Michalush88
New member
מזל רע
העליה של אתמול התלוותה בנפילה משמעותית היום. אני נזכרת ביום שבו ביליתי את ההפסקה (45 דקות) בוכה בשירותים. ושלשום, כשמישהי הסבירה לי על "בזאר בגדים", ושאלתי אותה אם היא רוצה לבוא איתי, היא גמגמה התחמקות. כרגע חזרתי הבייתה, בכיתי שעתיים רצוף. לאחותי לא קשה כאן. אני מניחה שזה מכיוון שהיא לא מצאה עצמה כל כך בארץ, כך שכאן נוח לה לא פחות. לי זה קשה. בארץ חברים סבבו אותי... ואלו לא היו סתם חברים, הם היו החברים שאני בחרתי לי. אנשים בוגרים, רציניים, שאפשר לנהל איתם שיחה מלאת משמעות... אנשים שאני נהנית איתם. ישראלים... כאן, אין ישראלים, ואי לכך אין כאן אנשים כאלו. במזדרונות נשמעים צחקוקים קלי דעת מצד הי"בתניקים, וילדודס קטנטנים עם לאנץ' בוקס מטיילים להם במזדרונות (הלא הם הטטניקים). אני סיימתי כיתה ט' בארץ, והוקפצתי לכיתה י"א, אך יש לי עדיין 2-3 שיעורים עם כיתות י' (בכדי שזה יסתדר עם שיטת הבגרות שלהם כאן, ואני אוכל לסיים תוך שנתיים). בארץ, מבחינה חיצונית, לא הייתי ממוצעת, אך לא נראיתי מבוגרת בהרבה מבני גילי. כאן, אני נראית יותר מבוגרת מהשמיניסטים. אני צופה בתלמידי שכבת י' בדרמה, ואין מילים בפי. אני המומה... אני לא מאמינה שאני באותה שכבת גיל שלהם - דבר כזה לא נראה ולא יראה בארץ. צר לי להגיד שעם אחותי אני מרגישה קרבה מנטלית גדולה יותר מאשר עם בני שכבת י' (וחלק מהי"אניקים למען האמת), והקרבה בין אחותי לביני אינה גדולה. אני הגעתי הנה בתור שכבה שהייתי פופולרית בה. הייתי מוקפת בחברים שאני אוהבת מאד, ושהם אוהבים אותי. הגעתי עם ממוצע ציונים סובב את המאה. הגעתי הנה עם ביטחון, הגעתי הנה עם שמחת חיים, צוהלת ושמחה. הגעתי הנה עם כל זה, והם... אינם עוד.
העליה של אתמול התלוותה בנפילה משמעותית היום. אני נזכרת ביום שבו ביליתי את ההפסקה (45 דקות) בוכה בשירותים. ושלשום, כשמישהי הסבירה לי על "בזאר בגדים", ושאלתי אותה אם היא רוצה לבוא איתי, היא גמגמה התחמקות. כרגע חזרתי הבייתה, בכיתי שעתיים רצוף. לאחותי לא קשה כאן. אני מניחה שזה מכיוון שהיא לא מצאה עצמה כל כך בארץ, כך שכאן נוח לה לא פחות. לי זה קשה. בארץ חברים סבבו אותי... ואלו לא היו סתם חברים, הם היו החברים שאני בחרתי לי. אנשים בוגרים, רציניים, שאפשר לנהל איתם שיחה מלאת משמעות... אנשים שאני נהנית איתם. ישראלים... כאן, אין ישראלים, ואי לכך אין כאן אנשים כאלו. במזדרונות נשמעים צחקוקים קלי דעת מצד הי"בתניקים, וילדודס קטנטנים עם לאנץ' בוקס מטיילים להם במזדרונות (הלא הם הטטניקים). אני סיימתי כיתה ט' בארץ, והוקפצתי לכיתה י"א, אך יש לי עדיין 2-3 שיעורים עם כיתות י' (בכדי שזה יסתדר עם שיטת הבגרות שלהם כאן, ואני אוכל לסיים תוך שנתיים). בארץ, מבחינה חיצונית, לא הייתי ממוצעת, אך לא נראיתי מבוגרת בהרבה מבני גילי. כאן, אני נראית יותר מבוגרת מהשמיניסטים. אני צופה בתלמידי שכבת י' בדרמה, ואין מילים בפי. אני המומה... אני לא מאמינה שאני באותה שכבת גיל שלהם - דבר כזה לא נראה ולא יראה בארץ. צר לי להגיד שעם אחותי אני מרגישה קרבה מנטלית גדולה יותר מאשר עם בני שכבת י' (וחלק מהי"אניקים למען האמת), והקרבה בין אחותי לביני אינה גדולה. אני הגעתי הנה בתור שכבה שהייתי פופולרית בה. הייתי מוקפת בחברים שאני אוהבת מאד, ושהם אוהבים אותי. הגעתי עם ממוצע ציונים סובב את המאה. הגעתי הנה עם ביטחון, הגעתי הנה עם שמחת חיים, צוהלת ושמחה. הגעתי הנה עם כל זה, והם... אינם עוד.