מזווית של אמא

כנראה לפסיכולוג אין ניסיון כזה

שכאשר מרגישים ממש רע הפסיכותרפיה לא יעילה.

אולי אלה שאת מכירה לא היו בפסיכותרפיה מוצלחת? או לא קיבלו את הטיפול המתאים? בשיטה המתאימה?

הביקורת על תרופות היא ביקורת כללית אבל נכון שאם לוקחים תרופות כמוצא אחרון עדיף לכמה שפחות זמן ובוודאי לא כל החיים. אבל לא מספיק שהמשך הוא קצר. צריך גם שהתרופות יינתנו כמוצא אחרון.
 
עוד מדברי הפסיכולוג

לדעתו בנושא כזה הניסיון לא צריך לדבר [לא הניסיון האישי] אלא המחקרים צריכים לדבר [הניסיון המחקרי]. ממחקרים שהוא קרא פסיכותרפיה יעילה גם לדיכאון החמור ביותר.

הבעיה בניסיון אישי היא שהוא מועד להטיות. למעשה יש מחקרים שמראים שהניסיון האישי מועד להטיות. יש הטיות על הזיכרון בני אדם זוכרים את מה שהם רוצים לזכור ופחות זוכרים את מה שפחות נוח להם לזכור. זה נקרא הטיה מוטיבציונית (motivational bias] זו הטיה להסיק מסקנות או לזכור מידע באופן המשרת את הצרכים של הפרט. לבני אדם יש אינטרס לא להגיע למסקנות ולא לזכור מה שלא נעים להם.

בעיה שנייה היא שהאנשים שאת מכירה אינם מדגם מייצג, אינם מדגם מספיק גדול.
בעיה שלישית, לא ברור איזה פסיכותרפיה הם קיבלו כלומר באיזו שיטה, ובתוך השיטה האם המטפלים היו מקצועיים ואיכותיים מספיק

גם לא ברור הניסוח "הרגישו ממש רע". זה ניסוח עמום ובלתי מדיד ולא ברור איפה הדברים נופלים בהגדרות בפסיכופתולוגיה. מה ההבדל בין אלה שהרגישו ממש רע לאלה שלא הרגישו ממש רע?

יש דיכאון מז'ורי [הפרעת דיכאון קשה, דיכאון רבא major depression] יש דיסתימיה ויש דכדוך, דיספוריה. האם אלה שהרגישו ממש רע היה להם דיכאון מז'ורי ולא דיסתימיה? דיכאון מז'ורי או דיסתימיה אבל לא דיספוריה?

גם בתוך הדיכאון המז'ורי יש סולם דרגות. הסולם המקובל הוא סולם המילטון [יש גם סולם בק] ויש מיון של דיכאון קל, דיכאון בינוני, דיכאון חמור ודיכאון חמור מאוד. הדברים האלה נמדדים לפי ציון בסולם המילטון על פי אבחונים. יש רשימת סימפטומים לדיכאון ובוחנים האם האדם מתאים לרשימת הסימפטומים שחייבת להיות על מנת לקבוע אבחון זה או אחר. אבל את זה לא עושים על סמך התרשמות כללית ומסקנה "הרגישו ממש רע" אלא בוחנים את הדברים מול תסמינים ספציפיים שחלקם רגשיים, חלקם קוגניטיביים וחלקם התנהגותיים ונותנים ציון בסולם. גם רמת הדיכאון הקל בל נשכח שהוא קל במסגרת דיכאון מז'ורי. כלומר זהו דיכאון מז'ורי קל.

בכל אופן הטענה שפסיכותרפיה לא יעילה בדיכאון מז'ורי היא לא אותה טענה שהיא יעילה בדיכאון מז'ורי אבל לא בדיכאון מז'ורי בדרגה של חמור מאוד. לשתי הטענות הפסיכולוג לא מסכים אבל זה משנה מה הטענה בדיוק כדי לדעת מה לבדוק. "הרגישו ממש רע" זה יותר מדי כללי מכדי לדעת מה לבדוק. זו לא הגדרה אופרציונלית אלא הגדרה נומינלית. הגדרה נומינלית היא הגדרה מעורפלת כי בהגדרה עצמה נכללים מושגים מופשטים וכלליים. קשה לעבוד עם הגדרה נומינלית כי כאשר נתקלים בנתון לא ברור אם הוא שייך או לא שייך למושג. ההגדרה האופרציונלית נועדה לגשר על הפער מהרמה התיאורטית לרמה המעשית. על מנת שנדע בהינתן אדם שיש לו תסמינים א. ב, ג לאיזו קטגוריה הוא שייך?
 

Berethor

New member
אחרי שכבר יש לך ילדה, זאת כבר לא שאלה של אם את מתאימה

זאת שאלה של אם תהיא אמא טובה או אמא לא טובה, ואני מקווה שתלמדי/מצליחי להיות אמא טובה.
 
זאת לא הנקודה שצריך להדגיש לצרכים טיפוליים

זה נראה כמו ניסיון למנף מוטיבציה אימהית דרך נקיפות מצפון ורגשות אשמה. זו לא דרך טובה מפני שהיא מעוררת רגשות אשמה ואז המצוקה עלולה להחריף במקום להיות מופחתת.

לא נראה שהיא מזניחה את הילדה אלא רק אומרת שקשה לה אז למה להדגיש את התלות של הילדה בה? נראה שהיא מבינה את זה לבד.
 
האופציה של לא להיות אם כמעט שלא נתונה בחברה הישראלית

ואינה נחשבת לגיטימית כדרך חיים. מחוץ לשוליים מסוימים. קיום נשי שאינו כולל אמהות? לא תראי את זה כמעט בתרבות.
 

Nana user

New member
ועובדה שאת כאן

אלהורות היא אכן בחירה מאד לא פופולארית בישראל אבל יש אסטרטגיות בריחה למי שהעניין בנפשו.
פירטתי על זה בפוסט של השעון הביולוגי המתקתק.
 
נכון, ולמי שיש מספיק כח כלכלי ונפשי לעמוד בלחצים. חשוב מאוד.

לא לכל אחת יש הפריבילגיה לבחור שלא.
 

AlonPe

New member
כוח כלכלי?


כוח נפשי - לעמוד בלחצים החברתיים, יכול להבין.
אבל כוח כלכלי?
צריך כוח כלכלי מאוד גדול - בשביל להביא ילדים ולא להיפך.
 
עצמאות כלכלית היא יסוד לחיים טובים של נשים

היא נותנת כח להתנגד ללחצים משפחתיים להתתחתן (לא כל כך חשוב עם מי, זו הרי שטיפת מוח בלתי פוסקת מגיל ילדות) ולהוליד.
היא מייתרת תלות בגבר במפרנס וכך נותנת כח לעזוב קשר רע ו/או כזה שבו מופעל עלייך לחץ להרות.
ככל שתהיינה יותר נשים עצמאיות כלכלית, כך הן תוכלנה לבחור האם להיכנס לקשר הטרוסקסואלי, האם ללדת או לא. עצמאות כלכלית היא חופש, פשוטו כמשמעו.
 

Berethor

New member
אפשר לחשוב שישראל זה ערב הסעודית, ממתי לנשים כאן אין עצמאות?

נשים ישראליות לא יכולות למצוא עבודה ולשלם על עצמן בדייטים? אני לא מאמין לתירוצים האלו.
 

Berethor

New member
אולי, אבל זה עדיין עדיף על ההתאבדות דמוגרפית שיש באירופה

"אירופה כפי שהכרנו אותה – שוקעת ונעלמת. היא לא מאמינה בהבאת חיים חדשים לעולם, ביצירת הדור הבא. בעוד ועוד מקומות ביבשת מתרחשות יותר פטירות מלידות. אפשר לקרוא לזה התאבדות דמוגרפית. בגרמניה יש ערים שבהן גני ילדים נסגרים והופכים לבתי אבות, והמקצוע המבוקש ביותר הוא רופאים גריאטריים, אבל אין צעירים שיאיישו את המשרות האלה. תהליכים רבים הובילו לכך: פירוק מוסד המשפחה, החשש מטרור, ההתרחקות מהמסורת, האינדיבידואליזם הקיצוני, הגלובליזציה, הליברליזם."

"ובמובן הזה, יש לנו ארץ נהדרת, חפצת חיים, עם שיעור ילודה אחר לגמרי. יחי ההבדל. מול אירופה המקשישה, אחת הסיסמאות הפופולריות של פוליטיקאים בישראל היא "למען עתיד ילדינו". שר האוצר מקדם במרץ תכנית שעונה לשם "נטו משפחה". והשבוע, בבית האבלים שבו ישבו שבעה על הרב בני אלון ז"ל, חבר הכנסת והשר לשעבר שהלך לעולמו, הסתובב בין המנחמים הריאיון האחרון שנתן לרבקי גולדפינגר בעיתון "בשבע"".

"אלון נשאל: מה המסר הכי חשוב שהיית רוצה להעביר כיום? זו הייתה תשובתו: "שום דבר לא יותר חשוב מן ההמשכיות המשפחתית. משרשרת הדורות המחברת חוליה לחוליה במימד העמוק, היהודי, ההיסטורי. כל אדם עושה מה שהוא יכול לעשות, אבל זמנו של היחיד תמיד מוגבל, אלא אם כן הוא חי בתודעה שהוא חלק מנצח ישראל. ולא כסיסמה, אלא כחוויה חיה שבה אני זוכר בכל עת שאני בנם של הוריי ושל זקניי, אביהם של ילדיי וסבא של נכדיי"".

[URL]https://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/16184[/URL]
 

LEO3077

New member
שלום לך

היי,גם אני עוברת אותה תופעה,רק שיש לי 2 בנים מעל גיל 9...(לא תאומים). עם הגיל באמת הם עצמאיים...אבל אז הם הולכים לחברים...ואין יותר שליטה על כלום...וצריך לחנך וכאלה...ושיעורי בית,מבחנים,שיחות עם המורים...לא כיף בקיצור... אז כבר לא יודעת איזה גיל יותר טוב...:(
 

LEO3077

New member
המשך

כן.האחריות ממש כבדה...הם הולכים לבד,תמיד הלב לא במקום... אבל באמת בית ספר זה ממש גיהנום..אין חיים,כל היום זה רק שיעורים,להכריח אותם , כל דבר לבקש מיליון פעם...לא קל... גם רבים הרבה...ואני כבר לא מדבר על כסף...פשוט המון המון...זה אוכל,זה נעליים,חוגים...
 

alice1803

New member
היי את חייבת לקבל עזרה, אל תתמודדי עם זה לבד

אני מקווה שאת בסדר, אבל לקבל עזרה, ולקבל פרופורציות נכונות, יעזור לך להבין מאיפה מגיעים הרגשות השליליים האלו.
&nbsp
כי נורא קשה לקרוא את מה שכתבת, אפילו שאנחנו בפורום כזה.
ולפי ההתבטאות שלך, ניתן להבין שאת סובלת מדיכאון ומצוקה נפשית, וזה באמת סיוט להרגיש לבד בתוך כל הבילבול הזה.
&nbsp
אבל את לא אמורה להרגיש ככה כלפי הבת שלך!!! לא משנה מה, ואני בטוחה שזה גם נובע מחוסר האהבה העצמית שלך כלפי עצמך. במיוחד שאת כותבת דברים כמו "בא לי למות", זה אומר שאת עצמך במצוקה, ואני לא חושבת שהילדה היא הסיבה לכך.
&nbsp
תאהבי את עצמך, תטפחי את עצמך, תקבלי עזרה, גם פסיכולוגית, כי את חייבת לחזור לאהוב את עצמך, בשבילך ובשביל הילדה שלך.
&nbsp
הרי אין לך באמת סיבה אמיתית לא לאהוב אותה, זה סתם בראש שלך, החופש שלך נגזל, תחושות מועקה, עצבים, לחץ נפשי, בכי, ועוד דאגות שלא ציפית להם.
בהצלחה
 
נ.ב. משפטים כמו

"את לא אמורה להרגיש ככה" "את חייבת..." "זה סתם בראש שלך" הם לא מוצלחים מבחינה תרפויטית. הם נשמעים כמו הטפות ואנשים לא מגיבים טוב להטפות בדרך כלל. הם מביעים דה לגיטימציה לרגשות שלה, הם מגבירים רגשות אשם כאילו היא חייבת ואמורה להרגיש משהו אבל היא לא מרגישה בהתאם למה שהיא חייבת או אמורה. משפטי should מייצרים מצוקה. צריך גישה יותר רכה ופחות נוקשה ומטיפה ופחות מגבוה.
 

alice1803

New member
אוקיי, מי אני שאטיף למישהו על מצוקותיו, אני בעצמי סובלת נורא

ובטח שלא התכוונתי לבוא מגבוהה, כשכתבתי "את לא אמורה להרגיש ככה", זה אולי סתם משפט שהשתמשתי בו, כי שמעתי אותו מאנשים אחרים, שניסו אולי לנחם אותי באמירה הזו, לאחר שאמרתי להם משהו אישי ושלילי על עצמי.
&nbsp
או שאולי חשבתי שיש באמירה הזו "את לא אמורה להרגיש ככה" איזו מין תקווה מסוימת לעתיד, שאולי יהיה יותר טוב, ושאני אמורה גם להרגיש בהרבה יותר טוב, ולהיות חיובית יותר ולא שלילית, וכמובן לא להתמודד עם זה לבד, ללכת לטיפול.
 
למעלה