ארוך..../images/Emo18.gif
אני ואמא שלי אף פעם לא הסתדרנו, לא ברמה של מריבות, ברמה כזו, שאני תמיד הייתי נותנת גם כילדה והיא הייתה לוקחת. לאורך השנים, למדתי להיות עצמאית, ועבדתי מאז שאני זוכרת את עצמי, היא לא היתה לוקחת ממני כסף, אבל אפילו דמי כיס לא היתה נותנת. בגיל 18 עזבתי את הבית לטובת החבר, והיא ידעה את הסיבות, היא תמיד האשימה אותי שנטשתי אותה, ושהזנחתי אותה, עד ליום שעברנו לגור מולה, ואז פתאום הבנתי עד כמה היא אישה קשה, אני אתן דוגמא: לפני כמה שבועות שכחתי את הארנק בבית והחצי היה בלימודים, והמרחק בין הבית שלי לעבודה הוא 45 דקות, התקשרתי אליה לחוצה, וביקשתי שתבוא לקחת אותי באוטו שלה, היא סרבה, כי היא עסוקה, אמרתי לה שיורד גשם, היא אמרה שהיא לא יכולה, שאלתי אם היא נשארת בבית, היא ענתה שכן, אמרתי לה שתלווה לי כסף ואחזיר לה שהחצי יחזור, אמרה שלא, והלכתי בגשם הביתה במשך 45 דקות.. עכשיו שהודענו לה שאנחנו מתחתנים, היא הכריזה שהיא לא עוזרת כלכלית, למרות שהיא יכולה, וזה מקובל עליי... אבל היא מפילה עליי המון נטל, כמו לשלם עליה באוטובוסים למדידות השמלה, למרות שיש לה רכב, או לקנות את הבשר ל"על האש" המשפחתי.. אני יודעת שאני צריכה לדבר איתה, אבל ניסתי המון פעמים, והיום היא אמרה שזוג חברים שלה יבוא, והם לא יביאו בשר, אמרתי שזה הוצאה נוספת עבורי וכעסתי, ועכשיו.. נפל לי האסימון.. היא מנצלת אותי.. סליחה שיצא לי מבולבל.. אני כנראה האדם הכי רע בעולם.. אבל זה לא אמור להיות הפוך??