מזעזע
סבתי היקרה שברה את הקרסול ואושפזה בוולפסון. הייתי במיון אתה, ואחרי זה עברנו לאחת המחלקות. הכניסו אותנו לחדר באחת המחלקות. כבר בכניסה היה שם ריח מזעזע. שכבה על אחת המיטות באותו חדר אישה גדולה מאוד שפשוט לא הפסיקה לבכות. אחרי שדאגתי לסבתי התקרבתי לאשה - שהיתה לבד, כדי לבדוק אם אני יכולה לעזור. היא דיברה רוסית בלבד כך שלא הבנתי, אך היה לי ברור שהריח הנוראי בחדר מגיע ממנה, וגם היא סובלת ממנו מאוד. היא פשוט שכבה בשלולית של צואה ושתן, שכבר מזמן יצאו מהחיתול שלבשה.
מיד ניגשתי לאחיות לבדוק למה לא מחליפים לה סדינים וחיתול, והאחות נתנה לי את התשובה הבאה: "היא 180 קילו ואנחנו רק 2 אחיות במשמרת ולא יכולות להרים אותה כדי להחליף לה". שאלתי מתי תהיה עוד אחות? והיא אמרה שרק מחר בערב הן 3 אחיות במשמרת. לשאלתי אם אני יכולה לעזור - נתקלתי בתשובה שאסור לי כי אם יקרה משהו יהיה אפשר לתבוע אותם. היו גם מלא אחים במקום ושאלתי עם אחד האחים לא יכול לעזור, והתשובה שקיבלתי היתה שמבחינה חוקית אסור לאח - זכר להחליף לאשה. שאלתי אותה אם זה נראה לה הגיוני שהאישה ככה כבר יותר מחצי יום ותישאר ככה עד מחר בערב רק בגלל שהיא שמנה? האחות אמרה לי שאם יש לי בעיה שאני אפנה למנהל המחלקה. ברור שגם אותו לא הצלחתי למצוא כי הוא כמובן יהיה רק ביום ראשון.
בנתיים האישה שם לא מפסיקה לבכות.
ניגשתי לרופאים - בחדר הרופאים, כשאני מחזיקה את הפלפון על מצלמה והודעתי שאני מצלמת את השיחה ומקליטה, ושאלתי אם הרופאים מודעים שאשה שאושפזה אתמול בלילה נמצאת בחדר ככה וככה תחת חסותם, ולא מקבלת טיפול מינימלי - רק בגלל היותה שמנה. הם בכלל ביקשו ממני לצאת ולכבות את המצלמה, ואני התעקשתי שרק שאקבל תשובה - אצא. אחד הרופאים עוד העיז להגיד שרופא לא אמור להתערב בעבודת האחיות. שאלתי אם זאת התשובה שלו ואם זה בסדר שזה יתפרסם ויצאתי. אחרי פחות מחצי דקה יצאו 2 רופאים ואמרו שהם יטפלו בעניין.
הפלא ופלא - אחות נוספת מהמחלקה בצד השני של המסדרון נקראה לעזרה, ו15 דקות אחרי האשה כבר היתה עם חיתול חדש, סדינים נקיים ואחרי רחצה.
כל כך מזעזע שצריך לאיים לפנות לתקשורת בשביל שמישהו יזיז את עצמו.
ואני אפילו לא יודעת על מי אני יותר כועסת.
סבתי היקרה שברה את הקרסול ואושפזה בוולפסון. הייתי במיון אתה, ואחרי זה עברנו לאחת המחלקות. הכניסו אותנו לחדר באחת המחלקות. כבר בכניסה היה שם ריח מזעזע. שכבה על אחת המיטות באותו חדר אישה גדולה מאוד שפשוט לא הפסיקה לבכות. אחרי שדאגתי לסבתי התקרבתי לאשה - שהיתה לבד, כדי לבדוק אם אני יכולה לעזור. היא דיברה רוסית בלבד כך שלא הבנתי, אך היה לי ברור שהריח הנוראי בחדר מגיע ממנה, וגם היא סובלת ממנו מאוד. היא פשוט שכבה בשלולית של צואה ושתן, שכבר מזמן יצאו מהחיתול שלבשה.
מיד ניגשתי לאחיות לבדוק למה לא מחליפים לה סדינים וחיתול, והאחות נתנה לי את התשובה הבאה: "היא 180 קילו ואנחנו רק 2 אחיות במשמרת ולא יכולות להרים אותה כדי להחליף לה". שאלתי מתי תהיה עוד אחות? והיא אמרה שרק מחר בערב הן 3 אחיות במשמרת. לשאלתי אם אני יכולה לעזור - נתקלתי בתשובה שאסור לי כי אם יקרה משהו יהיה אפשר לתבוע אותם. היו גם מלא אחים במקום ושאלתי עם אחד האחים לא יכול לעזור, והתשובה שקיבלתי היתה שמבחינה חוקית אסור לאח - זכר להחליף לאשה. שאלתי אותה אם זה נראה לה הגיוני שהאישה ככה כבר יותר מחצי יום ותישאר ככה עד מחר בערב רק בגלל שהיא שמנה? האחות אמרה לי שאם יש לי בעיה שאני אפנה למנהל המחלקה. ברור שגם אותו לא הצלחתי למצוא כי הוא כמובן יהיה רק ביום ראשון.
בנתיים האישה שם לא מפסיקה לבכות.
ניגשתי לרופאים - בחדר הרופאים, כשאני מחזיקה את הפלפון על מצלמה והודעתי שאני מצלמת את השיחה ומקליטה, ושאלתי אם הרופאים מודעים שאשה שאושפזה אתמול בלילה נמצאת בחדר ככה וככה תחת חסותם, ולא מקבלת טיפול מינימלי - רק בגלל היותה שמנה. הם בכלל ביקשו ממני לצאת ולכבות את המצלמה, ואני התעקשתי שרק שאקבל תשובה - אצא. אחד הרופאים עוד העיז להגיד שרופא לא אמור להתערב בעבודת האחיות. שאלתי אם זאת התשובה שלו ואם זה בסדר שזה יתפרסם ויצאתי. אחרי פחות מחצי דקה יצאו 2 רופאים ואמרו שהם יטפלו בעניין.
הפלא ופלא - אחות נוספת מהמחלקה בצד השני של המסדרון נקראה לעזרה, ו15 דקות אחרי האשה כבר היתה עם חיתול חדש, סדינים נקיים ואחרי רחצה.
כל כך מזעזע שצריך לאיים לפנות לתקשורת בשביל שמישהו יזיז את עצמו.
ואני אפילו לא יודעת על מי אני יותר כועסת.
