הסתיו השחור
New member
מותו של הירח
הוא פורר את הגפרור השרוף כשאפרו משאיר סימן שחור על היד. בדיוק ככה הייאוש השאיר את חותמו בלב שלו- הוא הכתים אותו בכאב ופורר אותו. הירח פשוט עמד למעלה וחייך. טוב לו ככה, מזמן שלא באו לבקר. הוא כל הזמן בוכה על נשמות המלאכים שנרצחו, כ"כ פסימי שהתחילו להתעלם. אולי מפחד. כל ייאושו של הירח התחלף בתקווה כשהוא ראה את החבל נכרך על צווארו כשידיו השחורות מאפר מכתימות אותו. הכאב עובר במגע, אבל הבדידות תישאר איתו כנראה לנצח. משום מה לא היה לו האומץ לעצור את נשימתו בעזרת החבל. הוא היה מיואש.מלאך מיואש. הוא רצה לעוף ללא כנפיים, ליפול אל השמיים הכהים ששום דבר לא מאיר אותם. הכוכבים נצנצו והפנטו אותו אך אורם לא עומד באור המלאכים. האור של המלאך המיואש היה האור הגדול של כל המלאכים. העולם התרוקן כשבדידותו גדלה. הם רק ניצלו את המלאך המסכן שספק עם כאבו הפריע להם. הירח החל צוחק כשראה את הסכין חותכת את ורידיו של המלאך. לירח לא היה רוע. הוא פשוט היה לבד, כשראייתו תלויה בקרני השמש כשם שהחיים תלויים בתקווה. דמעותיו של המלאך החלו לצאת מורידיו, מכתימות אותו, ובפעם הראשונה מזה הרבה זמן הוא חייך. חיוך אמיתי ומאושר. הירח נספג געגועים לאותו הרגע, הוא כ"כ אהב להיות מאושר... ברגעיו האחרונים החל המלאך לעוף בפעם האחרונה בעזרת כנפיו. זאת הייתה הרגשה של חופש מהול בחולשה. לא נותר למלאך עוד כוח והוא נפל על אחד העצים כשענפיו תופסות את כנפיו ומשאירות אותו תלוי ומחייך. הירח נאנח. שוב הוא צפה איך התאבד ונזכר באחד הימים הטובים בחייו. אורו הגדול הפך אותו לירח, שליט הכוכבים. הוא התקדם לעבר הוידאו והתכוון להוציא את הקלטת כשלפתע שם לב לקטע שלא ראה מעולם- בבוקר הילדים מצאו עפיפון קרוע על העץ. הוא היה בצורת מלאך כשחיוך מצוייר לו על הפנים.
הוא פורר את הגפרור השרוף כשאפרו משאיר סימן שחור על היד. בדיוק ככה הייאוש השאיר את חותמו בלב שלו- הוא הכתים אותו בכאב ופורר אותו. הירח פשוט עמד למעלה וחייך. טוב לו ככה, מזמן שלא באו לבקר. הוא כל הזמן בוכה על נשמות המלאכים שנרצחו, כ"כ פסימי שהתחילו להתעלם. אולי מפחד. כל ייאושו של הירח התחלף בתקווה כשהוא ראה את החבל נכרך על צווארו כשידיו השחורות מאפר מכתימות אותו. הכאב עובר במגע, אבל הבדידות תישאר איתו כנראה לנצח. משום מה לא היה לו האומץ לעצור את נשימתו בעזרת החבל. הוא היה מיואש.מלאך מיואש. הוא רצה לעוף ללא כנפיים, ליפול אל השמיים הכהים ששום דבר לא מאיר אותם. הכוכבים נצנצו והפנטו אותו אך אורם לא עומד באור המלאכים. האור של המלאך המיואש היה האור הגדול של כל המלאכים. העולם התרוקן כשבדידותו גדלה. הם רק ניצלו את המלאך המסכן שספק עם כאבו הפריע להם. הירח החל צוחק כשראה את הסכין חותכת את ורידיו של המלאך. לירח לא היה רוע. הוא פשוט היה לבד, כשראייתו תלויה בקרני השמש כשם שהחיים תלויים בתקווה. דמעותיו של המלאך החלו לצאת מורידיו, מכתימות אותו, ובפעם הראשונה מזה הרבה זמן הוא חייך. חיוך אמיתי ומאושר. הירח נספג געגועים לאותו הרגע, הוא כ"כ אהב להיות מאושר... ברגעיו האחרונים החל המלאך לעוף בפעם האחרונה בעזרת כנפיו. זאת הייתה הרגשה של חופש מהול בחולשה. לא נותר למלאך עוד כוח והוא נפל על אחד העצים כשענפיו תופסות את כנפיו ומשאירות אותו תלוי ומחייך. הירח נאנח. שוב הוא צפה איך התאבד ונזכר באחד הימים הטובים בחייו. אורו הגדול הפך אותו לירח, שליט הכוכבים. הוא התקדם לעבר הוידאו והתכוון להוציא את הקלטת כשלפתע שם לב לקטע שלא ראה מעולם- בבוקר הילדים מצאו עפיפון קרוע על העץ. הוא היה בצורת מלאך כשחיוך מצוייר לו על הפנים.
