מותר לכעוס?

[ימימה]

שיר בנושא, שהיה מאד אהוב על אביגיל

מתוך ספר של משחקי אצבעות: האגרוף סגור חזק מכווץ ומהודק והכעס שם בפנים משתולל אדום פנים טח וטח מצד לצד לא מקשיב לאף אחד עד ש... התעייף ונח האגרוף לאט נפתח מהכעס לא נשאר שום דבר

 

[אמא1]

תודה ימימה - אני אשתמש - מקסים

 

[אפרתש]

ולבכות מותר?

באירוע משפחתי, ראינו ילדה בת שנתיים שנפלה והתחילה לבכות. הבת של בעלי הבית, ילדה בת שלוש, באה ואמרה לה ש"בבית הזה לא בוכים". היה לנו עצוב. (הייתי שולחת אותה לתרפיית בכי אצל נעה

)

 

[אמא1]

יש עוד פנינים בנושא הבכי

היום שמעתי בגן ילד אומר לחבר שבכה "תפסיק לבכות, רק תינוקות בוכים". ובעוד גן, העובדת אמרה "מי שגיבור לא בוכה". ועוד פנינה: "אתה סתם בוכה בלי סיבה"

 

[אמא של שחר]

מ´פתאום - גדולים לא בוכים

כך ציטטה השבוע שחר את אחת המטפלות בגן. אני אמרתי לה שלדעתי המטפלת טועה ואפילו אני, שאני כבר גדולה, בוכה לפעמים ושגם לשחר מותר לבכות. אני שואלת את עצמי כמה השפעה יש לאמירות השפר עליה ואם העובדה שבבית היא רואה ושומעת דברים אחרים תגבור על ההערות המוזרות האלה של המטפלות.

 

[כרמית מ.]

זה לא תמיד ציטוט

בסך הכל, לא יוצא להם (בדרך כלל) לראות אותנו בוכים הרבה, למעשה, כמעט ולא, או אפילו בכלל לא - כי "גדולים" באמת בוכים פחות - לא כל נפילה, עלבון וכדומה גורמים לי לבכות (בלי קשר לכך שאני עשויה לבכות בקלות משיר, סרט וקטעים מרגשים אחרים, ולא מתביישת בכך, אבל עדיין אלו פעילויות שבדרך כלל לא יוצא ליד הילדים, ולא מתוך בושה או כוונה). גם הבן שלי הגיב באמירה כזאת כשבכיתי מתוך משחק וכשהוא צחק שאלתי למה הוא צוחק כשאני בוכה (למרות שבסך הכל היה ברור שזה בכי-משחק ולא בכי אמיתי) - מיד הסברתי לו שגם גדולים בוכים כשעצוב להם, אבל הוא לא כל כך האמין לי.

 

[אמא של שחר]

אני בייכנית רצינית ../images/Emo7.gif

ולשחר יצא הרבה פעמים לראות אותי בוכה באמת והיא גם שואלת "למה את עצובה" ואני מסבירה לה. לכן אני מוטרדת מהאמירה הזאת שלה.

 

[חנה של ליאור]

גם אצל חמי וחמותי זה כך

כששיר (8 חודשים) בוכה או מקטרת הם מיד אומרים "ש..ש..ש.. אסור לבכות" ואני מתקנת אותם שמותר ואפילו רצוי לבכות אם עצובים או שכואב ושזאת דרך התקשורת היחידה שלה. מצד שני, כששיר בוכה או מקטרת, אני מזדרזת לספק את צרכיה (אוכל, שינה או סתם פינוק) ובכך עוצרת את הבכי. חמי וחמותי מתקשים להבין את ההבדל בין הרגעת הילד (ע"י סיפוק צרכיו) לבין האמירה שאסור לבכות. הרי בשני המקרים מופסק הבכי, לא? (בעצם לא. ילדה בת 8 חודשים לא מפסיקה לבכות כי אומרים לה שאסור לבכות)

 

[נעה גל]

וכמובן שהזכרת לי את חמי וחמותי ../images/Emo13.gif

שלא מסוגלים לשמוע בכי של ילד וישר מציעים לאיתמר ואורן הבוכיים ממתק במקום. המסר כאן הוא כפול והרסני (וככה אני נראית שזה קורה

): א- אסור לבכות ב- אוכל הוא אמצעי לניחומים והרגעה

 

[Kalla]

מותר לבכות כמובן

אבל אני לא מעודדת בכי על כל שטות. הכל צריך להיות במידה סבירה. אם לילד באמת רע או כואב - ברור שהוא יבכה ואני אעודד אותו. אבל לא אעודד בכי של ניג´וז או צעקות. אם אמרתי לא על משהו כי אני מאמינה שצריך להיות לא - הבכי לא יעזור. הבן הגדול כבר יודע את זה ולכן אני יודעת שכשהוא בוכה - משהו באמת לא בסדר, וזה קורה לעיתים נדירות.

 

[רוצה עוד 1]

השאלה היא לא האם מותר לכעוס

אלא איך מביעים את הכעס. החכמה היא ללמד אותם להביע את הכעס באופן שהוא לגיטימי. מהי דרך לגיטימית זה הוא כבר עניין אישי. אצל האחד צעקות זה בסדר, אצל אחר לא, וכו´.

 

[חנה גונן]

בשביל מה לצרוח כש....

בדיבור שקט מבינים הרבה יותר טוב מה השני אומר? שלכם חנה גונן

 

[מירי,]

אבל לא פורק כעס!

נגיד שאני רוצה מאוד משהו ולא יכולה לקבל את זה - גם לא אם אדבר בשקט , בלתי אפשרי לקבל... וזה מכעיס אותי שאני לא יכולה לקבל את מה שאני רוצה ואני כ"כ רוצה ואטני מתרגזת כבר יותר.... הצעקות ישחררו את הכעס.