מותר לכעוס?

[אמא1]

מותר לכעוס?../images/Emo46.gif

השבוע בגנים עסקתי בנושא הכעס. לגיטימציה וסובלימציה. בפתח דברי שאלתי את הילדים אם מתור לכעוס. כולם, בכל הגנים אמרו שאסור לכעוס

כתבו לי מה דעתכם ואח"כ אומר לכם לאיזו מסקנה אני הגעתי

תודה

אירית

 

[אמא1]

../images/Emo4.gifאופס...לא הסברתי מספיק

התכוונתי - מה דעתכם על כך שהילדים חושבים שאסור לכעוס

 

[vered4]

שהם ניסו לתת לך תשובה שחשבו

שתמצא חן בעינייך. ואולי הם התכוונו לפעולות הכועסות ולא לרגש הכעס כשלעצמו, אולי הם לא יכולים להפריד בין מה מותר להרגיש לבין מה רצוי לא לעשות

 

[דסי אשר]

אני מעלה כמה אפשרויות

נוסף למה שוורד כתבה, ואולי המשך לוורד. 1. יש הבדל בין להרגיש שמותר לכעוס, כמסר שמועבר לך בבית,בגן, לבין היכולת השכלית הרגשית לומר זאת, כילד. גם אנשים מבוגרים רבים- יודעים קוגנטיבית שמותר לכעוס, אבל רגשית לא יכולים להסכים עם עמדה זו, וכאש מגיע הכעס, הוא מעורר תגובה רגשית לא חיובית אצל זה שצריך להכיל את הכעס. 2. אולי מה שהם שומעים בעיקר, או מרגישים בעיקר, שאסור להם לכעוס. דסי

 

[אמא1]

לא כולן בבת אחת../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif

ורד4 ודסי, תודה שהתייחסתן. חשבתי כמוכן ועוד, שמתי לב שזו תופעה של "תשובה אוטומטית" בערך כמו שכתבת ורד - כדי לרצות אותי. שאלתי גם דברים אחרים ונתקלתי ב-"ללללללאאאאאא" ארוך כזה. ממש כמו רובוטים. כאילו ששואלים אותם כל הזמן דברים שהם אמורים לענות ב-"לא". מעבר לכך, כנראה שכעס שהוא רגש לא נעים, מתחבר להם למשהו שלילי שאסור לחוות אותו ולכן הם אומרים שאסור לכעוס. אני שמחה שהיה לי שיעור הורים וילדים על הנושא הזה וההורים שמעו איך הילדים כולם אומרים שאסור לילדים לכעוס. הייתן צריכות לראות את הפנים של ההורים. - מיובשים מתדהמה על התשובות. אני מניחה שלקחו קצת חומר למחשבה הביתה. כשדיברנו על מה כן מותר לעשות בהדגשה שכן מותר לכעוס, נתתי להם בין השאר לקרוע ניירות צבעוניים, לקמט אותם, ולהדביק על נייר שחור - יצאה עבודה מרהיבה. הסברתי שאצלי הכעס הוא בצבע שחור, ואחרי שאני משחררת אותו (למשל בקריעת ניירות וקימוטם) פתאום יש לי מקום להמון יופי. וכך יצאה גם העבודה שהם עשו, צבעונית ויפיפיה! אגב, ההורים גם נהנו מאד לקרוע את הניירות

תודה על שהגבתן, אירית

 

[חנה גונן]

נשמע לי מוזר לאללה ביחוד מפני ש...

בגן שלי הכעס מותר ולגטימי,הילדים לא מנועים מלהביע כעס רק ללמד אותם כשכועסים לא צורחים או נושכים זה כבר הענין..... שלך חנה גונן

 

[מירי,]

אני מבינה למה לא נושכים...

אבל למה לא צורחים? עד היום הכי משחרר אותי מהכעס זה לצעוק ולפעמים גם לצרוח (תלוי כמה אני כועסת), זו מבחינתי דרך מצויינת להוציא את תחושת הכעס החוצה - בדיוק כמו לצחוק כשאני שמחה ולבכות כשאני עצובה....

 

[אני של מאיה]

מסכימה עם מירי../images/Emo2.gif

גם אני חושבת ש"צרחות" הרבה יותר לגיטימיות מנשיכות או מכל סוג אחר של אלימות. אי אפשר לצפות מהילדים (ולדעתי גם מהמבוגרים) לשמור על 100% איפוק ולדבר כל הזמן בשקט, ברוע ובנינוחות. ומה קורה כשהם או אנחנו כועסים, אבל ממש כועסים? הרמת קול משחררת חלק נכבד מכעס.

 

[נעה גל]

אני דווקא מאוד מבינה מאיפה מגיעות

התשובות של הילדים. זה בדיוק המסר שהם מקבלים מאיתנו. כשהם נשכבים על הריצפה,צורחים ובוכים מכעס או מרביצים אנחנו עושים הכל כדי להפסיק אותם, אפילו כועסים עליהם. אז נכון אנחנו לא אומרים "אסור לכעוס" (כי מי חושב ככה?) אבל אנחנו מעבירים את המסר הזה בכל פעם שהילד כועס ומבטא את הכעס שלו באופן שלא מתאים לנו.

 

[מירי,]

אבל אני רוצה שהוא יפסיק לכעוס

כי לכעוס זה לא נעים! זה לא שאסור לכעוס אלא שלא נעים לכעוס - אז בוא ננסה לפתור את הבעיה ולהפטר מהגורם המכעיס.

 

[נעה גל]

אני חושבת ש

לפתור את הבעיה זה לא אומר להפסיק לכעוס. לפעמים דווקא לכעוס זה מה שפותר את הבעיה. הרגש "כעס" הוא טבעי לחלוטין. הביטויים של הכעס הם לפעמים בעיתיים (כשמשתמשים באלימות לדוגמא), אבל הכעס עצמו, כרגש, לא אמור להיות בעייתי. אולי כעס הוא כמו בכי. הוא דרך לשחרר רגשות. הבעיה היא, אני (שוב) חושבת, בנקודה שאנחנו(כהורים)נתקלים בכעס של הילדים שלנו, והכעס עצמו לא נעים לנו. בואי נגיד את זה ככה- כשאת כועסת את לא חושבת לרגע "אסור לי לכעוס!" את אומרת לעצמך "זה וזה מכעיס אותי ואני צריכה לפתור את הבעיה" את מבינה את ההבדל?

 

[מירי,]

אני כן חושבת

אוף הילד הזה מרגיז איך נפטרים ממנו

לפעמים הם כועסים על דברים פעוטים שאפשר לפתור בקלות , אני רוצה לעזור להם לראות שקודם אפשר לנסות לפתור את הבעיה... כן , כשאני כועסת אני מנסה למצוא פתרונות לניטרול גורם הכעס.... הכעס לדעתי הוא לא כמו הבכי , אלא כמו העצב שגורם לבכי, אז יש משהו שמרגיז אותי ואז אני גם כועסת ואחת הדברים הכי משחררים (אצלי לנטרול) הכעס הוא צעקות (ולאו דווקא על מישהו (אבל עדיף

), אבל אולי אפשר מראש למנוע את הכעס? וכשאני אומרת לא נעים לכעוס- לי לא נעים לכעוס...

 

[לאה_מ]

לא נעים למי?

לך (כי באמת כעס של מישהו אחר לא נעים לאדם שצופה בזה)? או לילד? מן הסתם לילד זה לא לא-נעים (אני לא מתכוונת שזה נעים, אלא שהוא מעדיף לכעוס מאשר לא לכעוס) בלי שום קשר לפתרון הבעיה שמכעיסה אותו.

 

[מירי,]

אני משערת שלו לא נעים....

פשוט כי גם לי לא נעים כשאני כועסת.... לפעמים אין ברירה וכועסים , אבל לפעמים מאוד פשוט לנטרל את גורם הכעס ואז מפסיקים לכעוס - כי כבר אין סיבה לכעוס!

 

[נעה גל]

בקיצור, אמרת מה שאני אמרתי ../images/Emo13.gif

צריך לפתור את הגורם לכעס ולא את הכעס עצמו. ברור שכעס הוא תחושה לא נעימה - הוא נועד להיות תחושה לא נעימה, אחרת איך תפתרי את הבעיה שמציקה לך?

 

[מירי,]

נכון...רק חשבתי שלא הובנתי

אז בוא ננסה לפתור את הבעיה ולהפטר מהגורם המכעיס. אז היסברתי שוב...

 

[דסי אשר]

מירי, בתור אחת שהתמחתה- במחיר עצום

"לא לכעוס"- ובמיוחד על הגדולים(התחיל מההורים, ועבר לכל מיני סוגי גדולים...), אני רק יכולה להגיד- למדתי לכעוס, אפילו אם זה ללא ביטוי חיצוני. למדתי להרשות לעצמי להרגיש כועסת- כי מותר וחשוב להרגישכועסת. ודבר נוסף= הפרדה בינך לבין בנך. תופעה ממאד מוכרת, אצל הורים, ואני לא שונה מאחרים = לא לעשות הפרדה בינם לבין ילדיהם. במקרה שלך- את מרגישה שלא נעים לך לכעוס. אותך, בדרך זו או אחרת לימדו שלא צריך לכעוס, ולמדת לשלוט ברגשותיך- ואת מניחה שהדבר נכון גם לבנך. כמו שנעה כתבה- אין כעס נכון או לא נכון, צודק או לא צודק. כעס הור רגש לא נעים, אבל הוא חלק מעולמנו הרגשי. צריך להפריד בין כעס למעשים הנלווים לכעס. כילדים קטנים- יש בטוי פיסי לא נעים לסביבה(לא בהטוי הקולי, אלא מכות, נשיכות,משיכת שערות, צביטות וכו´). כגדולים, אנחנו לומדים לכעוס, אבל לתעל את הכעס, לעבד אותו, לראות מה עושים הלאה, ואיך שולטים בו- כי אכן הסביבה לא אוהבת לראות אותנו במצב של חוסר שליטה בעצמנו= צועקים, צורחים, בוכים, יש שמכים, יש שיורים או דוקרים בסכין.... דסי

 

[מירי,]

אותי כנראה לא היצליחו ללמד ../images/Emo8.gif

אם הייתי רואה כמה מהר אני מתרגזת.... ואם הייתי שומעת את שיחרורי הכעס שלי בשאגות.... אם היה נעים לכעוס היינו אולי צוחקים כשזה היה קורה לנו, אני מסיקה מתוך עצמי שלא נעים לכעוס , אני מסיקה מתוך הבנת רוב סיבות הכעס שזה רגש שלילי , אני מאמינה שהרבה פעמים ניתן לפתור את גורם הכעס - למשל להגיע עם האח להבנה לגבי מי משחק עכשיו במחשב ואולי הוא בכלל יוותר לו ואז אין סיבה לכעוס , להסביר לאמא למה כ"כ חשוב לנו שהיא תעזוב הכל עכשיו ותיראה משהו.... אם נפטור את סיבת הכעס לא נצטרך לשחרר לחצים , מותר לכעוס כי אמא לא עזבה הכל עכשיו ותבוא רק עוד 5 דק´ ואם כועסים מותר לצעוק כדי לשחרר את אותו הכעס - זה לא אומר שנעים לנו לכעוס.... ולא! שום דרך אלימה שמציקה לאחרים לא לגיטימית לשחרור הכעס!

 

[vered4]

אנחנו עושים שני דברים

1. מנסים להרגיע את הילד (או האדם)- כי הכעס נובע מתסכול ואנחנו רוצים לעזור- ולכן אומרים אל תכעס. 2. מנסים להרגיע את התגובה- אל תשתולל. ואמא שלי היתה מנסה להוריד את הווליום כדי שהשכנים לא יהיו מעורבים

בכל מקרה צורת ביטוי הכעס לא מקבלת אישור פעולה. כי היא לא נחשבת תרבותית. לסובבים את האדם (או הילד) הכועס לא נעים להיות לידו כשהוא מתפרץ- ואחד "מהסימנים" לאדם בוגר, הוא כשהוא מצליח לשלוט בעצמו. וזה מה שמנסים ללמד את הילד.

 

[דסי אשר]

נו, את גאונית ביצירה, חמודה שלי.