אני דווקא מבינה מאיפה זה בא
לפחות לפי הפירוש המאוד פשטני של העניין. מאז ילדותנו מלמדים אותנו שיש דברים שהם אסורים ויש דברים שהם מותרים, לפי התורה. למשל, ידוע שצריך להאמין באל אחד ולא באלוהים אחרים. וידוע שהגויים, הבורים והלא מפותחים, כמו שהדגישו המורים לתנ"ך, הם התפללו לאלים רבים: לשמש, לירח, לאבנים... והנה אנחנו היום מכירים באנרגיות של ליל ירח מלא, הולכים לצפות בליקוי חמה וביום הארוך בשנה שבו השמש במלוא עוצמתה, שמים מוקסה על נקודה מסויימת של מרידיאן הקיבה. עבודת אלילים. וגם לאבנים אנו מתפללים: לרוז קוורץ של צ'אקרת הלב, לאמטיסט של העין השלישית... ולצמחים, הו, כמה שאנחנו מתפללים לצמחים. צמחי המרפא הנהדרים, שהמורה שלי אומרת שעל הרבולוג אמיתי לדבר אל הצמח ואל העץ ולהתפלל על מנת שיצמחו וירפאו. ובכלל, כל העניין הזה של "נביאי שקר", זה לא מזכיר קצת תקשורים? והעובדה ששיטות רבות מגיעות מתרבויות אחרות, חלקן דתיות, כמו בודהיזם והינדו? כדי להיות מטפל בשיאצו צריך ללמוד קודם כל את הבסיס לבודהיזם, שהוא חמלה. אפשר לפרש את זה בדרכים שונות. בעיני כל דבר בטבע מואר באור אלוהי. אבל כשאני מטפלת אני מרגישה לפעמים שאני עובדת בעבודה זרה.