את מניוחה הנחות לא נכונות
המערכת בדתית בנויה במידה רבה על אקסיומות הלכתיות. בגדול, ההלכה של היום - טכנית - דומה מאד לזו של לפני 2000 שנה (מאז יש טקסטים, על לפני כן זה די ספקולטיבי) יש כללי פסיקה. יש כללי ניתוח של הטקסטים. וזה עובד באופן מאד דומה למערכת המשפטית. ההבדל הגדול בין השפיטה ההלכתית הדתית היהודית לשפיטה הכללית, היא ברמת החופש. החופש ההלכתי הוא מאד מצומצם. אפילו תיאורטית המרחב נתון במחלוקת. אבל כללי הפסיקה בפועל, הם מאד נוקשים. והם לא מאפשרים יותר מדאי משחק. אני בקי מעט בספרות הפסיקה. ודברים נקבעים לפי טקסטים של לפני אלף ואלפיים שנה. לזכרוני, התשובה של ר' משה פיינשטיין על שימוש באמצעי מניעה, מנתחת את התלמוד בנושא (משנה 3 נשים משמשות במוך - קטנה מעוברת ומניקה), הוא מנסה להסיק מזה ומהתלמוד שם, על מי שרוצה למנוע ילודה בשל בעיות כלכליות, ועוד. יש לי ביקורת לא מעטה על הפסיקה החרדית. אבל הביקורת היא על חוסר גמישות ופתיחות, ולא על המצאת דברים לשם מטרות מניפולטיביות. אני כועס על אי שימוש בסמכות, ולא על שימוש יתר. אם היו הרבנים משתמשים בסמכות שלהם היו פתרונות להרבה בעיות שגם לדעת הרבנים הם לא נורמליות. דוגמה, מעוכבות גט. הרבנים, ואפילו הדיינים בבתי הדין, יודו שלא לציטוט שבהרבה מקרים הם היו רוצים לכפות גט. ושזה הדבר הנכון וההגון לעשות. הם אף מפעילים לחץ לא קטן על המתדיינים שיסכימו לתת גט. אבל כאשר זה מגיע לכפייה של גט, הם סבורים שההלכה לא נותנת להם את הכלים לעשות זאת. דיין אמר לי במפורש "אין ספק ש... צריכים להתגרש. אבל השולחן ערוך לא נותן לי את הסמכות לכפות את זה".