שלום גם לך! מזמן לא ראינו אותך!
מה שלומך? היכן התחבאת? ומה לאביך ולקסת דיו? לא רק שיש סופרי סת"מ, יש בית ספר בירושלים לסופרי סת"מ, וזה אחד המקצועות המבוקשים בקרב העדה החרדית - גם מצווה גדולה, גם כבוד רב וגם פרנסה לא רעה בכלל, בהתחשב בכך שכל אדם שומר מצוות מחליף את התפילין שלו כל כמה שנים, שלא לדבר על מאות אלפים המזוזות שנמכרות בשוק. אני אישית אוהב מאוד קליגרפיה: בעיני זה סוג של אומנות "קטנה" ואישית מאוד. אתה כותב, נהנה, ומה שעשית לא הולך לשום מקום, מקסימום לפח הקרוב. לשני הבנים שלי קניתי עטים נובעים (פשוטים, לא משהו יקר), כדי שילמדו להחזיק עט נכון ולהשתמש בו נכון (ותאמיני לי - זו הדרך הכי טובה ללמוד). לקחתי את שניהם, כל אחד כשהגיע זמנו, למשה הכהן - הבעלים של החנות "עט לכל עת" ברחוב שנקין בת"א. הוא הכהן הגדול של העטים הנובעים בישראל, והוא התאים לכל אחד מהם עט מתאים, ולימד אותם להשתמש בהם. החנות שלו קטנה ואפלולית, משה הוא איש אקסצנטרי ומשעשע, תמיד לבוש בחלוק עבודה, מאות קופסאות על המדפים. יש לו טקס קבוע עם לקוחות, כולל ילדים: הוא שולף עוד עט ועוד עט, נותן להם לנסות, מחליף בקצב שהם לא ממש עומדים בו, ובסוף מושיב אותם לכתוב את כל האלף בית לפי הוראותיו. שניהם אמרו שהחנות והמוכר נראים כמו בחנות השרביטים בהארי פוטר. אני חושב שהם צודקים. ואגב אתר העפרונות - יש לי מכר שמשתמש בעפרון של פאבר קסטל, סתם עפרון מעץ מחורץ הנתון בתוך מחזיק קטן מכסף. עזבו את המחזיק - העפרון עצמו - נשבע לכם שזה סתם עפרון מעץ רגיל לגמרי עם חריצים לאורך כמו דיבל עץ, עולה - תחזיקו חזק - משהו כמו מאתיים דולר לחמישה עפרונות. יש להם חנויות מיוחדות לדבר המטורף הזה בכל העולם. תהרגו אותי, אני לא מבין מה יש לבן אדם, אפילו עשיר מאוד, להוציא כזה סכום על עפרון. מצד שני, זה מוכיח שוב את מה שאמרו כאן הרבה לפני: אם יש מוכר, ויש מחיר, בסוף יימצא גם הקונה.
