרודה מהצבא ומהעבודה לא חיכתה לי ארוחה חמה, אני הייתי צריכה להכין אותו או להזמין אותה, בקיצור הכיוון הובהר, כמה שלא הכנתי את עצמי, עדיין היה לי קשה. זה צעד מבגר, לטוב ולרע תלוי באיזה שלב חיים אתם נמצאים בו. אני יכולה להגיד שהרגשתי בדידות נוראית ולא תמיד השותפים הם כמו מ"שלושה בדירה אחת". בקיצור, תערבבו את הכול יחד ותקבלו החלטה בהצלחה.
 
איזו החלטה?

ז"א מה האלטרנטיבה? להשאר בבית לעד? את לא מסכימה איתי שבן אדם בן 40 שגר עם אמא שמנקה ומכינה אוכל זה קצת... פטתי?
 
אין כאן עניין של בחירה

יש כאן רק עניין של מתי. את גם בטח יכולה לנחש שאמא שלך לא רוצה שכל החיים הבת שלה תבוא ותצפה לארוחה חמה. כמו כשילד לומד ללכת, כמו כשילד לומד לשבת יפה בכסא בכיתה, ואח"כ לכתוב ולקרוא, ומשכלל את המיומנויות החברתיות - ככה גם כאן. בסופו של דבר כולם צריכים לעבור את זה, תרתי משמע. ייתכן שיצאת מהבית מוקדם יותר ממה שהיית מוכנה, הן מהבחינה הכלכלית והן מהבחינה הנפשית. וזה גם נכון שיש תהליך התפכחות, שמבינים שהחיים האמיתיים זה לא ממש הטלוויזיה (ודווקא שלושה בדירה אחת זו בעיני דוגמא לכמה טוב שזה לא כמו בטלוויזיה: בעל בית שגר מתחת ומנדנד, כל הזמן בלאגנים, כל הזמן התרוצצויות סביב עצמך וכיבוי שריפות.). אבל בסופו של דבר זה תהליך שטוב ובריא לעבור. זה כיף לדעת שאת יכולה לדאוג לעצמך, זה כיף לדעת שיש את הבית של ההורים ויש את המקום שלך ואת קובעת איפה את נמצאת ומתי.
 
למעלה