מותר להתבכיין קצת?
אחרי שנה פלוס שלא קיבלתי מחזור (9 חודשי הריון + 5 חודשים מאז הלידה), ביום חמישי האחרון קיבלתי. ולא סתם קיבלתי - הכל חזר כפי שהיה: החולשה והתשישות האיומים, הדימום הכבד (עברו כבר 4 ימים וזה עדיין ממשיך כמו ביום הראשון) והכי נורא - הכאבים האיומים (!!!). כ"כ קיוויתי שאחרי הלפרוסקופיה האחרונה וההריון אני לא אסבול יותר, לפחות לא ככה. ועכשיו חזרתי לגלולות (סרזט), דבר שכ"כ לא רציתי ואני רק מקווה שזה ימנע את חזרת המחזור. אוף אוף אוף! (וכל החברות/בנות משפחה ששואלות אותי מה קרה ולמה אני מתנהגת כמו סמרטוט רצפה, שומעות שקיבלתי ומברכות אותי ואומרות מזל-טוב ואף אחת לא מבינה שאין שום יופי בעניין ולא מבינות כמה שאני חרדה עכשיו שהאנדו' תרים את הראש שוב). מצטערת על ההתבכיינות. בעיקר בפני בנות שמצבן חמור יותר אבל חייבת לשפוך קצת בפני בנות שיכולות להבין.
אחרי שנה פלוס שלא קיבלתי מחזור (9 חודשי הריון + 5 חודשים מאז הלידה), ביום חמישי האחרון קיבלתי. ולא סתם קיבלתי - הכל חזר כפי שהיה: החולשה והתשישות האיומים, הדימום הכבד (עברו כבר 4 ימים וזה עדיין ממשיך כמו ביום הראשון) והכי נורא - הכאבים האיומים (!!!). כ"כ קיוויתי שאחרי הלפרוסקופיה האחרונה וההריון אני לא אסבול יותר, לפחות לא ככה. ועכשיו חזרתי לגלולות (סרזט), דבר שכ"כ לא רציתי ואני רק מקווה שזה ימנע את חזרת המחזור. אוף אוף אוף! (וכל החברות/בנות משפחה ששואלות אותי מה קרה ולמה אני מתנהגת כמו סמרטוט רצפה, שומעות שקיבלתי ומברכות אותי ואומרות מזל-טוב ואף אחת לא מבינה שאין שום יופי בעניין ולא מבינות כמה שאני חרדה עכשיו שהאנדו' תרים את הראש שוב). מצטערת על ההתבכיינות. בעיקר בפני בנות שמצבן חמור יותר אבל חייבת לשפוך קצת בפני בנות שיכולות להבין.
