מותר להצטרף?

[אחת שמצאה]

מותר להצטרף?

בעלי הנחמד סיפר לי שיש מקום בו נפגשים אנשים כמוני (לפי הגדרתו: "לא יציבים"). הצצתי ונפגעתי. מותר גם לי?

 

[R a c h e]

ברוכה הבאה!

תמיד טוב לפגוש עוד "לא יציבים" ומי שיכול להעיד על עצמו שהוא 100% יציב - ש י ק ו ם !

 

[אחת שמצאה]

רוב תודות

לא שיש הרבה אנשים יציבים בעולם, אבל נראה לי שאפשר - בהכללה גסה - לקבוע שחוזרים בשאלה שייכים לקבוצת העוד פחות יציבים. אחרת, איך אפשר להסביר את הבחירה לשנות את מהלך החיים שקבעה עבורנו החברה בה גדלנו?

 

[חיקה]

ברוכה הבאה

 

[yitz]

רציתי לאחל לך ברוכה הבאה

אבל על סמך מה את קובעת שאנחנו לא יציבים אנחנו לכל הפחות יודעים מה אנחנו רוצים או לא רוצים מהחיים ואם זה לא יציב אז מה כן???

 

[אחת שמצאה]

בוא נגדיר יציבות

יציבות, לפי הגדרתו של בעלי הנחמד, היא העדרות של צורך בשינויים, או להיפך,צורך לשמור על הקיים (גם במחיר של התכחשות לאמת פנימית או במחיר של אי נוחיות מסויימת). לכן, העובדה שאנחנו לפחות שאלנו את עצמנו מה אנחנו רוצים מהחיים, לא הופכת אותנו ליציבים. להיפך, היא מפחיתה מהיכולת לשנות להיות יציבים. בשלב הזה של חיי, אפילו בן זוגי מבין שיציבות כבר לא תהיה בסביבה שלי (הוא אומר שזה הופך את החיים במחיצתי למעניינים). מה כן יהיה? התחדשות, שינוי, פקפוק וספקנות, אי קבלה של אף מוסכמה (לא משנה מי טבע אותה), קבלה של אתגרים, ובטח עוד כמה. כל הדברים האלה מאפיינים חוזרים/ות בשאלה, אבל אין להם שום קשר ליציבות. זו דעתי בכל אופן וברוך הנמצא

 

[ספל חמאה]

הוא נשמע לי חולה

בעצם, אם הוא התחתנן איתך, זה אומר עליו משהו...

>ספל חמאה חוזרת בה<

 

[ידו בכל]

בחירה לשנות מסלול חיים

האם אדם שחיי בחברה קומניסטית ורוצה לחיות במערב הוא לא יציב ? האם אדם שחוזר בתשובה הוא לא יציב רק על סמך העובדה כי הוא חזר בתשובה ? האם אלו שבחרו להגר מאירופה לאמריקה הם לא יציבים ? הייתי אומר שכל אלו שבוחרים לשנות את אורח חייהם הם אנשים בעלי אומץ לקחת את גורלם בידם וללא קשר לחוסר יציבות. אני חושב שבחירה באורך חיים חילוני היא בחירה מאד טיבעית ומראה על חוסן נפשי ולקיחת יוזמה. עד לפני לא הרבה זמן רב העם היהודי חיי חיים דתיים והחילון הגלובלי בכל הדתות בכל העולם תפס גם את העם היהודי. דווקא אלו שנשארים דתיים וחרדים אולי צרכים לתת הסברים. בכל מקרה אני מכבד את אורך חייו של אדם יהיה אשר יהיה ובודאי את אלו שבוחרים להיות דתיים. יש לי בעיה גדולה עם החרדים שבמתכוון לא נותנים השכלה כללית לבנהם. כאשר הבנים מגיעים לגיל הבחירה הם מתחילים מנקודת פתיחה נמוכה יותר. הניסיון להחזיק את הבנים בבית ולמנוע מהם כל קשר אל העולם החיצון מראה על חולשתה של הדת אשר מפסידה בכל פעם שיש אינטרקציה בין העולם החיצוני לקהילה המאד מבודדת שלהם. הדתיים השולחים את בנהם למוסדות החינוך הממלכתי דתי כן מאפשרים את הבחירה הזו. בכל מיקרה אני סומך על הנחישות ועל כוחות הנפש של אלו שבחרו לשנות את חייהם ובטוחני כי הם יצליחו להתגבר על נקודת הזינוק היחסית נמוכה שלהם. דוגמאות יש למכביר.

 

[אחת שמצאה]

לא שכנעת אותי

כל הדוגמאות שנתת מדגימות את אותו הרעיון. כולם עונים להגדרה של לא יציבים. כי ממה נובעת ההחלטה לקחת את הגורל בידיים? מאי נחת או אי שקט שנוצר אצל אותו אדם בנסיבות החיים שלו. זה יכול לנבוע מאי הסכמה אידיאולוגית, מחוסר אמונה, מרצון לשנות את קו האופק שאליו אפשר לשאוף או מכל מיני סיבות אחרות. בכל מקרה מדובר בצורך לשנות את הקיים. והצורך הזה לשנות מעיד על אי יציבות. אצל אדם "יציב" לא מתעורר בכלל אי השקט הזה. הוא מקבל את התנאים שבהם הוא חי בלי לערער עליהם ובלי לשאול שום שאלות. ודרך אגב, בניגוד למה שנראה ברגע הראשון רוב אוכלוסיית העולם דוקא עונה להגדרה הזו של יציבות. כי כמה אנשים לוקחים את גורלם בידיהם ו"שוברים את הכלים" בהם שיחקו עד היום? ואני מתייחסת כאן במידה רבה אל הפן הפסיכולוגי. כל אחד מאיתנו יכול להיזכר בתחילת הדרך שהוא או היא עשה/תה. אצל כולנו זה נבע מאיזשהוא חוסר נחת. גם כאשר מדובר בחזרה בשאלה שהיא כביכול רציונלית לחלוטין (כמו במקרה הפרטי שלי, מבחירה שכלית והחלטה להפסיק להאמין), עדיין מדובר בטריגר כלשהוא שהתחיל את התהליך. לעובדת קיומו של טריגר כזה אני מתייחסת כאל סמן של חוסר יציבות. אצל "יציבים" טריגר כזה לא קיים. החיים שלהם לא מעוררים בהם שום אי נחת. ובכלל, אני מתייחסת להגדרה הזו כמחמאה גדולה בשבילי.

 

[yitz]

ניראה לי

שאת מבלבלת בין יציב לתמים. נאיבי. או עצלן. (תוסיפו או תורידו כאוות נפשכם) וללא יציב לשאפתן. חושב. מתעמק. או רציונל.(תןסיפו או תרידו......) תראי! בעיני כל התהליך של היציאה לא נובע מחיפוש אחרי אקשן, או איזה שהוא חיידק שאומר מספיק היה לחיות ככה, עכשין תנסה לחיות ככה. (מה שמזכיר שאבי תמיד היה אומר לי איציק ניסת את הדרך שלך אולי עכשיו תנסה את הדרך שלי) אם הייתי שומע לו הייתי נקרא לא יציב אני מסתכל סביבי כאן בפורום, ומתבונן במאגר של העמודים הקודמים, וכל מה שאני רואה כאן זה חברה רצינים ויציבים, ובהחלט פקחים וחושבים, אני יכול להמשיך כך עוד ועוד אבל אני מקווה שהבהרתי את הנושא. ובשבלך אולי תפתחי פורום ליוצאים לא יציבים נראה מי יתגלגל לשם כל מה שנשאר לי זה לאחל לך הצלחה ויציבות >איציק חושב ש"אחת" עדיין תחת השפעת החרדים שבן אדם עם דעה עצמית הוא חריג<

 

[ידו בכל]

../images/Emo45.gif

 

[אחת שמצאה]

למה תמיד כשדתיים

נפגשים ישר נהיה ויכוח? אפילו אם הם כבר מזמן לא שייכים לעולם הזה? טוב, גירסא דיינקותא. זה חזק מאיתנו. נראה לי שאין בינינו ויכוח אמיתי על התוכן, רק על הביטוי בו השתמשתי. אפשר להציע לך

או

לאות שלום ואחווה? ד.א. לא רק החרדים חושבים שבן אדם עם דיעה עצמאית הוא חריג. זה נכון לכל קהילה סגורה שמרגישה מאויימת מחבר שחושב אחרת מהמקובל. נתקלתי בזה בהרבה מקומות, גם בחברה חילונית, וגם בחברה לא יהודית.

 

[ידו בכל]

לגבי הפן הפסיכולוגי

רוב אוכלסית העולם המערבי עברה ממצב דתי למצב חילוני ב 200 השנים האחרונות. נגמר הסרט שלטון הכוהנים בו האנושת הייתה כל כך הרבה שנים מבוזבזות. בוודאי שההתחלה היא בתחושת אי נחת, כי אורח החיים הדתי חרדי יוצר הרבה אי נוחות. מדובר על אורח חיים שכולו מעוות מבחינה פסיכולוגית. הבריחה ממנו היא טבעית וכך עשה רוב העולם המערבי ברגע שמיעוט אמיץ, פרץ את הדרך לכולם. יכול להיות שחלק מאלו שעברו צד הם גם לא אנשים מתמידים אבל לא ניתן להכליל. להזכירך, רוב האוכלסיה בישראל עברו מהצד הדתי לצד החילוני.בבתי הספר הממלכתים דתיים ישנה עזיבה של כ 50 אחוז את אורח החיים הדתי וזה לא כולל את העזיבה הגדולה ב150 שנה האחרונות. אם כבר מדברים עם הפן הפסיכולוגי אזי מעניין מדוע חלק מאיתנו מנסה לומר על עצמו דברים קשים. נכון שאת רואה בזה מחמאה אך לא ניסחת את זה במושגים של אנשים בעלי יוזמה, או אנשים שמטילים ספק, אלא בחרת בניסוח שניתן להתפרש כגנאי וכאשמה- אי יציבות. מעניין שהדת כולה מקדשת את הטלת האשמה הבלתי פוסקת. אשמנו, בגדנו, חטאנו, על חטא שחטאנו לפנך...אין סוף לדרישת האלוהים מהאדם וכל מה שנעשה לא יספק אותו. אולי, ואני אומר את זה כנקודה למחשבה ולא כקביעה שאולי חלק מאותה תחושת אשמה, שוכן אצל חלק מאיתנו, במיוחד לאלו שהתיחסו לדת ברצינות פעם. מה דעתכם ?

 

[אחת שמצאה]

תחושת אשמה

כלומר, אני אני חושבת שאנחנו מסכימים על התוכן (יוזמה, הטלת ספק). לגבי השימוש במונח חוסר יציבות - אם הוא פוגע במישהו, אני מייד לוקחת אותו בחזרה. וכל הדיון פה הוא על טרמינולוגיה בלבד. לגבי הפן הפסיכולוגי, אני מסכימה איתך. איכשהוא, נראה לי שרובינו ממשיכים לשאת איתנו רגשי אשמה על כל מיני דברים. גם כשעוברות שנים רבות (כמו במקרה שלי, למעלה מעשר). על עצמי אני יכולה להעיד שאין לי שום תחושה של חוטאת או סוג של אשמה כזו. תחושת האשמה שאני נושאת איתי, ואיני חושבת שאוכל להסיר אותה אי פעם מכתפי (למרות נסיונות שכנוע רציונליים רבים), היא כלפי המשפחה, והכוונה היא לכאב שנגרם להורי. אני חייבת להבחין בין הבושה שלהם (שהיא באמת בעיה שלהם ולא שלי, ואין לי שום רגשות כלפיה) וה"מה יגידו", לבין הכאב האמיתי שלהם על הסטיה שלי ממה שהם רואים כאמת מוחלטת. על זה, ורק על זה, יש לי ייסורי מצפון.

 

[מחפשת דרך]

אפשר ורצוי!

ברוכה הבאה,יקירה!

 

[ייִדישיסט]

ברוכה הבאה, "בעלי הנחמד" - עלק

ברוכה הבאה בצל קורתינו המט ליפול. את מאוד אוהבת את בעלך, הא ? אני אוהב כל מי שמצטרף, אבל זה עלול להשתנות כי אני לא כל כך יציב.

 

[דידית]

ברוך הבא../images/Emo135.gif

תמיד כיף שבאים חדשים וקצת יותר כיף שזה בת (לכוחותינו) תספרי לנו קצת על עצמך בת כמה, לאיזה ציבור את משתייכת. "לא יציבים"- מה שאת אומרת זה שאדם שמשנה משהו בחייו אז הוא לא יציב. יש לי שאלה אליך: תינוק שיוצא מהבטן של אמא שלו הוא לא יציב נכון? הרי מה היה רע לו שם? למה הוא יצא? לדעתי תהליך היציאה בשאלה הוא קשה וכואב ואולי מתלווה בתופעות לווי, שאת יכולה לקרוא להם חוסר יציבות ,אבל בסופו של דבר, לפי מה שראיתי, שהתהליך הזה מגיע לסופו, האנשים הם יציבים ביותר ואולי אפילו יותר מכאלה שלא עברו את הקשיים שחישלו אותם. המלצה קטנה: אל תכלילי אף אחד. יציבות זאת לא תופעה אלא ענין אישי שלא קשור לדת או ליציאה. דידית. <דידית אומרת שמותר גם לך>

 

[אחת שמצאה]

תודות והתנצלות

תודה לכל מקבלי הפנים. והתנצלות על הפגיעה. באמת שלא התכוונתי. אני מרגישה שאני קצת חודרת לאיזושהיא ריקמה קיימת, וזה הצלחתי לפגוע במישהו כבר בפעם הראשונה גורם לי לכועס על עצמי נורא. אז אני מתנצלת שוב. עכשיו קצת על עצמי: אני לא משתייכת לשום ציבור. אף פעם. לעולם. הציבור שאליו השתייכתי בעברי הוא זה הידוע בכינויו חרד"לניקי (במקרה שלנו חרדים שחובשים כיפות סרוגות מחוסר ברירה. הסיבה: אבא שלי מעדות המזרח, לא עליכם. התוצאה: חלק מאחי נשארו חרד"לניקים, אחרים בני עקיבא. כולם נורא חזקים באמונה ובקיום מצוות. אני פרשתי). מאז שפרשתי אני נמנעת מעקביות מכל רמז לקהילה שהיא. הספיק לי פעם אחת. פרשתי/פרקתי עול/התקלקלתי/טמאתי את המחנה לפני די הרבה שנים, בתהליך ארוך יחסית שנמשך משהו כמו שש שבע שנים. החותם הרשמי לחילוניותי המוחלטת היה בהחלטה להנשא לגבר עם עבר חילוני קשה, בור ועם הארץ, לפני יותר מעשר שנים. ופה המקום לענות למישהו שביקש גם אותו שהוא כנראה לא יבוא. אבל בטח ימשיך לעקוב מהצד (סקרנות אנתרופולוגית, ונסיון נואש להבין את האשה). אני שלימה עם הבחירה שעשיתי בחיי, אבל אחרי הרבה שנים אני יכולה לקבוע שלפחות מבחינתי ההתמודדות לעולם לא מסתיימת (בעלי נכנס לכוננות ספיגה קבועה כל ערב חג). חוץ מזה אני גם אמא, ובעלת מקצוע (שאותו לא אסגיר מכיוון שאין הרבה מתפקרים במקצוע שלי, ובתפקיד המסויים שאני עושה אני היחידה, ואם אפרט אותו זהותי תחשף, ולמרות השנים הרבות, עדיין יש אנשים שעלולים להיפגע אם יידעו עלי - כן, המשפחה שלי עדיין מסתירה את הבושה הגדולה בהצלחה לא מבוטלת. חוץ מזה שהאנונימיות נכונה לי). וואוו כמה כתבתי.

 

[גל נעים]

ברכה שלוחה לך על פני המיים.

מזל טוב על הצטרפותך אל פורומנו הקט,אי שם בשפלי ההרים הגבוהים של פורומי תפוז. ארצה בראשונה למסור לך צרור ברכות על אי יציבותך, אני מתפלל להשם שייצב אותך (יש למישהו קונדישינר?) בכל מקרה בשעות אלה ממש נשמעים זעקות של נהי ומספד על הודך הרב בשמי השמיים,ארץ וימים, על כך שמכאן אחרת תצאי. בטוחני כי הדבר ידוע לך כי כאן היא מאורת סמים וזנות כפי שמיטב רבני הציבור נוהגים לתאר את פעילותינו החברתיות. יש לנו גם ערבי הזרקת קוקאין פרסי משובח, ובאם תחפצי באורגיה לוהטת-את מוזמנת לצ´אט. ואולי גם את יום אחד תזכי,לככב ברחובה של עיר על פאשקוועיל מנצנץ ומבטיח, שבו יתנוסס שמך בגאווה כ-"אישה מקולקלת אשר אין להתרועע עימה". ובכל מקרה אשנס מתניים ואומר לך בקול דקיק וחרישי:"בהצלחה". אני נוהג בד"כ לתת לחדשים פרוסת עוגת גבינת פירורים משובחת לצד הנס קפה הטעים שהציעו לך. בכל מקרה אכן ברכתי שלוחה לך ולבעלך. בברכה-ליצן הפורום. גל.

 

[שומרת נפשה]

שלומות

ברוך בואך ובהצלחה בדרכך. היציבות היחידה שעלייך לשמור עליה בעוברך ממקום למקום, היא זו של כנפייך.