אז אחרי שקצת נרגענו מהרגע ההיסטורי...
ראשית, שלא יהיו אי הבנות, לברון טופ 3 קל.
אפשר לריב על המיקום ביינהם אבל בשורה ה חתונה 'ארים, מייקל ולברון הם הטופ 3 בכל הזמנים ועל זה כבר אי אפשר לחלוק.
כמו שצויין כבר,
אבל כל אירוע שבירת השיא הזה היה בעיניי גם התגלמות האופי של לברון.
תיזכרו בשבירת שיא השלשות של ריי אלן ואח"כ של סטף קארי, בשני המקרים האדם הראשון שהם ניגשו אליו היה זה שאת השיא שלו הם שברו.
במקרה של לברון עברו הרבה דקות עד למפגש עם קארים וגם זה היה נראה די מאולץ במן טקס העברת הכדור שהיה די מביך (אבל זאת כבר לא באשמת לברון).
גם לחבריו לקבוצה הוא לא מיהר לגשת ושמר על סוג של "דיסטנס"
והיה גם משחק ולתומי חשבתי שאחרי שבירת השיא, לברון יגיד... יאללה, בואו ננצח את זה וילהיב את חבריו לקבוצה וקרה בדיוק ההיפך.
אחרי 16 נק' ברבע השלישי, לברון סיים את הרבע האחרון עם 2 נק' בלבד כשאת המשחק הוא בכלל סוגר על הספסל.
מזכיר שמדובר בקבוצה שמתחרה איתם ישירות על מקום בפלייאין כך שהמשחק הזה היה סופר חשוב עבורם אבל כנראה שבעיניו קצת פחות.
סדר העדיפויות של לברון תמיד היה בעייתי בעיניי אבל אתמול זה בלט במיוחד.
הגישה הזאת של "אני מעל כולם" זה משהו שמאייפן את לברון לא מהיום אבל היה ראוי שדווקא הפעם הוא יתנהג קצת שונה.
גם ההצהרות שלו בשבועות האחרונים "אני השחקן הטוב בהיסטוריה" לא מוסיפות לו כבוד בעיניי (תגידו מה שאתם רוצים על מייקל, אף פעם לא שמעתם אותו יוצא בהצהרה כזאת ובטח שלא שמעתם את קארים אומר את זה)
זהו...
אני הייתי הייטר... עכשיו תורכם
