טראנס פייר לערבים
New member
מושחתים, נמאסתם?*
"הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם..." לא ברור לי מאיפה צמחה האדישות הכל כך מרגיזה הזאת שהציבור אימץ לעצמו. וכשאני מדבר על ציבור זה כמובן מתחיל בבית – ממשפחה קרובה ועד לחברים ומכרים וממשיך גם אצל סתם עוברי אורח שחוזרים שוב ושוב על המנטרה המרגיזה: "עזוב אותך, לא מעניין...". אז נכון, הפוליטיקה הישראלית המאיסה את עצמה על הציבור, ונציגינו בשלטון אינם בדיוק חסידי אומות עולם, אבל עדיין... זה החיים שלכם! אם יש הזדמנות לשנות משהו זה עכשיו! הטיעון המרכזי של מחנה האדישים הוא ש"כולם מושחתים", דבר שכל בר דעת מבין שזאת דמגוגיה זולה והתחמקות מהדיון בעצם העניין, משתי סיבות עיקריות, הראשונה – לא חסרים בכל המפלגות אנשים שבאמת רואים בעצמם שליחי ציבור, שבאמת רוצים שיהיה פה טוב, לא כולם אופורטוניסטים, הם לא כאלו שירוצו לתקשורת בכל עניין, (ובגלל זה הם גם מתחלפים בתדירות גבוהה). הסיבה השניה – אם כולם מושחתים תצביע למפלגה קטנה שעוד אין לה ייצוג בכנסת, תכניס אנשים טובים. למה להישאר בבית ולתת לאלו שאתה רואה בהם מושחתים להמשיך לכהן בכנסת? "אז איך אתה ישן בלילה עיתונאי קטן שלי...?" פרשיות שחיתות היו מאז ומעולם, למה פתאום דווקא בבחירות האלו הן עלה התאנה של מחנה האדישים? למה אנשים שהצביעו בכל מערכות הבחירות הקודמות מצהירים שב28 למרץ הם נשארים בבית? במערכת הבחירות נוכחית תפקידי הוא לעבוד עם התקשורת, חבל שאי אפשר לתת לכולם את ההזדמנות הזאת לראות איך הדברים עובדים באמת. הדג מסריח מהראש. משכורתיהם של רוב הכתבים משולמות לפי השורה, כלומר, כמה מכל מה שהם כתבו באמת התפרסם. מי בוחר מה לפרסם ומה לא? העורך. ואם נניח, לעורך העיתון יש קשר עם אחד מבכירי המפלגה הוא לא ירצה להטות את הכף לאותה המפלגה? נחזור לכתב, לא כל הכתבים הם מהידועים והמפורסמים, למעשה רובם הם לא, בייחוד אלו שכותבים באתרי החדשות באינטרנט. אותו כתב ילדון שרוצה משכורת וגם קצת פרסום "יישר קו" עם דעות העורך גם אם לדעתו המצב שונה במציאות. מה קיבלנו? תקשורת מוטה, לא אובייקטיבית ואף לא משקפת את דעתו של הכתב. וזה עוד לפני שדיברנו על "עיתונאי חצר" ועוד כל מיני תופעות פסולות בעיתונות הישראלית. אזרח רגיל, לא יודע מה קורה בתוך הגוף הענק הזה שנקרא "תקשורת", אין לו את כל האינפורמציה על חיבורי "הון ושלטון", ולרובינו – מה שכתוב בעיתון כנראה גם נכון. כשהרבה מאוד מערוצי התקשורת והעיתונאים מחליטים משיקולים כאלו ואחרים להריץ מפלגה מסויימת נוצר קיבעון, אין באמת דיון ציבורי על מי באמת יותר טוב לציבור, כשאין דיון ציבורי אמיתי, יש אדישות... וככה נוצרות מפלגות של 40-50 מנדטים, כשלמעשה רוב המצביעים שלהם אפילו לא יודעים למי הם מצביעים ולמה. "צעד קדימה, שניים אחורה..." לא, לא תשמעו פה קריאה נרגשת לא להצביע קדימה. להפך! תצביעו... אבל – תצביעו רק אחרי מחשבה, האם באמת זה מה שאתם רוצים? האם אלו האנשים הראויים? האם אין אלטרנטיבה? האם לילד הזה פיללנו? וכן... גם צריך לשים לב מי מהאנשים נגוע בשחיתות ואם באמת יכולה לקום מפלגה שצחי הנגבי ושמעון פרס ימצאו בה מכנה משותף או שזאת שותפות רק לצורך משרת שר? לדעתי האישית, לא. אבל כל אחד ודעותיו. ועוד טיפ קטן שאני אמצתי לעצמי, תקראו עיתונים, תראו חדשות... אבל תסתכלו רק על העובדות ולא על הפרשנות, אתם לא פחות חכמים מאותו עיתונאי שאולי אולי אולי יש לו אינטרסים אחרים בנוסף לאלו העיתונאיים. קחו בחשבון שהתקשורת הישראלית היא כבר לא כלב השמירה של הדמוקרטיה, אלא עסק כלכלי לכל דבר, גם ברמת הערוץ או העיתון וגם העיתונאי שיודע שככל שהוא יביא יותר "סקופים" (שלרוב זה סתם "ספין" או "ברווז עיתונאי"), ככה מחירו בשוק יעלה. "סקרים רבותי, סקרים..." כן גם עליהם יש לי לא מעט... איך עושים סקר? לוקחים כמה עשרות סטודנטים ונותנים להתקשר לכמה מאות אנשים שכביכול מהווים מדגם מייצג של האוכלוסייה. עד כאן הכל טוב ויפה. סתם שאלה, כמה ממכם דוברי רוסית? וכמה ערבית? וכמה ערבית ורוסית ביחד? לא הרבה, נכון? אותו הדבר עם הסוקר, כולה סטודנט שרוצה לגמור את החודש עם מינימום נזקים. לרוב כשהוא נתקל באזרח שאינו שולט בעברית הוא ממשיך הלאה. ובכך הסקר מאבד מאמינותו, כלומר לא נספרים קולות ערביי ישראל והעולים החדשים. (ואפשר להסיק מכך גם מי המפלגות המרוויחות מכך ומי המפסידות...). יש לי חבר טוב שעבד כסוקר טלפוני, הוא ציין תופעה רווחת נוספת: הרבה פעמים הסקר ארוך ומייגע ולא מעט מפסיקים אותו באמצע, הסוקר נאלץ להשלים את שאר התשובות לבד (יש מכסה מסויימת שכל סוקר צריך לעמוד בה, עדיף להשלים לבד מאשר להתחיל מההתחלה). אין פיקוח על הסוקרים, והאמת? זה גם לא ממש מעניין אף אחד מהאחראים. נעשה ניסיון לא מזמן ליצור אמנה בין כל חברות הסקרים כפי שיש באירופה, אתם יכולים להסיק לבד מה עלה בגורל ניסיון זה... אפרופו אירופה, יש חוק ברוב ארצות העולם שחודש לפני הבחירות אסור לפרסם סקרים, כולי צפייה שהוא יחוקק גם כאן בארץ הקודש. *גילוי נאות – הכותב הוא פעיל פוליטי באחת המפלגות.
"הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם..." לא ברור לי מאיפה צמחה האדישות הכל כך מרגיזה הזאת שהציבור אימץ לעצמו. וכשאני מדבר על ציבור זה כמובן מתחיל בבית – ממשפחה קרובה ועד לחברים ומכרים וממשיך גם אצל סתם עוברי אורח שחוזרים שוב ושוב על המנטרה המרגיזה: "עזוב אותך, לא מעניין...". אז נכון, הפוליטיקה הישראלית המאיסה את עצמה על הציבור, ונציגינו בשלטון אינם בדיוק חסידי אומות עולם, אבל עדיין... זה החיים שלכם! אם יש הזדמנות לשנות משהו זה עכשיו! הטיעון המרכזי של מחנה האדישים הוא ש"כולם מושחתים", דבר שכל בר דעת מבין שזאת דמגוגיה זולה והתחמקות מהדיון בעצם העניין, משתי סיבות עיקריות, הראשונה – לא חסרים בכל המפלגות אנשים שבאמת רואים בעצמם שליחי ציבור, שבאמת רוצים שיהיה פה טוב, לא כולם אופורטוניסטים, הם לא כאלו שירוצו לתקשורת בכל עניין, (ובגלל זה הם גם מתחלפים בתדירות גבוהה). הסיבה השניה – אם כולם מושחתים תצביע למפלגה קטנה שעוד אין לה ייצוג בכנסת, תכניס אנשים טובים. למה להישאר בבית ולתת לאלו שאתה רואה בהם מושחתים להמשיך לכהן בכנסת? "אז איך אתה ישן בלילה עיתונאי קטן שלי...?" פרשיות שחיתות היו מאז ומעולם, למה פתאום דווקא בבחירות האלו הן עלה התאנה של מחנה האדישים? למה אנשים שהצביעו בכל מערכות הבחירות הקודמות מצהירים שב28 למרץ הם נשארים בבית? במערכת הבחירות נוכחית תפקידי הוא לעבוד עם התקשורת, חבל שאי אפשר לתת לכולם את ההזדמנות הזאת לראות איך הדברים עובדים באמת. הדג מסריח מהראש. משכורתיהם של רוב הכתבים משולמות לפי השורה, כלומר, כמה מכל מה שהם כתבו באמת התפרסם. מי בוחר מה לפרסם ומה לא? העורך. ואם נניח, לעורך העיתון יש קשר עם אחד מבכירי המפלגה הוא לא ירצה להטות את הכף לאותה המפלגה? נחזור לכתב, לא כל הכתבים הם מהידועים והמפורסמים, למעשה רובם הם לא, בייחוד אלו שכותבים באתרי החדשות באינטרנט. אותו כתב ילדון שרוצה משכורת וגם קצת פרסום "יישר קו" עם דעות העורך גם אם לדעתו המצב שונה במציאות. מה קיבלנו? תקשורת מוטה, לא אובייקטיבית ואף לא משקפת את דעתו של הכתב. וזה עוד לפני שדיברנו על "עיתונאי חצר" ועוד כל מיני תופעות פסולות בעיתונות הישראלית. אזרח רגיל, לא יודע מה קורה בתוך הגוף הענק הזה שנקרא "תקשורת", אין לו את כל האינפורמציה על חיבורי "הון ושלטון", ולרובינו – מה שכתוב בעיתון כנראה גם נכון. כשהרבה מאוד מערוצי התקשורת והעיתונאים מחליטים משיקולים כאלו ואחרים להריץ מפלגה מסויימת נוצר קיבעון, אין באמת דיון ציבורי על מי באמת יותר טוב לציבור, כשאין דיון ציבורי אמיתי, יש אדישות... וככה נוצרות מפלגות של 40-50 מנדטים, כשלמעשה רוב המצביעים שלהם אפילו לא יודעים למי הם מצביעים ולמה. "צעד קדימה, שניים אחורה..." לא, לא תשמעו פה קריאה נרגשת לא להצביע קדימה. להפך! תצביעו... אבל – תצביעו רק אחרי מחשבה, האם באמת זה מה שאתם רוצים? האם אלו האנשים הראויים? האם אין אלטרנטיבה? האם לילד הזה פיללנו? וכן... גם צריך לשים לב מי מהאנשים נגוע בשחיתות ואם באמת יכולה לקום מפלגה שצחי הנגבי ושמעון פרס ימצאו בה מכנה משותף או שזאת שותפות רק לצורך משרת שר? לדעתי האישית, לא. אבל כל אחד ודעותיו. ועוד טיפ קטן שאני אמצתי לעצמי, תקראו עיתונים, תראו חדשות... אבל תסתכלו רק על העובדות ולא על הפרשנות, אתם לא פחות חכמים מאותו עיתונאי שאולי אולי אולי יש לו אינטרסים אחרים בנוסף לאלו העיתונאיים. קחו בחשבון שהתקשורת הישראלית היא כבר לא כלב השמירה של הדמוקרטיה, אלא עסק כלכלי לכל דבר, גם ברמת הערוץ או העיתון וגם העיתונאי שיודע שככל שהוא יביא יותר "סקופים" (שלרוב זה סתם "ספין" או "ברווז עיתונאי"), ככה מחירו בשוק יעלה. "סקרים רבותי, סקרים..." כן גם עליהם יש לי לא מעט... איך עושים סקר? לוקחים כמה עשרות סטודנטים ונותנים להתקשר לכמה מאות אנשים שכביכול מהווים מדגם מייצג של האוכלוסייה. עד כאן הכל טוב ויפה. סתם שאלה, כמה ממכם דוברי רוסית? וכמה ערבית? וכמה ערבית ורוסית ביחד? לא הרבה, נכון? אותו הדבר עם הסוקר, כולה סטודנט שרוצה לגמור את החודש עם מינימום נזקים. לרוב כשהוא נתקל באזרח שאינו שולט בעברית הוא ממשיך הלאה. ובכך הסקר מאבד מאמינותו, כלומר לא נספרים קולות ערביי ישראל והעולים החדשים. (ואפשר להסיק מכך גם מי המפלגות המרוויחות מכך ומי המפסידות...). יש לי חבר טוב שעבד כסוקר טלפוני, הוא ציין תופעה רווחת נוספת: הרבה פעמים הסקר ארוך ומייגע ולא מעט מפסיקים אותו באמצע, הסוקר נאלץ להשלים את שאר התשובות לבד (יש מכסה מסויימת שכל סוקר צריך לעמוד בה, עדיף להשלים לבד מאשר להתחיל מההתחלה). אין פיקוח על הסוקרים, והאמת? זה גם לא ממש מעניין אף אחד מהאחראים. נעשה ניסיון לא מזמן ליצור אמנה בין כל חברות הסקרים כפי שיש באירופה, אתם יכולים להסיק לבד מה עלה בגורל ניסיון זה... אפרופו אירופה, יש חוק ברוב ארצות העולם שחודש לפני הבחירות אסור לפרסם סקרים, כולי צפייה שהוא יחוקק גם כאן בארץ הקודש. *גילוי נאות – הכותב הוא פעיל פוליטי באחת המפלגות.