אגב, בן,
אם תעשה חיפוש בפורום לתמונות שהעלתי בעבר, תוכל לראות שמרבית התמונות הן של זוחלי ארצנו. אני יכולה להעיד על עצמי (ובוודאות על חברים נוספים בפורום) כי יש עניין רב בזוחלים ארצישראלים, ואנחנו תמיד שמחים לשמוע על תצפיות ולראות תמונות. יש בעייתיות בנושא הזה, כיוון שהחוק לא מאפשר מגע עם הזוחלים הישראלים, וכל חובבי הזוחלים שסיימו לפרוע חוק, עוברים לחווית גידול רגועה יותר, של זוחלים תרבותיים המותרים לגידול. כשאין לך יותר מידי ממשק עם בעלי החיים האלו, קשה להתעסק בהם על גבי הפורום, כיוון שיותר ממפגשים מקריים ולא מקריים עם זוחלים בארץ, אין. (כמעט). כך, שמישהו מעלה תמונה של זוחל ארצישראלי, השאלות מתמצות בדרך כלל במיקום ובסיטואציה. בעיה נוספת, וחמורה יותר בעיני, היא העובדה שמרבית אנשי האקדמיה והרשות שמתעסקים בהרפטולוגיה, רואים את הפורום כקן צרעות, ולא כמקום חינוכי בעל פוטנציאל גבוה. על אף הפצרות רבות מצידי, הם מסרבים או ממעיטים לבקר בפורום, שלא לדבר על לכתוב בו. מה שיוצר מעין מעגל סגור ועצוב בעיקר, שבו הנושא העיקרי שעולה לדיון הוא חווית הגידול. {אנשי שמירת טבע (חוקרים, סטודנטים, אנשי רשות, אנשי החלה"ט, חובבי טבע וכו') שגולשים בפורום פוגשים דיונים על גידול > לא מוצאים עניין ולא רואים לנכון לפתח עניינים אחרים בפורום > הפורום כמעט ולא נחשף לנושאים אחרים, וחוזר חלילה} ודבר נוסף, מרבית הסיורים שאני יוצאת אליהם הם סיורים באישור ובתיאום, ובדרך כלל חלק מפעילות מתוכננת אחרת (סקרים, סיורי חולות מודרכים וכו'). כאשר מדריך הסיור מקבל את ההיתר לצאת לשטח, הוא בעצם מתחייב לנוכחות איכותית בשטח, שתבטיח קיום תנאים נדרשים. לכן, הוא יבחר בקפידה את המשתתפים. לצערי, גם כאן, יש לנו מקל תקוע בגלגלים, עקב הרושם שנוצר לגבי הפורום. בקיצור, בעייתי.
רעיונות לפתרונות, מישהו?