מזעזע!

[זכויות יסוד]

מזעזע!

אני מצרפת לינק לכתבה. לדעתי מדובר במעשה ברברי ונראה לי שזה פתח להחלטות שונות ומשונות. לכל אדם כולל הנכה והמוגבל מאד ישנן זכויות. ואחת הזכויות היא הזכות לצמוח ולגדול. אם להורים יהיה קשה בשלב מסוים לטפל בה, אז הרשויות יהיו חייבים לטפל בה מכוח החוק והמוסר. הרי ביום מן הימים ההורים יזדקנו ואחרים יטפלו בה. הרבה עוולות נעשו ונעשות תחת המטריה של התחשבות במטפלים. במקרה כזה אסור שלאף גוף או אפוטרופוס (כולל ההורים) תהיה הזכות לקבל החלטה שהיא פגיעה כה קשה בזולת.

 

[ד קובי]

בהחלט מזעזע ואני שותף לדעתך

סיפור עצוב מאוד, זה בדיוק העניין שהמטפלים מחליטים עבור המטופל ובכך מקלים על עצמם מבלי לחשוב על המטופל וסבלו. פשוט עצוב...

 

[זכויות יסוד]

תיקון:

צריך להיות כתוב: ...ונראה לי שזה פתח להחלטות מחרידות שונות ומשונות.

 

[יוסיפוס פלביוס]

את יותר מדי חד-משמעית, וזו בעיה

כי אי אפשר להסתכל על כל הדברים בשחור ולבן, זה לא שאני אומר שמה שהם עשו ראוי לשבח, אבל באותה מידה אני גם לא טוען שזה מזעזע, מה גם שיש לי הרגשה שאת זורקת הודעות פה אבל לא ממש מתייחסת לתגובות שאת מקבלת. אני בכלל בספק אם טרחת לקרוא את הבלוג של הוריה (יש לזה לינק בכתבה עצמה). המצב של אשלי הוא בעייתי, אין פה אפס. את אומרת "לכל אדם כולל הנכה והמוגבל מאד ישנן זכויות. ואחת הזכויות היא הזכות לצמוח ולגדול", אבל יש לו גם את הזכות לחיות בכבוד ולשמור על בריאותו. אשלי פה, לא יכולה לשמור על כבודה ועל בריאותה, משום שהיא נמצאת במצב מנטלי קוגנטיבי של תינוקת בת שלוש - האם אמא לא לוקחת החלטות עבור התינוקות שלה? האם גם הם צריכים לעשות כל מה שהם רוצים על מנת לשמור על הזכויות שלהם? לגבי אשלי, קודם כל, היא אינה במצב שבה היא מבחינה בין זכויות, כבוד וכו'. אין לה שמץ של מושג מה הם, והיא גם לא תרכוש מושג שכזה. שנית כל, מבחינת המצב התודעתי הסטטי שלה, יהיה לה יותר נוח לחיות במצב גופני שתואם את מצבה התודעתי, ההתמודדות הכפויה שלה עם גוף נשי ומלא היא התמודדות בעייתית. הנקודה היא שהמצב הרבה יותר מורכב מלפרסם "מזעזע" בראש חוצות, וצריך לבדוק את העניין עד הסוף.

 

[בשבושונית]

אני איתך יוסיפוס

זכיות יסוד אני אופטרופוסית על הבן שלי מגיל 0 ועד היום שהוא בן 24 וחצי בואי ספרי לי מה לא טוב בזה איזה רע זה בשבילו את יודעת שאני כהורה אופטרופוס מחויבת מיכול גוף אחר שהוא אופטרופוס ידוע לך שעם בני מאושפז בכול מקום שהוא עם בבית חולים או מוסד או דיור מוגן אני חיבת בכלכלתו והוא סמוך על שולחני מחובי לבקר אותו לדאוג לכול הצרכים שלו מהדבר ה קטן ביותר שזה סכיני גילוח ועד הלבשבה הנעלה טיפולי שיניים ועל כול המישתמע מיזה ( דרך אגב אופטרופוטס חיצוני לא מחויב לכול זה והוא עוד גובה דמי שירות בסך 50 שקל לחודש ) ידוע לך שכאופטרופוס בגלל שבני חוסה במעוןא ני מקבלץ רק 340 שקל לחודש לצרכים שלו את מסוגלת להיסתדר עם זה זה משהו שניראה לך בסדר כמו יוסיפוב אני שואלת קראת את הבלוג של ההורים את שופטת יותר מידי מהר ניסית לעצור רגע ולהיות שניה אחת במקום שההורים נימצאים את רואה דברים רק בשחור ולבן

 

[זכויות יסוד]

אני מניחה שזה עניין של השקפה

לא קראתי את הבלוג ואני רק התייחסתי לעניין עצמו. בעיני אפשרות כזו מזעזעת. לגבי מה שכתבת בקשר לסכום הנמוך להחריד שאת מקבלת אני חושבת שזה ממש עוול. הרי יש לך הוצאות בלי סוף וקראתי שהוא מבקר הרבה בבית באחד השרשורים. אני גם הבעתי את חרדתי למדרון החלקלק שהחלטה כזו עלולה להביא. למשל מה קורה כאשר התפקוד מעט יותר גבוה. היכן עובר הגבול? לכן גם לגבי המקרה הזה ובוודאי שלגבי הסוגיה האתית אני שוב מביעה את הזעזוע שלי.

 

[בשבושונית]

זכיות יסוד יקרתי

עם מונתי להיות אופטרופס על גוף ורכוש של בני לא סתם מונתי אין שום רצוןלבית המישפט לנות אופטרופסים לכול דיכפין מאותם סיבות שאת אומרת וחושבת זאות סוגיה קשה בכדי להיות אופטרופוס את עוברת מיליון ואחד אלף מיבדקים ו שהקשה ביותר הוא המסוגלות שלך כוטל שנה אני מחויבת בדוח כספי על מה הוצאתי את ה340 או ה370 ש"ח שאנימקבלת מהביטוח הלאומי וזה אומר שאני עם קניתי לתומר מסטיק בזוקה אני חיבת בחשבונית מס על כול זה אני חיבת להתחים את הדוח אצל עוך דין שזה מכספי אסור לילקחת את הכסף הזה מתומר כול 3 שנים אני שמלמת אגרה על סך 570 ש"ח נכון מצחיק שזה גם מכספי היום קשה לאשפז אנשים בבתיחולים עבר עידן האישפוז הכפויגם לרופא המחוזי אסור לחתום על צו אישפוז כזה כול 3 חודשים הם עולים לועדה שיש בה עורך דין חיצוני שופט בדימוס פזיכיאטר מחוזי עו"ס ופסיכולוגית מימשרד הביראות בית החוליםא ו המוסד שבוא החולה מאושפז בכפיה חיב בדוח רפואי יום יומי שעה שעה החולה ניבדק לבד שום נציג מטעם המקום שבוא הוא שוהה לא נימצא בחדר החולה יכוללספר הכול לחולה זכותשבן מישפחה ישהה בחדר שככה עידן ימי החושך באישפוז פסיכיאטר עבר מיזמן גם בתי חולים פסיכיאטרים לא יכולים להחזיק חולה מעל 3 חודישם רק במצבים יוצאים מהכלל וזה דבר נדיר היום עלינו האופטרופוסים יש מפקח אזורי שבוחן אותנו בזכוכית מגדלת החולה יכול בכול זמן נתון לבקש להחליף את האופטרופוס ובית המישפט חיב לעשות את זה גם עם מחר הבן שלי יקום ויגיד כי סתם ככה בא לו שאני ללא היה אופטרופוס שלו בית המישפט חיב למנות לו אופטרופוס אחר אני לא יודעת עד כמה את מעורה בחוקים החדשים יש לי חלום ואם את קוראת אותי כאן שיום אחד אני יקום לעידן אחר עם תומר שהתיפקוד שלו יהיה גבוהה כמו שאת כותבת אבל רצונות לחוד והאמת לחוד איןלי שום אשליה ואני מיזמן הפסקתי לחיות באשליותשתומר יום אחד יהיה שוטר ויקנה לי בית ומכונית אני מודעת בדיוק למחלה שלו ומצבושככה את הפנטזיות אני משאירה למקום אחר אנידי מציאותית ועם עם תומר במיסגרת עבודתי ראיתי מעט מאוד אנשים שחולים במחלת כסיזופרניה קשה שהתיפקוד שלהם הישתפר לזמן ארוך אני ואת יודעים שאחת הדברים אצל חולים כאלה זה להפסיק לקחת תרופות ומיכאן הדרך לתהום בחזרה קצרה מאוד רק המיקרים קשים מאוד בית המישפט ממנה אופטרופוס לחולה רק במיקרים שכושר השיפוט של החולה לקוי ושאיןלו מסוגלות ולא יהיה לו מסוגלות בעתיד לדאוג לצרכים שלו שימי דברים במקומם יקרתי שום אמא שלא רוצה רע לבן שלה שום אמא לא רוצה לאשפז את הילד שלה ולראותאותו סגור במחלקה סגורה שום אמא בעולם לךא רוצה רע לילד שלה גם ככה אנחכנו חיים עם ריגשי האשמה ועם תחושת הכישלון ולמה ולמה

 

[יוסיפוס פלביוס]

הדברהראשון שאני רוצה לומר

לך זה שאני גאה בך. אני לא אומר את זה ממקום של התנשאות אלא ממקום של הערכה מאוד גדולה וידיעה שאני אישית עוד לא הגעתי למקום הזה שלך. אני כל פעם שאני מסתכל ומדבר עם בת הזוג שלי נתקף ברגשות אשמה מאוד גדולים על זה שלא עשיתי כלום, שלא מנעתי. לא משנה עד כמה אני יודע שלא יכולתי לעשות כלום רגשות האשמה הללו עדיין קיימים. אני זוכר שבהתקף האחרון שלה שהיה לפני מספר חודשים, לקחנו אותה למיון בבית החולים, כבר ידענו מה קורה איתה, הרגשנו וראינו את זה, ואני זוכר כשהיא נכנסה לפסיכיאטר במיון עם אמא שלה, יצאתי החוצה, ופשוט התחלתי לבכות, כל הזמן חושב לעצמי, מה עשיתי, איך לא שמרתי אליה כמו שהבטחתי לה.

 

[יוסיפוס פלביוס]

את לא יכולה להתייחס לעניין עצמו

מבלי לקרוא את הבלוג. הבלוג הוא הוא העניין עצמו, והוא מתאר יפה מאוד את ההתלבטויות של המשפחה ואת התהליך שהיא עברה. הוא הרבה יותר מעמיק ומשקף מאת לעומת כתבה של שתי פסקאות בוואלה!. הזעזוע שלך הוא פונקציה של סקירה עיתונאית לגבי מקרה קשה שלא מסוגל להכיל בתוכו את כל הלבטים האתיים האפשרים, ואני חושב שהבלוג עצמו יכול להקרין קצת אור אחר על העניין הזה. אני מתרשם שנקודת המוצא שלך היא כזו שכל אחד הוא שווה זכויות וכבוד וראוי שפעולות שנעשות לגביו יעשו בתיאום איתו ולא מבלי ידיעתו או תוך כדי כפייה. זו נקודה אידיאלית, אבל דברים לא עובדים ככה. כבר נתתי את הדוגמא של האם והתינוק או של המשפחה ונפגע הנפש, וקשה להתייחס לפעולות של גורמים אלו כ"מעשיים ברבריים" כמו שאת מתארת, הנקודה שהוא שה"עניין עצמו" הוא הרבה מעבר להתייחסות למקרה גופא, והוא כולל בתוכו דיון אתי רציני. אני מקבל בברכה את הבעת המחשבות שלך, אבל אני מרגיש שהנמהרות שלהן מחטיאות את מטרת הדיון האתי שיש לעשות.

 

[yaelelele]

לפי דעתי..

זה לא כל כך מזעזע אולי עצוב אך לא מזעזע , למרות שאשלי בת 11 מוחה הוא של ילדה בת 3 חודשים. היא איננה תחשוב באיזשהו שלב "למה אני לא יכולה להכנס להריון?" או "למה אני לא מקבלת מחזור כמו כולם?" הכריתת ניצני השד נראה לי קצת מיותר. תחשבו בהגיון , עדיף שהיא תכנס להריון?% שמוחה הוא של ילדה בת 3 חודשים?