אחד הדברים המרתקים המתגלים
בניסויים בנושא של אלימות הוא, שהיא איננה נובעת מ"דחף בלתי נשלט", כפי שלעתים נדמה. אנשים אלימים בוחרים את קורבנותיהם בחור היטב, ומקפידים להיות אלימים במקומות שבהם סיכוייהם להפגע מהאלימות שהם מפעילים קטנים - אם בגלל תגובה מיידית של הקורבן, ואם בגלל ענישה חברתית מאוחר יותר. כך מתגלה, למשל, שנשים ששערן איננו אסוף חשופות יותר לאונס, משום שקל יותר לאחוז בשער ובכך להגביל את תנועתן, ושנשים שמביטות הישר לתוך עיני אדם זר ההולך מולן מקטינות את הסיכויים שיאנוס אותן, כיון שהן יכולות מאוחר יותר לזהות אותו במסדר זיהוי. מדהים? לא ממש. הנתונים הללו עקביים עם נתונים המתייחסים לאלימות שאין לה פן מיני - גברים אלימים בתוך המשפחה יהיו פעמים רבות רגועים וחביבים במקומות שבהם אלימות עלולה לגרום לתגובה כלפיהם. גם בתוך המשפחה "בוחר" הגבר האלים בקורבן הנוח ביותר, עבורו, (למשל - זה שיצליח להמציא את הסיפור המוצלח ביותר בתגובה לשאלה, למה יש לך פנס בעין, או זה שכלל איננו יכול לבטא את ה"בעיה" שהוא מתמודד איתה בבית). כמובן, שכל אלה תאורים של סבירויות, ולכן אינם מתאימים לכל מקרה פרטי, אבל באופן כללי - על פני מקרים - מסתבר שהאנשים האלימים בהחלט ערים למצב, ויכולים לבחור אם לתקוף ואם לא לתקוף. למה זה רלוונטי? משתי סיבות לפחות: אחת, הענישה על פי חוק נקבעת למי שמסוגל להבחין בין טוב לרע. לא מוותרים על ענישה של אדם חולה נפש או בעל הפרעה רק משום שהוא מאובחן ככזה - אדם איננו נענש על פי הדין הפלילי רק אם ניתן להוכיח שבעת שבצע את העבירה לא יכול היה להבחין בין טוב לרע. זוהי הבחנה חשובה ומשמעותית, מכיוון שניתן לראות בכל עבריין אדם עם הפרעה, קלה או חמורה יותר, לפי דרגת החומרה של המעשה שבצע, ואין בזאת כדי להקל בעונשו. השניה, מאחר שהתוקפים האלימים (גם האנסים) מסוגלים להבחין בין טוב ורע ושוקלים את סיכוייהם לעונש או לתגובה חברתית שלילית - יש משמעות רבה לעניין ההרתעה בענישה של מעשים כאלה, ויש משמעות לא פחות רבה ליחס החברה כלפיהם. כידוע, אנס איננו רק זה שתוקף נשים בסימטה חשוכה, ובאופן נפוץ יותר, יהיה זה אדם מוכר ברמה איזושהי - שמסתמך, בין השאר, על כך שבושה ותחושות אשמה יגרמו לנתקפ/ת לא להסגיר אותו. ברגע שהחברה תראה באנס אשם חד משמעי ותסיר את עול האחריות/האשמה/שיתוף הפעולה מהנתקפ/ת, ירדו, כך אני צופה, (ובכך אני מסתמכת על גדולים ממני) כמויות מקרי האונס והתקיפה האחרת. כך גם לגבי אלימות בתוך המשפחה, כך גם לגבי תקיפות מיניות מסוגים אחרים - כולל הטרדות מיניות, וכך בכלל.
