מורשת רבין

[אטיוד5]

מורשת רבין

אז הגיע היום הגדול והחגיגי. המורות כולן דרוכות, והילדים, כדרכם של ילדים באים בבוקר עם הילקוטים הכבדים מדי, ומתישבים בכיתה. כיתה ד´ בשבילכם, הילדה בת 9. חשבון מהיר, הילדה היתה בת שנתיים בדיוק בזמן שרבין נרצח. המורה הביאה לכיתה ספר של לאה, ובספר מכתבים של ילדים שכתבו לה אחרי הרצח. שמעו ילדים, לאה כתבה ספר יפה, נכון? מלא מכתבים של ילדים ממש כמוכם. ולאה, שתיבדל לחיים ארוכים, .... אופס, היא מתה. גם ז"ל. טוב, לא משנה, ילדים. תחשבו שהיא חיה. ומה הייתם כותבים לה ביום אחרי שרבין נרצח? לא אסף, זה לא אמא שלו, זה אשתו. הקיצור, ישבו הזאטוטים כל הבוקר וכתבו מכתבים ללאה. הילדה חזרה מבית הספר, לא במצב רוח הכי מרומם. לא ידעתי מה לכתוב, היא אומרת. מי זה רבין בכלל? אני אמורה להכיר אותו?

 

[אחותו של שקספיר]

אכן -נכון לחלוטין

היה טקס. כמו לפני יומיים- רק שאז העיפו בלונים כחול לבן והפעם שרו במקהלה על הבמה את "רעות". העכברון בכיתה א - החליט משום מה שרבין קשור לחנוכה. אחרי תחקיר שב"כ קצר בלי טלטולים,אני נשבעת הצלחתי להבין איך התחבר לחנוכה. המורה אמרה משהו על ילדי הנרות. זהו. לא היה צריך יותר. יש רעים ויש טובים, ויש נרות- אז זה מכבים יוונים וחנוכיה. והיית חסר אטיודון,עם נקודת המבט שלך,כאן.

 

[AYELET1]

לי מפריע לימוד המורשת

גם של רבין וגם של זאבי. חיו 2 אנשים. מן הסתם אם היו הולכים לעולמם בדרך "נורמלית" איש לא היה מלמד את מורשתם. היו מלמדים הסטוריה, הסכמי אוסלו - מי בעד ומי נגד וכו´ איש לא היה הופך את זה ל"מורשת" נרצחו השניים ופתאם לומדים את "מורשתם". מה שכן הייתי מצפה, זה לימוד הרצח של השניים ובעיקר בעיקר לימוד הסכנה הטמונה ברצח שליט שנבחר כדת וכדין, בבחירות דמוקרטיות וכו´. בקיצור ללמודד את הלקח ולהזהיר מההשלכות העלולות ליהיות למעשה כזה.

 

[AYELET1]

קיים פיספוס בצורת הלימוד

יש מי שמסכים להסכמי אוסלו ומי שלא במקום ללמד את המורשת , יש צורך להדגיש את הסכנה במעשה ל-כ-ו-ל-ם - גם לתומכים וגם למתנגדים

 

[אתיר]

מסכימה עם כל מה שכתבת

על "מורשת" זאבי לא ידוע לי שהילדות למדו בביה"ס , על רבין כן. מה שלא הבנתי מה הם מלמדים פוליטיקה???????מי החליט להראות שדרך רבין היא הדרך הנכונה??????אם מחליטים להראות זרמים שיראו את כולם בלי יוצא מהכלל. אבל לדעתי פוליטיקה בבי"ס יסודי או בחטיבה זה מוקדם מידי. יותר חשוב שילמדו מה אלימות יכולה לעולל. מה חוסר סבלנות וסובלנות יכולה לגרום.

 

[vered4]

הייתי בטקס של כיתות ט´

ומנהלת בית הספר דיברה. קודם כל היא התייחסה לצורה שבה התלמידים נכנסו לאולם, על חוסר הכבוד שהופגן וחוסר ההבנה של המעמד. ומזה עברה לדבר על כך שאמנם הם היו בני 7-8 כשרבין נרצח, אבל היום כל אחד מהם, במסגרת הקרובה אליו, צריך לקחת חלק באחריות, שדברים כאלה, אלימות כדי לא לאפשר למישהו לדבר, לא יקרו. אולי באמת מקדישים יותר מדי זמן לדבר על האיש ולא על הרצח, הרי אי אפשר לדבר על הרצח במנותק מהאדם שנרצח, הוא הרי נרצח בגלל מי שהיה, אבל אני כן חושבת שמנסים להעביר את המסר שאסור שזה יקרה ולא משנה מה דעתו של האיש. ואולי כדי לאזן מלמדים גם את מורשת האדם עם הדעה השונה- גנדי.

 

[אמיקה]

המימד האישי והמימד הלאומי - הסטורי

דווקא חשבתי לא מעט על הנושא הזה, ביום השנה. חשבתי על זה דווקא מכיוון עולם המבוגרים - מה שבחרו העיתונים לכתוב (הדירות שבהן התגורר - מה הלאה? החנויות בהן היה נוהג לרכוש בגדים?!), מה שהראו בטלויזיה, ובעיקר כל מה שלא נאמר, לא נכתב, לא נותח, לא הוסק.. מה הפלא שזה מה שבחרו בביה"ס לעשות - הרי גם אנשים שבי"ס הוא לא יותר מזכרון עמום עבורם, "נתקעו" בשלב ה"מכתבים ללאה" וכמה עצוב לנו, ואיזו מסכנה נעה הנכדה, ואיזה מקסים הוא היה, ואיך הוא היה משחק טניס, ועם מי -ואף אחד לא מנסה להפיק מהרצח הזה שום דבר מעבר.. כלום. לא מדברים על "נפל דבר בישראל" יותר. לא מדברים על "רצח פוליטי" כחתירה תחת אושיות המשטר הדמקורטי. לא מנתחים ומשווים לרציחות פוליטיות אחרות ומפיקים לקחים. לא מנסים להבין ברצינות מה גרם למה ובדרך גם לא מענישים את האחראים (או אפילו בוחנים את מידת אחריותם השילוחית או האחרת של כל מי שלא מתקראים "יגאל עמיר", למעט החיבור "חמורו של משיח" שהכה גלים ושכך). לא מבחינים בין הרצח הפוליטי של רבין ז"ל לבין הרצח הפוליטי של גנדי - שאינם, כמעט בשום נקודה, דומים (המבצע/יםעל מאפיניהם). ועוד ועוד אלף ואחת נקודות מעמיקות לדיון, חקירה, למידה וכו´.. כלום. העיקר הרומנטיקה הזולה של "נוער הנרות" ושאר דברים שוליים בהחלט, בראיה כוללת. אז מה אנחנו רוצים מביה"ס ? ..

 

[vered4]

אני לא יודעת איך המורה העבירה

את המסר ואולי היא לא מספיק הסבירה. אבל הגיוני שבכל גיל ידברו על הנושא בצורה שונה, ונשמע לי רעיון מעניין לנסות לקרב את הנושא לילדים דרך תגובות של הילדים. גם אם לאה לא חיה כיום, זה לא סותר, הרי הילדים לא כותבים באמת אליה- קוראים לזה דימיון. ואם ילד לא ידע מה לכתוב, אפשר היה לבקש לצייר ציור. הבת שלי היתה בת 7 כשרבין נרצח, וזה מאוד השפיע עליה. כך שילדה בת תשע בהחלט יכולה להתחבר לנושא, גם אם היתה בת שנתיים כשזה קרה.

 

[AYELET1]

יש הבדל בין ילדה שהיתה בת 7

כשזה קרה, וחוותה את הזעזוע שהורגש היטב במדינה, לבין ילד בת 9 כיום , ששומע על הכל מ"יד שניה". כמו שלהבדיל אלף אלפי הבדלות, שמעתי את אמי מספרת על יום הכרזת המדינה, על ההתרגשות, התעלות וכו´, ועם כל היותי מקושרת למקום, בחיים לא אוכל לחוות את החוויה הזו. כי יש הבדל מהותי מלשמוע על מקרה ובין הסיטואציה בה כל השמועות, התגובות וכו´ מתרחשים בזמן אמיתי. דוגמה נוספת היא רצח קנדי לאמריקאים, ששואלים "היכן היית כשזה קרה" (ראיתי שנשאלת השאלה גם לגבי רצח רבין) - מי שהיה בן שנתיים לא יוכל לספר, ולא יוכל להתחבר להרגשת הזעזוע הזו.

 

[vered4]

נכון, אבל צריך לנסות ולחבר אותם

איכשהו. אז בגיל הזה קצת קשה להתחיל לדבר על משמעויות כבדות, אז אולי מנסים לחבר לצער. אי אפשר לא לעשות כלום ולתת ליום הזה לעבור ככה. בכל מקרה בטוח שאפשר לשפר את העבודה על הנושא.

 

[גליה12]

פוחדת שמורשת רבין- תהיה עבור ילדינו

כמו שיום השואה היה עבורנו- יום קשה- שאינו מובן- ששיך לשם ולא לפה (יודעת שבשנים האחרונות ניסו מאד לשנות גם את זה- אבל אז זה היה כך.) הרצח עצמו - מטשטש והולך אפילו לילדים שהיו בני 5 או יותר אז. מנסה לחשוב מה אומרים לי דברים מהגיל הזה - במלחמת סיני למשל הייתי בת 5 זוכרת מראות קלושים- הבזקים וזה הכל.. אז לא יודעת מה אפשר עשות כדי להחיות את הרגע- בעצם חושבת שאי אפשר. רוצה שהילדים יתחברו לאיש ומורשתו (טוב מצטערת זו דעתי הפוליטית) אבל העיקר יתחברו להגד הברור ביותר שאין לפתור בעיות באלימות ולעולם יהיה מה שלא יהיה- לעולם- אסור לקחת את חייו של מישהו כי דעתו שונה משלנו- לימוד לסבלנות- וסובלנות ככה אני רואה את היום. בבית ספר היסודי שלנו בחרו להעלות את ההצגה חוות החיות-מתאים לכל הדעות- (כמובן אסור לעשות השוואות אחת על אחת)- אבל הילדים לא ממש הבינו את המסר.

 

[אחותו של שקספיר]

את נלחמת בפלמ"ח?

שאלו אותי באחד הימים? נערה שהייתה צעירה ממני אולי בעשור. מונחי הזמן, ומה שקרה לפני שנולדתי , מעורפלים אצל רבים מאיתנו. נסי להסביר לנער בן 18 את ההבדלים בין מלחמות ישראל -כמדינה. ויש לילדים המון "רעים" ו"טובים" וימי מורשת וזיכרון. ואלימות, פיגועים והרג ביום יום של חייהם השוטפים. כן גליה, אני בהחלט חוששת שהחיבור לרצח רבין יהיה עם השנים ,אותו החיבור שהיה לי כילדה למלחמת העצמאות ,או מלחמת סיני. הסיורים בפולין, אם כי הם מלווים הרבה פעמים, בנסיבות חברתיות, מחברים את הנוער לשואה מנקודת מבט אחרת. אני יכולה לאמר לך שבביקוריי נניח בבית אנה פרנק ,באמסטרדם, היכולת של הילדים דרך החוויה האישית לספוג את המשמעות של להסתתר כי אתה יהודי. דרך זה שרואים את התמונות מהעיתון על הקירות, ילדה של ממש ,בדיוק כמוהם. זה מאפשר להם התחברות אחרת למשמעות. אבל טקסים, דיקלומים, הצגות, מסכתות . אלו מילים על מילים על מילים. אני יכולה להגיד מה אני עשיתי עם ילדיי בביתי, כדי לחבר למורשת ולאדם שמאחוריה. אין לי גם בעיה להיות מהצד הזה של הקשת הפוליטית,גם אם זה לא ה"צד הנכון" היום. לי חשוב להקנות לילדים שלי את הערכים שבהם אני מאמינה. את הידע שאין להם, וכנראה לעולם לא ירכשו דרך המערכת החינוכית. כשאני רוצה שהילדים(בווודאי הצעירים שבהם, שקשה להם לתפוס את המהות, ורואים רק את הטקסים) יפנימו את דיעותיי. אני מטפטפת אותן . ואני לא עושה את ההשוואה בין רצח רבין לרצח גנדי, ולא מחברת את הדמויות, ולא עוסקת בהכללות של נגד אלימות וסובלנות. לא בעיתוי הזה. עכשיו זה יום זיכרון לאיש -לאדם עצמו- דיעותיו-אמונותיו ומעשיו. לא ירצו לכבד? זכותם. אבל ממקום של ידע ולא של בורות.